אני מכניס אתכם, הסנובים חובבי ריפודי העור והגג הנפתח, לחניון עמוס ברכבים ומבקש שתאתרו לפי חושים ואינסטינקטים בריאים בלבד את דאצ'יה דאסטר, תוצרת רומניה. כן, אותו רכב מזרח אירופי שאפילו לא הייתם מוכנים לבזבז עליו רבע מבט. זה ששמעתם על ארץ מוצאו ומיד עיקמתם פרצוף. הרי אם זה פחות מאלפא רומיאו, אתם אפילו לא מתנדבים להריח את האגזוז.
אני כבר אומר שאם לא היה לכם מושג איך הוא נראה לפני תחילת המבחן, קשה להאמין שתדעו מי הוא בסיומו. עד כדי כך הוא משתלב בנוף האורבני. דאסטר הוא קרוס–אובר אמיתי, לא צעצוע שבו הריפודים מתקלפים אחרי שמסירים את הניילונים והידיות מחלידות אחרי שבוע, כמו במיטב האגדות על רומנים תחמנים, סטייל קלראשו מהגשש. תסתכלו על הברנש שאנחנו מציגים בפניכם. המראה שלו קשוח, גבוה ושרירי. והמחיר? פה טמון הסוד האמיתי: רק 100 אלף שקל.
דאסטר שייך למשפחה שבה יש חברות מכובדות: קיה ספורטאז', הרכב הפופולרי בישראל, או יונדאי טוסון האופנתי. אבל מחיר שניהם הוא סביב 140 אלף שקל. "דאסטר מיועד לכמה קהלים", מסביר רועי שחורי, מנכ"ל דאצ'יה ישראל. "זה ששואף לרכוש קיה ספורטאז' אבל מאוד יקר לו אז הוא מברר על רכב משומש; או זה שמתכוון לקנות סופר–מיני ופה הוא יכול לקנות רכב יותר גבוה ויותר מרווח".
ידידותי לנהג
לדאצ'יה היו עד לא מזמן רכבים ידניים בלבד - פלח שמהווה רק 9% מהשוק בארץ. דאסטר הוא הרכב האוטומטי הראשון שלהם, רובוטי, כפול מצמד. זאת אומרת, הרבה יותר ידידותי למשתמש. 250 רכבים כאלה נמכרו תוך פחות משבועיים.
אין ספק שהרכב הרומני המסקרן יצטרך לעבור פה את המחסום האליטיסטי של מיטב הנהגים. הרי אנחנו בוכים על זה שמחירי המכוניות פה גבוהים לעומת חו"ל ומשוכנעים שהגיע הזמן למחאה קולנית, אבל כשצריך פותחים פה פנקס צ'קים כאילו אין מחר.
רק שדאצ'יה היא לא ממש רומנית אסלית. המכונית אומנם מיוצרת בעיר מיובני, אבל מ–1999 נרכשה על ידי הענקית הצרפתית רנו, שביקשה להפוך את רומניה ליעד בדרך לכיבוש מרכז אירופה ומזרחהּ. בשנה שעברה נרשם שיא מכירות מבחינת היצרנית: 584 אלף כלי רכב.
אני כבר אומר לכם, עוד לפני שתפתחו ציפיות, אתם לא מקבלים מרצדס או מזראטי ב־100 אלף שקל. אתם מקבלים תמורה מלאה עבור הכסף שלכם - וזה לא מעט.
ספורטאז', לטעמי, יותר יפה ועדכני, אבל דאסטר הוא מסיבי וקשוח. אני מאוד אוהב את פסי הנשיאה שעל הגג, שעליהם יש כיתוב של דאסטר, כדי שיהיה ברור מי החבר החדש בשכונה. אז אמרנו מראה חיצוני נאה, עכשיו ניכנס פנימה. מבחינת מרווח, יש בהחלט מקום לנהג, לשכנו ולפחות לשני נוסעים מאחור. אין בעיות ברכיים או ראש.
אני נהגתי ברמת הגימור היוקרתית "פרסטיז'" שמחירה כבר מרקיע שחקים, במושגים של דאצ'יה, כמובן - 107.5 אלף שקל. כאן מוסיפים לחבילה מסך מולטימדיה, שמעניק שירות מלא בעברית ונותן מלבד רדיו גם אפשרות ניווט. הגרסה המשודרגת מוסיפה מצלמת רוורס, רק שהמחיר הנמוך בא למשל על חשבון חבילת הבטיחות. ציון האבזור הבטיחותי בדאצ'יה הוא 0. אם תרצו להשקיט את החרדות והפחדים, תצטרכו כמובן לשלם.
