שירות במבחן: על הרפורמה בלימודי הנהיגה ופיתרון הביניים של השר כץ

עד למועד הדיון נגרמו כבר נזקים כספיים אדירים לאלפי מורי נהיגה בישראל, כשעשרות מהם נקלעו למצב כלכלי קשה, ואלפי תלמידי נהיגה שכבר אמורים היו להיות בעלי רישיונות,  נאלצו לדחות את מבחן הוצאת רישיונם למועד בלתי ידוע. עד כה מדובר ב־56 אלף טסטים שהצטברו. רבים מהממתינים יתגייסו בקרוב לצה”ל ויתקשו לשוב וללמוד כדי לקבל רישיון.
 

בחצי השנה האחרונה ליווינו כאן במגזין את מהלך ההפרטה במספר כתבות, הצבענו על חלק קטן מן הכשלים הרבים שבו, וכמו רבים וטובים אף העלינו רעיונות ואפשרויות לחשב מסלול מחדש, כדי “להוציא מתוק מעז” ולשפר את רמת לימוד הנהיגה בישראל במקום לפגוע בה.
 

למרות כל שנכתב בתקשורת ונאמר בבתי המשפט - ובכלל זה גם בבית המשפט העליון בשבתו כבג”ץ – וחרף שביתות רעב של מורי הנהיגה ואיום ברור בתביעת נזיקין כבדה מצדם, ומחאתם של תלמידי הנהיגה – הנהלת משרד התחבורה לא נסוגה ולו במעט מן ההחלטה הגורלית. 
 

למרות בקשת "מגזין מעריב" ובקשה שהגשנו מתוקף חוק חופש המידע, משרד התחבורה מסרב לחשוף מסמכים ופרוטוקולים של דיונים מקצועיים שהתקיימו, אם התקיימו בכלל, במהלך קביעת הצורך בהפרטה ולצורך איפיון המכרז לניהול חיצוני של המבחנים המעשיים.

 

במצב כזה אי אפשר לדעת מה מידת הרצינות שבה נבחנו הדברים, מה הם המניעים האמיתיים למהלך, מי האנשים שהיו בסוד הדברים ומה הקשר שלהם לתוצאה הסופית. ויותר מכל אי אפשר לדעת האם נשקלו גם חלופות נוספות, מה הן, ומדוע הן נדחו.
 

אחד הכשלים המהותיים ביותר בתהליך הוא שהמערך המופרט מבוסס על “מערכת טכנולוגית” שאמורה הייתה להיות קיימת בעת היציאה לדרך. אלא שעד עתה טרם פורסם אפיון שלה, לא ברור על סמך מה נקבע התקציב לביצוע שלה - בסך 800 אלף שקלים - וההליך לבחירת הזכיין שיקים אותה לוט גם הוא בערפל.
 

ללא ה”מערכת הטכנולוגית”, שעומדת בבסיס מכרז ההפרטה, אי אפשר ממילא לקיים את המערך המופרט, אבל למרות זאת התעקשה הנהלת משרד התחבורה שלא להקפיא את התוכנית (גם אם לא לבטל אותה כליל). בכל מקרה, על פניו נראה כי משרד התחבורה הוציא למכרז מערכת שאין בה כל תועלת מקצועית לרמת לימוד הנהיגה, אבל יש בה משום סיכון רב לטוהר המבחנים ולהגברת הסיכון שבהעלאת נהגים לא מספיק מוכשרים על הכבישים, ומובנים בה הפסד הכנסות של עשרות מיליוני שקלים בשנה לקופת המדינה, אך רווח של עשרות מיליוני שקלים לחברות כוח אדם פרטיות.

החלק הבעייתי ביותר בהתנהלות מנהלי המשרד נוגע, ללא ספק, למורי הנהיגה, ציבור של אלפי מפרנסים שתלויים כלכלית במשרד ובקיומם של המבחנים המעשיים. למרות הטענה שהעלתה המדינה בבית הדין לעבודה, לפיה שביתת הבוחנים היא “שביתה פראית”, חלפו שבעה שבועות מאז פרצה ועד לפנייה אל בית הדין.
 

