אופל קורסה נראית יותר מזמינה, אבל בכל זאת סטנדרטית למראה

אני לא נוהג לערוך השוואות בין רכבים מאותו קליבר. למה? רכב לטעמי הוא יותר עניין אישי, סובייקטיבי, זווית ראייה ולאו דווקא מומחיות על המילימטר. אלא אם כן זה ממש צועק בקולי קולות וחסר מנוע לרכב. אתם יודעים איך זה יופי, נוחות ואביזרים נלווים. לפעמים ההבדלים מיקרוסקופיים, לכו תגידו ש־X הקדים במצלמת הפוטו–פיניש את Y. ככה אתם חושבים, בעוד אחרים יגידו שאין לכם טיפת מושג, ו־Y עשה ל־X בית ספר.
 

אלא שבשבועות האחרונים נסעתי בשלוש מכוניות סופר–מיני, זו אחר זו. כאילו מישהו לחש לי באוזן: "אז מה, מיסטר ג'קסון, עכשיו לא תשווה?". אין ברירה, אבל זו ממש לא השוואה. יותר נקודת מבט. נהגתי בסיטרואן C3, בקיה ריו ועכשיו באופל קורסה. 

על השתיים הראשונות כבר כתבתי בשבועות האחרונים. אם שואלים אותי היום על מי הייתי הולך מבין השלוש, זו עדיין תהיה הצרפתית הקומפקטית מבית סיטרואן. לדעתי סופר–מיני צריכה להיות מדליקה, שובבה. לתת משהו אחר בעין ולא להצטרף לעדר שרועה באפתיות במגרשי החניה. 
 

סיטרואן מדגישה את זה במראה השונה, באבזור העשיר. היא קונה אתכם בדברים הקטנים. הקורסה, למשל, היא מכונית ותיקה מבית אופל. יבואני הרכב כנראה יטענו שזה הדגם האמין ביותר. מניעים ונוסעים. לא מגיעים בסוף היום למוסך עם דף מלא ליקויים.

 

עניין של אופי
 

הבעיה של הקורסה עדיין נמצאת באופי שהיא משדרת - מיינסטרים כל כך מובנה. אז נכון שמאז 1982, כשעלתה על פס הייצור, עברה המכונית לא מעט מהפכים ומתיחות פנים, וכיום מדובר כבר בדור החמישי והיא נראית הרבה יותר מזמינה ומשתפת פעולה, אבל בכל זאת מדובר בגברת סטנדרטית למראה. לא חושב שתפגשו מישהו שיגיד לכם: "פששש, שיחקתם אותה בענק".
 

האצ'בק, חמש דלתות. הצבע השחור, ברכב שבו נהגתי, אכן הפך אותו לקרבי ואופנתי יותר, אבל למזגן נדרשו כמה דקות טובות עד שהצליח לגרש את החום הכבד של מישור החוף. 

 

תא המטען סביר לגבי מכוניות סופר–מיני, לא יותר מזה. 285 ליטר, לעומת 300 שהצליחו להציב בקיה ריו ובסיטרואן C3. המרווח לנוסעים נאה. הנהג ושכנו יזכו בהחלט למרחב מחיה מפנק. מאחור זה כבר די תלוי בגובה הנוסעים. אני נתקלתי במכוניות עם יותר מרחב. האיכות בפנים מרשימה. הניקיון והסטריליות מתוצרת גרמניה מורגשים בהחלט, אבל עדיין זו איכות שהתקשתה לחלץ ממני שריקת התפעלות.
 

על האופל אסטרה אני מת. אחת המכוניות החביבות עלי. כשנפגשנו לא הייתי צריך הרבה זמן כדי ליצור את הקליק של המבט הראשון. עם קורסה זה לא עבד טוב, אפילו שיש לה מה להציע. נראה שזה בגלל התדמית שחייבים לשנות שם. אז באופל הבינו טוב מאוד שהם צריכים לצאת לקרב רציני כדי להישאר בתחרות. הם יתקשו למכור את הרכב הזה במחירו המקורי, 103 אלף שקל, בטח כשיש מתחרות שמציעות בפחות ועם קצת יותר.
 

ממש עכשיו יש מבצע על המכונית הנ"ל: 85 אלף שקל בלבד. בתוספת גג פנורמי המחיר עולה ל–89 אלף שקל. מדברים גם על צירוף גג פנורמי ברוב הרכבים וג'אנטים ממגנזיום. 
 

