חוויה מתקנת: סיאט אטקה היא מתחרה ראויה בשוק הג'יפונים הרותח

אבל סיאט כבר שנים בורחת מנוכלים שרמנטיים. היא מדגמת את עצמה כחלק מהמשפחה המורחבת של פולקסווגן. היא ואאודי בנות דודות מקרבה ראשונה. כן, עוד אחת אמינה עם אמות מידה גרמניות. מטפסת באטיות, אבל בעקביות, בסולם הדרגות. ב–2013 סיאט מסרה לטובת כבישי ישראל 5,834 רכבים חדשים. ב–2016 כבר דיברו על 8,200. בשנה הקרובה המספרים אמורים לצמוח עם כניסתה של אטקה לתחום רכבי הפנאי/שטח.

לא צריך לספר לכם על הטירוף שמתרחש בשוק הזה. ב–2015 נמכרו קצת פחות מ–40 אלף רכבים כאלה. בשנה שעברה המספר כבר חצה את ה–62 אלף. גידול של 56%.

שוק הרכבים הזה הוא המתפתח ביותר בישראל. כל מקום שאליו תסובבו את הראש תגלו ג'יפון עם משפחה מאושרת שמשוכנעת שהיא נוסעת בג'יפ שטח, אבל מתכחשת לעובדה שהוא לא כל כך מתלהב לרדת מהאספלט. בדרך כלל זו תהיה קיה ספורטאז', הפופולרית ביותר, אבל גם יונדאי טוסון ומיצובישי אאוטלנדר, ובטח ניסאן קשקאי, הן מתחרות רציניות. סיאט נכנסה אומנם באיחור אופנתי לחגיגה הגדולה, אבל היא לפחות מציבה יריבה יותר מראויה - אטקה.

אטקה הוצגה לראשונה בברצלונה בחודש פברואר בשנה שעברה. היא קיבלה את שמה כיאה למסורת הספרדית של סיאט. שם הרכב נלקח מכפר קטן, אלפיים תושבים, שנמצא סמוך לעיר סרגוסה שבצפון־ מזרח המדינה.

לא באנו לעשות לסיאט חיים קלים. ביום המבחן התייצבנו לפניה בהרכב של חמישה אנשים עם חגור מלא. שלושה מבוגרים ושני ילדים, יום שלם של נסיעת פנאי.

כבר בסקירה ראשונה אפשר לומר שהמראה הוא ג'יפאי יותר משל קיה, למשל, אבל גם די שמרני. לא אחד שמושך יותר מדי תשומת לב. בגרסה שבה נהגתי אין הרבה מקום למותרות.

גרסת הסטייל הבסיסית בעלת מחיר יחסית אטרקטיבי, 140 אלף שקל, היא די סגפנית ופשוטה. מסך מולטימדיה קטן, גודל חמישה אינץ' שלא ממש משתווה לסטנדרט שמשתולל היום ברכבים. אם נתעלם לרגע מהפרטים הקטנים ונתמקד בדבר החשוב, גודל התא, אז כן, מדובר ברכב בהחלט מרווח. 

לנהג יש הרבה חלון מלפנים, זאת אומרת ראות ואור. תנוחת הישיבה גבוהה, כיאה לרכב שמתיימר לקרוץ לעתים לשטח. אני יכול לספר ששלושת הנוסעים שנדחקו לספסל האחורי אומנם לא היו גדולים במיוחד, אבל גם לא התלוננו אחרי יום שלם של נסיעה בחבל לכיש המרהיב.

לפני שיצאנו העמסנו ציוד, והיה בהחלט מקום בבגאז' - 510 ליטר. אם מקפלים את המושבים, תא המטען יכול לקלוט גם 1,604 ליטרים.

אטקה יכולה למשוך תשומת לב לא בגלל עיצוב החוץ והפנים, בטח בגרסה הצנועה. דווקא הנסיעה צריכה להותיר כמה פיות פעורים. כאן היא לא מפגרת אחרי המתחרות ולעתים גם משאירה אותן מאחור.

אז קודם כל נלך לנושא רגיש כמו בידוד רעשים. חמישה אנשים, שבת בבוקר. אם היינו מנסים לעבור שעה של נסיעה ברכב שקולט רעשים, זה יכול היה להיות סיוט לא קטן, מתכון מצוין לפיצוץ משפחתי. אבל אטקה ידעה להפריד בין הרוח שהשתוללה בחוץ ופיזרה אובך לבין פנים המכונית החמים והנעים.

