מסלול הניסויים של קבוצת פיאט ליד העיירה באלוקו, כמה עשרות קילומטרים ממילאנו שבצפון איטליה, הוא לא מסלול מרוצים. האספלט ישר וכמעט נטול שיפועים, הנתיב צר ולא נועד לעקיפות, ולמעט שני "שיקיינים" הדוקים במיוחד - פיתולים שבהם חייבים להאט מספיק כדי לא להסתבך עם הפיזיקה - רובו ישר או מעוקל במידה שאפשר לשחרר אליו את מלוא הספק המנועים ולחוש היטב בתאוצות.
ג'יובאני, אחד מן המהנדסים שעסקו בפיתוח מערכת המתלים של ג'וליה החדשה, הוא איש אלפא רומיאו בכל רמ"ח אבריו. מבחינתו, באלוקו הוא עדיין מסלול הניסויים ההיסטורי של אלפא, גם 30 שנים לאחר שזו נרכשה בידי פיאט. הוא מכיר היטב כל פנייה כאן, יודע הכל על המכונית, ולמרות זאת אי אפשר שלא לחוש בהנאה הגדולה שלו כשהוא מלהטט איתה על פני האספלט.
510 כוחות סוס נוצרים במנוע ה–V6 של ג'וליה קוואדריפוליו. הם מוצמדים לכביש על ידי הגלגלים האחוריים, לא לפני שהם עוברים דרך תיבת הילוכים ידנית מתוצרת ZF.
בקרות היציבות מנותקות ברובן, מפני שבורר מצבי הנהיגה מכוון למצב מרוץ, ואנחנו מתקרבים במהירות של כ–210 קמ"ש אל המחסום הראשון שהוצב בקצה הישורת הראשונה. בלימה אדירה, קצת גז, נענוע החלטי של ההגה, והישבן נשלח החוצה בקלילות אל דריפט קטן, נעילה נגדית של ההגה, גז–גז–גז, הדריפט הופך כיוון, ההגה מתיישר, גז–גז–גז, ואנחנו מאיצים במהירות אל העיקול הבא.
המסלול, כאמור, מאוזן להפליא, ובכל זאת ג'וליה מרגישה קלילה מאוד גם תחת תאוצות ובלימות חזקות בכניסות וביציאות לפניות. האם ג'יובאני הוא נהג קוסם שפשוט מכיר טוב את המסלול, וכשההגה בידיים שלו הכל נראה נוח ופשוט?
לבקשת הקהל
אלפא רומיאו ג'וליה היא מה שהאלפיסטי - אוהדי אלפא רומיאו - חיכו לו כבר חמש שנים, ואולי אפילו יותר משלושה עשורים. אבל כדי להבין את זה חייבים לשוב אל שנת 1987, כאשר אלפא (שוב) עמדה לפשוט רגל ונמכרה לפיאט. עד אז, גם תחת בעלות ממשלתית מאז שנת 1932, ייצרה אלפא רומיאו כמה מהמכוניות הנחשקות ביותר בעולם, בהן לא רק 8C ו–6C של שנות ה–50 אלא גם ג'ולייטה, אלפטה, וכמובן ג'וליה עצמה - שאומנם נראתה ריבועית ופשוטה אבל הציעה מנועים חזקים על מעט משקל, והתנהגות כביש משובבת נפש.
תחת בעלות ממשלתית הביאה אלפא רומיאו לעולם הרכב חידושים טכנולוגיים חשובים כמו הזרקת דלק אלקטרונית במכונית סדרתית (בשנת 1940), תזמון שסתומים משתנה (1980) וגם ארבעה בלמי דיסק (בג'וליה), חלוקת משקל מושלמת של 50:50, ואת העיצובים המרהיבים של מיטב סדנאות העיצוב האיטלקיות.
תחת בעלות פיאט יוצרה עדיין מכונית ההנעה האחורית האחרונה של אלפא, ה–75, שהושקה שנה לפני הרכישה, אבל כל מכונית חדשה מאז ועד לא מזמן הייתה בעצם פיאט שהולבשה במדי אלפא רומיאו, לא משהו שרוב האלפיסטי האדוקים יכלו לחיות איתו בשלום.
