הקטר הצ'כי: סקודה קודיאק החדשה מנצחת בפרטים הקטנים

אבל הימים שבהם מישהו ממש מתרגש מנפח הסתיימו. תשאלו את אנשי פולקסווגן. גודל כבר לא תמיד קובע. לא תאמינו מה מנועים קטנים מסוגלים היום לסחוב ואיזה עליות הם לא רואים ממטר. אז שלא יפחידו אתכם כשאתם קוראים את הנתונים. קחו לנסיעת מבחן, והחשש כנראה ייעלם. 

הישראלים אוהבים סקודה, אני אוהב סקודה. לפעמים אני חושב שבגלגול הקודם עבדתי בצ'כיה בפס ייצור. זה לא רק אני. מדובר במותג האירופי הנמכר ביותר בישראל, רק שאתם יודעים איך זה, הכל מרשים ויפה עד שפולשים לטריטוריות לא מוכרות.

קודיאק, הקרוס–אובר החדש של סקודה, נכנס לאזור מחיה שבו יש שליטים ברורים. מי ידבר עם הג'וקרים הקוריאנים, ספורטאז' של קיה וטוסון של יונדאי? רק שכאן מדובר ברכב שיכולים לשבת בו שבעה נוסעים. אומנם בשורה השלישית תמיד ניתן יהיה לדחוס את שני החברים המעצבנים של הבן הקטן, אלה שתמיד מתפלחים לכל פיקניק, אבל שם, מאחור, זה לא מי יודע מה נוח.

אם אתם רק חמישה, תא המטען הקטנטן, בגודל 233 ליטר, יצמח ל–593 ליטר, נפח שמכירים ואוהבים מאוד בסקודה. גם עם שבעה נוסעים ותא מצומצם, שהוא בהחלט מיניאטורי, בטח בקנה מידה ישראלי, אפשר להסתדר. המקום קומפקטי וקובייתי ומתאים לא רק לשקית חלב ושש ביצים, כמו בלא מעט רכבים.

בכלל, בקודיאק הזו תשתגעו מכמות הסליקים שהכניסו. רכב כזה בתקופת המנדט היה שובר שיאים אצל ההגנה. יש מקום למשקפי שמש ותא מקורר מתחת למשענת היד שמיועד למשקה קל. הצ'כים אפילו מצאו מקום למטריות אחרי הגשם, כולל פתחי ניקוז. כן, אבל קיץ בישראל ומטריות עכשיו, איפה טעינו בניווט?

הססמה של סקודה היא "פשוט חכם". המטרה היא להדגיש את הקטנות האלו, שלטענת אנשי היצרנית משדרגות את הרכב ומציבות אותו במעלה הטבלה. למשל מגבר קול דיגיטלי שעוזר ליושבי השורה האחורית לשמוע את מה שיש לנהג להגיד. שזה בדרך כלל "תשבו בשקט". 

אנחנו לא משפחה בת שבעה אנשים. מסתפקים בקלות בחמישה מקומות ובבגאז' רציני, אבל במחיר אין הבדל גדול מדי. 180 אלף שקל בגרסת הבסיס לשבעה מושבים. 5,000 שקל פחות לחמישה. תזכרו תמיד את שני החברים של הבן האמצעי, האם הם מצדיקים את זה?

זהו לא מחיר נמוך במיוחד. סקודה קודיאק צריך להתחרות בניסאן אקס–טרייל ובמיצובישי אאוטלנדר, שזולים ממנו ומביאים איתם שם אמין ואיכותי ויכולים גם הם להסיע שביעייה. מחיר האאוטלנדר, למשל, מתחיל ב–170 אלף שקל.

יש כאלה שיגידו שמבחוץ קודיאק לא מעורר התפעלות מיוחדת. גדול, נאה, על כך אין בכלל ספק, אבל ראינו יפים ממנו על הכביש. העוצמה של הרכב הצ'כי מגיעה כאמור בפינוק שמקבלים. סקודה תמיד הייתה לארג'ית. לא מעט יצרניות היו מספקות שואו במראה החיצוני ושופעות פלסטיקים בינוניים מבפנים. זו נותנת, רק תיקחו.

המידות אולי לא מרשימות במיוחד - 470 ס"מ אורך, 188 רוחב, 167 גובה, אבל בסיס הגלגלים הוא הגדול בקטגוריה - 279 ס"מ. לכן יש הרגשה של גדול, כבד ומגונן. לא פלא שקראו לרכב הזה קודיאק, על שמו של הדוב החום הענק, שיחד עם דובי הקוטב נחשב לטורף היבשתי הכי גדול שיש.