זה צריך להיות הכיוון; לקחת את המראה הסטנדרטי, המאובק מעט, ולהוסיף לו קצת פאן ויוקרה. והכי חשוב: מחיר הולם. כי בסופו של דבר חלק גדול מעסקת הרכישה, אם לא רובה, נופל וקם על תג המחיר. קורסה חייבת לעבור את השינויים האלה בגלל ההיצע, וגם משום שהרכב טוב - אבל אי אפשר לומר שהיכולות שלו עושות לבדן את העבודה ומטיסות אותו אחר כבוד למעלה הטבלה.
 

קורסה מצוידת במנוע בנפח 1,400 סמ"ק, בארבעה צילינדרים ובהנעה קדמית. במקום ארבעה הילוכים בדור הקודם יש כאן שישה, אבל לצערנו עדיין לא מדובר במנוע עוצמתי אלא במנוע שיודע לספק 90 כוחות סוס בלבד. כשמדברים על תחרות בקטגוריה, כאן הוא נמצא מאחור.
 

זהו רכב שדורש סבלנות מהנוסעים, במיוחד אצל מי שנוהג בו. הוא לא מאיץ בטירוף כמו שחלק מאיתנו בטח היה רוצה. הוא לוקח את הזמן ומגיע מאפס ל־100 קמ"ש ב–13.9 שניות. המהירות המקסימלית היא 170 קמ"ש. 
 

במהירות שיוט סביב 100 קמ"ש היה הרכב נינוח, ומערכת המתלים עשתה את עבודתה, כיאה לתוצרת גרמנית, וגיהצה ביעילות שיבושי כביש רציניים. ההגה הפגין רגישות, אבל כשביקשנו לאמץ את המכונית יותר מהרגיל נשמעו ממנה קולות העמל והיזע שהגיעו ממעמקי המנוע. מצטער, פגשנו בדרך רכבים שקטים יותר.

 

בסך הכל הקורסה עושה את תפקידה. ואם נלך על המלצת האמינות שהיא מקבלת, אז בהחלט אפשר להביאה בחשבון כשבאים לחפש סופר–מיני. אלא שיש עוד פרמטרים שצריך לבדוק לפני שמגיעים למסקנה הסופית. למשל, צריכת הדלק. את ימי המבחן סיימתי בנתון סביר: ליטר על כל 11.9 ק"מ. לא מספר שנכנס לפנתיאון, ולא קרוב גם לנתון שמגיש היצרן: ליטר על כל 16.6 ק"מ. 
 

גם מבחינת זיהום האוויר אין לרכב הזה יותר מדי במה להתגאות: ציון 9. לשם השוואה, סיטרואן המצודדת שפגשתי לא מזמן היא ירוקה ובריאה, ולה ציון 4.

לפחות באבזור הבטיחות קורסה מצוידת יותר מסיטרואן.

יש בה מערכת הבטיחות "אופל איי", הכוללת בקרת סטייה מהנתיב, ניטור מרחק מלפנים, זיהוי תמרורי תנועה וכמובן מצלמת רוורס שמגיעה במסך מולטימדיה מרשים שגודלו 7 אינץ'. במבחני הריסוק של יורו–נקאפ, קורסה זכתה בארבעה כוכבים.

נסענו דרומה ונכנסנו לרחובות.

אל תשאלו אותי למה ואיך, עד עכשיו לא מצאתי תירוץ ממש טוב. אבל דווקא שם, בעיר האורות (יחסית לנס ציונה), עצרתי ליד קורסה מהדור הקודם כדי להתרשם. היה אפשר להרגיש מיד בהבדלים בין השתיים. את הניסיון של המעצבים לזרוק את סממני הזקנה שפעם סחב הרכב הזה, להדביק את הפער מהקטנטנות האופנתיות. אבל, כאמור, יש דרך ארוכה בנושא הזה. גג פנורמי, ג'אנטים נוצצים ומחיר אטרקטיבי יהיו צעד ראשון ונכון לקראת השגת המטרה.
 

למרות הוותק וההצלחה באי הבריטי, לא הגיעה קורסה לארצות הברית ולקנדה, אבל עדיין מדובר במותג סולידי ויציב. עושה רושם שהמפעלים בגרמניה וספרד ימשיכו עם המכונית גם לדור הבא.