זה לא שאלפא לא ייצרה מכוניות יפות (147, 156, מיטו, ג'ולייטה) או טובות ומהנות לנהיגה (159), אבל בין דיבורים על מותג ספורטיבי יוקרתי שאמור להתמודד מול ב.מ.וו לבין המציאות נפערה תהום שהתבטאה היטב גם בטבלת המכירות.
לעומת שיא של כ–213 אלף מכוניות שיוצרו ונמכרו בשנת 2001, צנחו מכירות אלפא רומיאו לשפל של 56 אלף בשנה שעברה, מה שהפך את המותג האהוב למשהו כמעט אזוטרי. ג'וליה אמורה הייתה להיחשף כבר בשנת 2011, כמחליפתה של 159 שייצורה הופסק, אבל דחיות חוזרות ונשנות במהלך הפיתוח שלה התחילו להיראות כבר משונות או מוגזמות.
לזכותו של הבוס הקוסם של קבוצת פיאט, סרג'יו מרקיונה, אשר לקח מותג על סף פשיטת רגל והפך אותו לאימפריית פיאט–קרייזלר, צריך לומר שהלחץ לא גרם לו להאיץ באנשי אלפא אלא בדיוק להפך: כאשר ג'וליה כבר הייתה מוכנה לייצור הוא שלח את המהנדסים בחזרה אל המחשבים שלהם וביקש למחוק הכל ולהתחיל מההתחלה.
אלפא אמיתית, כך פסק, חייבת להיות מכונית הנעה אחורית ומתקדמת טכנולוגית, כזאת שלא רק מצהירה על עצמה שהיא מכונית פרימיום אלא גם מספקת את הסחורה.
במהלך ההשקה הבינלאומית לעיתונות, שאליה הוזמנתי כאורח חברת אלפא, טענו המהנדסים טענה מעניינת: גרסת־העל של ג'וליה, קוואדריפוליו, זו שאמורה להתמודד מול ב.מ.וו M3, היא בעצם ג'וליה האמיתית שאליה התכוון מרקיונה, ואילו המכוניות העממיות יותר, למשל גרסת 2.0 ליטר טורבו–בנזין, הן למעשה גרסאות "משונמכות" שלה - וזאת הדרך ההפוכה מן המקובל לעשות דברים בתעשיית הרכב.
בשלוש ההקפות הבאות של המסלול בבאלוקו אני כבר נוהג בעצמי. צליל המנוע כמעט מאכזב, הוא פשוט שקט מדי, ומסירת הכוח ליניארית במידה שקשה להסביר. תוך פחות מארבע שניות מגיעים ל–100 קמ"ש וגם פרק הזמן שבו מוכפלת המהירות הזו אינו ארוך.
העברת ההילוכים מעט נוקשה ודביקה, אבל השילוב מהיר מאוד והמנוע מעיף אותנו קדימה. התחושה היא של מכונית מאוד מהירה אך לאו דווקא חזקה. ההיגוי חד ומדויק. ככל שאפשר לשפוט את שיכוך המתלים על מסלול שסלול באופן כל כך רהוט, ג'וליה היא מכונית מאוד נוחה.
הזנב שמח אבל המכונית נשלטת בקלות, אולי רבה מדי, והיא בעיקר משדרת תחושה של מרכב קשיח ומדויק.
אי אפשר לא להסיר את הכובע בפני האיטלקים שמתגאים, בצדק, במנוע ה–V6 החדש שלהם, בנפח 2.9 ליטר. קשה לדעת במה בדיוק מתבטאת ההשראה שהם טוענים שקיבלו ממנוע ה–V8 של פרארי, עוד אחד המותגים שמחוברים לקבוצה, אבל לכל הפחות מעורבת כאן טכנולוגיה מתקדמת שעושה טוב על הלב, עם מערכת ניתוק צילינדרים אשר לטובת חיסכון בדלק "מכבה" צד אחד של המנוע כשהוא לא נמצא תחת לחץ.