בפנייה עצמה הזכירה המדינה חלק מן הנזקים שמתוארים כאן, אולם לא נכתבה מילה אחת על הנזק העצום שנגרם למורי הנהיגה, שנאמד ב־2 מיליון שקלים לכל יום שביתה. במהלך הדיונים שהתקיימו בשבועות האחרונים, פנו איתמר ואיילת לוין, מורי נהיגה ומשפטנים, אל בית הדין בבקשה להכיר במעמדם המיוחד של מורי הנהיגה במסגרת דיני הנזיקין, כמי שיש להם יחסי עובד ומעביד עם המשרד. 
 

בהליך נפרד פנתה איילת לוין לבית הדין בבקשה לקבל “סעד הצהרתי” אשר מעניק הכרה משפטית ליחסי העבודה הללו, ובה היא מגוללת חלק מן ההתנהלות הרשלנית לכאורה של משרד התחבורה.

 

הבקשה, למעשה, היא שבית הדין יגדיר את היחסים שחלים בין מורי הנהיגה לבין משרד התחבורה כיחסי עבודה, ויצהיר מה הם גבולות האחריות אשר חלים על המשרד מתוקף יחסים אלה. בפנייתה לבית הדין מזכירה לוין כמה מן הניסיונות שלה למזער את הנזקים שנגרמו למורי הנהיגה, ומדגישה כי “חוסר התכנון אשר פגע בעבודת מורי הנהיגה בלט לאור העובדה כי ההפעלה בפועל של ההפרטה תוכננה להיות כשנה וחצי לאחר פרסום המכרז, ואילו משרד התחבורה לא הכין כל תכנית לפעולה תקינה של מבחני הנהיגה לתקופה זו, ואף התעלם במופגן מאחריותו למצב מורי הנהיגה”. 

 לפי לוין, בין מורה הנהיגה למדינה קיים חוזה הדומה לפחות בחלקו לחוזה עבודה רגיל, ואין עוררין כי לכל הפחות בכל מה שקשור למבחני הנהיגה, למדינה, כמעסיק, יש שליטה גמורה על הדרך שבה מבצע מורה הנהיגה את העבודה בעבורה, לרבות הפיקוח, המדדים, המקום, העיתוי והחובה להעמיד את הרכב. ולראיה, מרגע שהמדינה חדלה מחובתה לספק את שירות המבחן, פסקה עבודת המורה.
 

“כפי שהתגלה לאחר תשעה שבועות של שביתת בוחני הנהיגה, המהווה גם חידלון של המשרד בהספקת מבחני נהיגה, הפסקת מבחני הנהיגה גורמת לירידה הדרגתית של עבודת המורה”, נכתב בפנייה. “המשרד הפר את חובת תום הלב כפי שבא לידי ביטוי בכתב הבקשה לצו המניעה אשר הוגש זה מכבר לבית הדין... המשרד לא הזכיר את הנזק שנגרם למורי הנהיגה למרות שפירט את הנזק בהרחבה בכתב הבקשה”. 
 

לוין מבקשת כי לאחר שתינתן הצהרת הזכות, ייאות המשרד לשאת ולתת עמה ועם שאר מורי הנהיגה על דרכי השמירה על הזכויות שלהם, גם כאשר מתוכננות רפורמות וגם כאשר אותן רפורמות פוגעות בזכות היסוד של מורה הנהיגה להתפרנס, וכי היא “מאמינה כי לו זכויותיה וזכויות שאר מורי הנהיגה היו עומדות לנגד עיני המשרד בבואו לתכנן ולבצע את הרפורמה, לא היו מגיעים המורים אל סף אובדן פרנסה”.

על אף פנייתנו תגובת משרד התחבורה לא התקבלה עד לסגירת הגיליון.