אין הרבה יוקרה בדאצ'יה גם בגרסת הפרסטיז'. ראינו כבר רכבים שמציגים סביבה הרבה יותר עשירה. כן, לא מזמן נסעתי ברכב שמחירו של דאסטר הוא רק התוספת שמופיעה אחרי תג מחיר של מיליון שקל. לגלות לכם סוד? דאצ'יה תגיע בסוף לאותו יעד.
בדאסטר האוטומטי שהגיע לכאן הותקן מנוע טורבו דיזל בנפח 1,500 סמ"ק, שיכול לספק 109 כוחות סוס. זה לא רכב עם זינוק אימתני (מ–0 ל–100 קמ"ש ב–11.9 שניות), הוא לא הכי מהיר (מהירות מרבית 169 קמ"ש), אבל השיוט בכביש המהיר היה תענוג.
רק אחרי שעצרנו הסתכלתי על הנתונים, והם קצת הפתיעו. במראה שלו יש משהו גדול, אולי מעט מסורבל, אבל המידות די צנועות. האורך 431 ס"מ בלבד, והמשקל יחסית נמוך - 1,349 ק"ג.
נכון, דאסטר לא שקט במיוחד, אבל הוא נוסע ברכות. כיול הקפיצים הוא על הצד הרך, מה שסייע בנסיעה בכביש המהיר, אף על פי שבזמן נסיעה מעל מהמורות אפשר היה להרגיש מעט את התנודתיות שיצר. יש לדאסטר תיבה בת שישה הילוכים, כפולת מצמד, שעושה עבודה יעילה. למי שמתגעגע להילוכים ידניים, יש אפשרות להעברה ידנית בעזרת המוט.
לרכב הזה יש מראה של חובב שטח אמיתי. מרווח הגחון מרשים, 21 ס"מ, אבל במנוע הדיזל האוטומטי הוא מוצע רק בהנעה קדמית ולא ב–4X4. זאת אומרת, בשבילי הכורכר של מדינתנו הקטנה לא אמורה להיות איתו בעיה - אף על פי שהמבנה שלו משדר שהוא בהחלט ישמח לראות בולדרים.
אנחנו הסתפקנו בכביש. הסיבה לכך שאנשים קונים ג'יפון היא שיחשבו שהם צ'אק נוריס, והם חלילה לא מתכוונים ללכלך את הרכב בבוץ ובאבק בעונה החדשה של "הישרדות". לכן לדאסטר ישנה המערכת המתישה "סטופ–סטארט", שמדוממת מנוע בעצירות ולפני רמזורים ומחיה אותו עם הלחיצה הראשונה על הגז. יש גם נהיגה במצב "אקו" החסכוני - גם קניתם רכב בזול וגם חסכתם בסולר.
לא לדאוג, דאסטר גם בלי מצב "אקו" הוא לא בזבזן רציני. סיימתי את הנסיעה עם ליטר סולר על כל 14.3 ק"מ ושמעתי שהוא מסוגל אפילו ליותר. יתרון נוסף של דאסטר: למרות המראה והמוניטין המזרח אירופיים הוא לא רכב מזהם. בדרגות זיהום האוויר הוא עומד על צבע ירקרק, וציונו הוא 6.
יש מקום
אז מה היה לנו? זול, חסכוני, לא מזהם ויעיל. שכחנו רק פרט מאוד חשוב לבעל המשפחה הישראלי: יש כאן תא מטען מכובד. כבר נתקלתי בשנה האחרונה בלא מעט רכבים זולים. כאלה שדחסו ודחסו אותם ובסוף התברר שלבגאז' לא נכנסת אפילו שקית חלב. כאן יש 408 ליטרים של מקום, שזה בהחלט מספיק גם כשיוצאים לחופשה ארוכה. כשמקפלים את הספסל האחורי, אפשר למלא 1,570 ליטרים.
אז נשאלת השאלה: למה בעצם לא? הרכב מתאים למשל למשפחה ההיא שכבר הרבה זמן מתלוננת שהיא חנוקה מאובר מטורף בבנק וחיה על הלוואות. מה רע ברכב הזה? לא הרבה. אוטומט? ברור. מיזוג? מקפיא. חלונות חשמל? אפילו מאחור. בגאז'? כזה שיכול לספק אגרנים.
לדעתי, כרגע דאצ'יה נמצאת בתקופת מבחן. ציבור הקונים מחכה לראות איך הקופיקס של ענף הרכב יהיה בעוד שנתיים. האם ישחק לו הקלף בשוק? האם יקפצו עליו בעתיד מחפשי המכוניות מיד השנייה? או שיקומו אותם רואי שחורות ויסננו בשמחה לאיד: "רומני רציתם? פחחח"?