חלקי מרכב שבנויים מאלומיניום ואחרים מסיבי פחמן; בלמים קרמיים; דיפרנציאל אחורי עם שני מצמדים; גל הינע שעשוי מסיבי פחמן; חלוקת משקל אופטימלית של 50:50 ופלטפורמה שתשמש גם מכוניות מתוצרת מזראטי - אלה רק חלק מן הסיבות שמציבות סוף–סוף מכונית מתוצרת אלפא ברמה אחת יחד עם ב.מ.וו, מרצדס ואאודי מודרניות.
היא כל כך יפה
ג'וליה היא מכונית יפה, וגרסת קוואדריפוליו שלה פשוט מטריפה: מעצבי אלפא שימרו והדגישו את הגריל המשולש הקלאסי שלהם, ופיסלו מכונית בקווים רכים ועגלגלים שמשדרים עוצמה.
כונסי אוויר מוגדלים מאחור ומספר פתחי אוורור על מכסה המנוע ועל הכנפיים הקדמיות הם בין השינויים הוויזואליים היחידים (בנוסף להם מרכב מונמך, כנפון קטן מסיבי פחמן מאחור ועוד), ודווקא האיפוק משדר עוצמה רבה יותר מאשר פיתוחי הגוף של כמה מן המתחרות.
את ארבע ההקפות הבאות אני מבצע בגרסה האוטומטית של קוואדריפוליו. היא כבר משאירה לי יותר זמן להתרכז במסלול ולהניע את הישבן מצד לצד. עוצמת המנוע משכרת אף על פי שפס הקול שלו פחות מרגש מזה של M3. העובדה שהמכונית מציעה רמת שיכוך גבוהה יותר, לא פוגעת, כך נראה, ביכולות הדינמיות שלה על המסלול.
עם ההקפות הביטחון והמהירות עולים, וגם תחושת הנינוחות שמתקבלת ממכונית עצבנית אך גם סלחנית. המסלול צר, כאמור, ואף על פי שלא מתאים לי להירשם כמי שבחן גם את החלקים שמחוץ לאספלט, הפיתוי לגלף את הגומי בזוויות שונות ומשונות הוא גדול, מה שמעיד על נהיגה במכונית מרגשת באמת.
וכאילו שצפיתי את זה מראש, משהו משתבש. במהלך הפנייה ההדוקה ביותר על המסלול, רגע לפני שאני מייצב את ג'וליה קוואדריפוליו עם השלכת זנב ימינה כדי להעלות קצת עשן ביציאה אל הישורת, היא משמיעה קולות של השתנקות. האלקטרוניקה המנותקת לכאורה נכנסת לפעולה, ועל לוח המכשירים הברור והאלגנטי נדלקת מסיבה של אורות צהובים.
המנוע כאילו עובר למגננה, הגלגלים במוח מנסים לשחזר אם עשיתי משהו לא בסדר, ואני מדדה לכיוון אזור הטיפולים בחיוך זדוני שהולך ומתרחב עד שהוא הופך למשפט המרושע: "נו, טוב, מכונית איטלקית, למה ציפינו?", שאותו אני פולט כשאני מוסר את ג'וליה ומדווח על התקלה.
שלוש דקות לאחר מכן מגיע הצוות הטכני עם התנצלות והסבר. "אפילו ג'וליה שלנו", הם אומרים, "לא יכולה לנסוע בלי דלק. וכשהאלקטרוניקה מזהה שהנוזל במכל עומד לאזול, היא מעבירה את המנוע למצב חיסכון עד לתדלוק הבא".
אלפא לא תמהר לשלוח ג'וליות לישראל. קודם להשקה אצלנו, היא צריכה לפתוח מחדש את השוק בארצות הברית ולשלוח מכוניות לסין. אבל התוכניות שלה שאפתניות: ג'וליה לבדה אמורה למכור בערך פי שניים מכפי שמכרו ג'ולייטה ומיטו יחדיו.
טעימה ראשונה מן המכונית הזאת מגלה שאחרי שנות דור, אלפא רומיאו מביאה נצר אמיתי וראוי לסמל של מילאנו, מכונית שתשיב את הצבע ללחיים של האלפיסטי.