גם כיול המתלים ראוי לציון. קשיחות יתר ברכב שפונה יותר למשפחתיות, והרבה פחות לשטח, הייתה קצת פוגמת בחוויית הטיול האביבי, אבל גם אחרי שעות של נסיעה אף אחד מהנוכחים לא התלונן על ישבן כואב או על בחילה. 

אטקה אכן מפרקת ביעילות את המכשולים. בכביש המהיר והחלק היא מספקת הרגשת שאנטי, כמו ששבת אמיתית צריכה להיות. אמרנו מכונית שמרנית? הסיאט הזו מציגה את כוחותיה כשהנהג מחליט ללחוץ על הדוושה. לא מומלץ להתחרות איתה ראש בראש.

המהנדסים שלחו למפעל בצ'כיה תוכניות על רכב במשקל 1,375 ק"ג, יחסית קליל, וביקשו להרכיב עליו מנוע בנפח 1,400 סמ"ק עם גדישת טורבו. כבר ב–1,500 סל"ד מרגישים את 25.5 הקג"מ נותנים את הדחיפה שלה פיללתם.

לא מדובר עדיין במכונית מרוץ, אבל בקטגוריה הזו מדובר בחתיכת שדה. 150 כוחות סוס שמזניקים אותה מ–0 ל–100 קמ"ש ב–8.6 שניות, בהחלט מהיר.

אני, כאמור, נהגתי ברמת הגימור הבסיסית ביותר. אם אתם מעוניינים ברמה הבכירה, האקסלנס, אז כבר יש בה בורר מצבי נהיגה שיכול להביא אתכם למצב ספורטיבי או לנהיגה מותאמת אישית ליכולות הנהג.

החיסרון בפיצ'פקס לא הפריע לי במיוחד. באותה שבת נהניתי בכבישים הפתלתלים והשוממים. יש לאטקה אחיזת כביש מצוינת, היא לא נעה מצד לצד, לא גורמת למחלת ים. תיבת ההילוכים הרובוטית כפולת המצמד עובדת חלק, בלי מאמץ ואיבוד כוח.

מבחינת צריכת דלק, אטקה שתתה ליטר על כל 11 ק"מ, שזה לא מי יודע מה קרוב לנתוני היצרן, שאיכשהו הצליח לחלוף על פני 18.5 ק"מ עם כל ליטר. אולי ההבדלים הגדולים הופיעו משום שניתקתי די מהר את מערכת “סע–עצור", שכמו תמיד די מעיקה, ואולי גם משום שנסיעת מבחן היא קצת פחות רגועה משיוט נינוח שבו נכנסת לפעולה מערכת האקו טריינר, שמסייעת לאטקה בחיסכון בדלק ובייעול ביצועי המנוע.

בסעיף זיהום האוויר, הרכב, בכל רמות הגימור, ממוקם ליד הציון 9, במרכז הטבלה ומטה. מה שכן, הגרסה הבסיסית היא ממש מינימליסטית. אני יכול לראות לא מעט אנשים שואלים לאן נעלמו העזרים הטקטיים - ולא רק בורר מצבי נהיגה ומסך המולטימדיה המתקדם.

גם במקדמי הבטיחות הרכב נופל מאחיו המשודרגים. אין לו מערכת לזיהוי כלי רכב בשטח מת והתרעה על תנועה צולבת בעת נסיעה לאחור. ההבדל במחיר בין אקסלנס המאובזרת לסטייל הפחות מאובזרת הוא של 26 אלף שקל.

אין ספק שאטקה נכנסת לשוק פעיל וחם, עם בעלות בית עוצמתיות, סטייל דון קורליאונה ב"סנדק". הלו, מי יתעסק איתן? אבל לזכות הרכב הזה עומדים לא מעט תחומים שבהם הוא בטח יכול להתמקם כמוביל ואטרקטיבי במיוחד. אכן, תחרות קשה בסגמנט הפופולרי, בחירה לא קלה. מה שכן, אטקה הצליחה למחוק את אותה טראומה שאני סוחב עם האיביזה הכחולה, שנת 1988. אוי, אם רק הייתי תופס את אותו נוכל שמכר לי גרוטאה בשק.