התחושה כשנכנסים פנימה, לפחות בשתי השורות הראשונות, היא של מרחב. אין שום איבר בגוף שנתקל בהתנגדות. הדלתות האחוריות גדולות ונוחות. כשאתם פותחים אותן, יוצאת אוטומטית לשונית מפלסטיק - אם במקרה יש ליד רכב חונה או עמוד סורר, היא תדאג שהמפגש איתו לא יסתיים בשריטה או בכיפוף. אותה לשונית נסגרת אוטומטית עם הטריקה. מדובר בטריק גאוני למי שכבר חווה את עוגמת הנפש.

קודיאק מגיע ארצה בארבע גרסאות מנוע. יש שם שילוב של חמישה ושבעה מקומות. בין ההיצעים אפשר לאתר מנוע 1,400 סמ"ק והנעה קדמית או מנוע 2,000 סמ"ק והנעה כפולה. שלוש רמות גימור, כל אחת מהן תבוא לידי ביטוי בתוספת מחיר.

אני נהגתי ברכב בעל מנוע בנפח 1,400 סמ"ק, הנעה קדמית. כזה שיכול להוציא אתכם לטיול כיף בשבילי הכורכר של ארצנו, אבל לא כדאי להעמיק איתו לסלעי השטח.

קצת חששתי מה–1,400 סמ"ק הזה. זה התחיל בחיוך של מבוכה - איך מנוע כזה יסתדר עם יותר מטונה וחצי של משקל רכב מסיבי. אז נכון שהיו רגעים שבהם הלחיצה על הדוושה, לפחות בפתיחה, הייתה קצת עצלה ומנומנמת, אבל כשהרכב הזה נכנס לעמדת שיוט, שום דבר לא הפריע לו להריץ את 150 כוחות הסוס שלו. היו אפילו שלבים בנסיעה שבהם הופעלה מערכת שבה נותקו שניים מתוך ארבעת הצילינדרים, כדי שיהיה ניתן לחסוך בדלק. המערכת פועלת כשהרכב משייט לו בנעימות.

הרכב התמודד יפה עם שיבושי הכביש, אולי קצת סבל מרעשי רוח שנכנסו במהירות גבוהה, אבל בסך הכל הנסיעה התאפיינה בנעימות. התיבה האוטומטית כפולת המצמד, בעלת ששת ההילוכים הקדמיים, ביצעה עבודה מרשימה ולא מורגשת.

זה לא רכב אטי, אם אתם חוששים שוב מנפח המנוע הקטן. אהבתי את מצב הנהיגה "ספורט", שמיד נטרל אפשרויות לנמנום והעיר את החיה. על פי נתוני היצרן, קודיאק מגיע מ–0 ל־100 קמ"ש תוך 9.7 שניות. המהירות המרבית היא 197 קמ"ש.

מבחינת צריכת דלק, סיימנו סוף שבוע עמוס, רובו בנסיעות בין–עירוניות, עם נתון של ליטר בנזין על 11 ק"מ. מבחינת זיהום אוויר, קודיאק משתרך מאחור עם ציון 13, צבוע אדום.

נהגתי ברמת גימור "סטייל", האמצעית מבין השלוש, שמחירה כבר לא כל כך נמוך: 200 אלף שקל. אבל יש לה תוספות חשובות, בטח בתחום הבטיחות, כמו מצלמה אחורית, התרעת שטח מת, התרעת תנועה מאחור ואפשרות לבלימת חירום. בגרסה הזו יש גם תשע כריות אוויר, תוספת של שתיים על גרסת הבסיס. לא לדאוג, כבר בגרסת הבסיס אפשר למצוא בקרת שיוט אדפטיבית והתרעת סטייה מנתיב. ציון האבזור הבטיחותי בגרסה שבה נהגתי, הוא 6. בהחלט מספק. 

אני אוהב את סקודה. כבר אמרתי שיש אנשים שלא מבינים ממה ההתלהבות. הצורה החיצונית היא די סטנדרטית, הנסיעה נעימה, וקשה לומר שהיא מלהיבה. אני הולך במקרה שלפנינו על האקסטרות שהחברה הזו יודעת להציג. קודיאק אולי לא חבר במועדון העילית, אבל הוא ממוקם בשורה האמצעית פלוס. 

תחשבו בעצמכם על רכב שיש בו מקום למטריות ומגביר קול דיגיטלי. נראה שעל כל רכב של סקודה עובד המדען המשוגע שתפקידו העיקרי הוא לסחוט את המחמאה: "איך לא חשבתי על זה קודם?".