מי זוכר שראב 4 של טויוטה היה הג'יפון הראשון שהגיע לשכונה, אי־שם באמצע שנות ה–90, כשבצמיג עוד היה חור? סביר להניח שאף אחד, כי מרוב ג'יפונים כבר לא רואים את קצה החניה, והזיכרון שלנו הוא מה זה קצר, מה בכלל הייתה השאלה? ראב 4 הוא, אם כן, מייבש הביצות במוסכים, החלוץ היפני בפלשתינה. עכשיו הוא מסתובב בשבילי ארצנו בגרסתו ההיברידית, שכולה קריצה למשפחה העירונית המודרנית. לא עוד רכב ניינטיז מזהם אלא אודיסיאה בחלל.
מה זה אומר? אתם מכירים אותה. זו המשפחה שרוצה שיהיה לה דמוי ג'יפ, אבל לא ממש מתה לרדת לשטח הסלעי, וזו שרוצה רכב עם נוכחות מסיבית, אבל העיקר שלא ילכלך את הסביבה. לא נעים, בכל זאת הם ירוקים מסורתיים. היצרנית היפנית מכוונת בדיוק לשם. קולעת בול לכל הצרכים הבסיסיים, כאילו היה למתכננים שאלון עמוס שבכל סעיף הם סימנו וי ויצאו איתו לדרך.
ראב 4 תמיד היה רכב נאה למראה. עכשיו הוא אחרי מתיחת פנים קלה. פגוש, גריל אמצעי, פנסים אחוריים חדשים. מראה יותר עדכני. הרכב מרווח מאוד, גם מלפנים וגם מאחור. שני הנוסעים שישבו בשורה השנייה התפנקו בכיף, היה להם מקום למכביר. נוסע שלישי נראה לי שהיה קצת סובל במהלך הנסיעה, בגלל מרכז המושב הקשיח. ברכב הזה יש לא מעט מקומות אחסון. במוקד: תא מטען רציני בנפח של 501 ליטר. לא סתם אמרנו שהוא רכב שיספק את המשפחה המודרנית. גם על הסעיף הזה סימנו וי.
אבל העיקר הוא ההיברידיות שמוצעת. יש פלח שוק שממש חשוב לו תו התקן הירוק. קודם כל, זו ההילה של הרכב, כאילו כל תפקידו על הכביש הוא לפנות את האוויר ולא להסיע נוסעים. נו, שוין. אלה ססמאות טובות לקידום מכירות, אבל עם גרעין מוצק של אמת. תהליך ההנעה מתבצע בעזרת מנוע חשמל בעל הספק של 141 כוחות סוס. עד היום קשה לי להתרגל לעובדה שאחרי לחיצת הכפתור הראשונה לא מופיעה נהמת המנוע בגלל אותו סיוע חשמלי. שחס וחלילה לא נעיר את השכנים.
בבורר מצבי הנהיגה, שהוצב משום מה מתחת לפתחי המיזוג, במקום לא הכי נוח לצפייה, הנהג יכול לבקש לנסוע רק באמצעות מנוע החשמל. אם תצליחו לעמוד במשימה, זה יהיה נפלא, הבעיה היא שמנוע הבנזין העוצמתי, בנפח של 2,500 סמ"ק, שתורם לנהיגה 155 כ"ס, בוחר להתערב מהר מאוד בצמרת ההנהגה. לא נותן ללפלף החשמלי לקחת פיקוד.
אבל אם בכל זאת נתקעתם בפקק, שזה מצב די יומיומי, בטח באזור המרכז ובמיוחד בימים אלה של חפירות, בהחלט מומלץ לנסות את נסיעת החשמל, שיכולה לחסוך לכם דלק וכסף. לצערי, אני לא יכול לספר על חיסכון מטורף ונתונים עוצרי נשימה. יצאתי עם הראב 4 לכבישים הפתוחים. העברתי למצב נהיגה ספורטיבי, שאין ספק שהוא המהנה ביותר מבין אלה שהרכב מציע, עדיף בהרבה על האקו החסכוני, שיכול לתת לכם אפשרות להרהר בחייכם תוך כדי ניקור. במצב ספורטיבי, לעומת זאת, מנוע הבנזין לא נותן לחשמלי לראות אור יום. הרכב יגיע מ–0 ל–100 קמ"ש תוך 8.3 שניות ויוכיח זריזות שלא פעם מתבקשת בכביש הפתוח. היה לי כיף איתו באוטוסטרדה, פחות נעים כשהיינו צריכים לקחת סיבובים וסיכונים. כפי שאמרנו, אנחנו משפחה איכותית ורגועה ולא כזו שמחפשת צרות.
ועדיין, כשהסתכלתי בסוף היום על תצרוכת הדלק, קשה לומר שנפלתי מהכיסא בגלל התמיכה ההיברידית. מחשב הדרך סיפר שתרמתי ליטר בנזין על כל 13.4 ק"מ בנסיעה משולבת. אפשר למצוא היום רכבים נטולי היברידיות שמשיגים נתונים דומים, אבל שוב: למי שמדי יום נוסע רק בסביבות העיר, זאת אומרת זוחל, יש כאן נקודה למחשבה. נתוני היצרן אומרים שהרכב מסוגל לעבור 20.4 ק"מ לליטר, שזה כבר הרבה יותר משכנע.
ראב 4 ההיברידי הוא לא רכב 4X4. יש לו הנעה קדמית ואפשר לרדת איתו לטיול בשבילים, אבל לא כדאי לצאת לשטח האמיתי, גם אחרי שבטויוטה סיפרו שעמלו כדי לשפר את נוחות הנסיעה בדור הרביעי, הנוכחי. ערכו לא מעט שיפורים. היום השלדה קשוחה יותר, נגעו במתלים האחוריים, בבולמי הזעזועים, בקפיצים הספיראליים, כדי להפחית את תנועות המרכב. בכביש 6 זו הייתה בהחלט נסיעה נעימה ורגועה, אבל כשירדנו לכביש משובש נדמה היה שהרכב סובל מקשיחות יתר, פחות הטעם שלנו. אבל מראש, עוד בשנות ה–90, כשהג'יפון הזה היה החלוץ בדרך לירושלים, הכוונה לא הייתה להוריד אותו למקומות שבהם הלנד–קרוזר מרגיש בבית. הוא עירוני, זה הייעוד שלו גם היום. ג'יפון, לא ג'יפ.
מדובר ברכב לא זול. הגרסה ההיברידית של הראב 4 מתחילה ב–195 אלף שקל. אני נהגתי ברמת גימור לימיטד, שהיא עוד יותר מפנקת, עם סאן–רוף, אפשרות לחימום מושבים וריפודים מיוחדים. המחיר פה כבר עומד על 210 אלף שקל. משלמים גם בגלל השם הטוב של הרכב. וגם עבור התג הירוק. בגרסת הבנזין של ראב 4 דרגת זיהום האוויר מקבלת ציון 13 אדום, אצל ההיברידית, עם כל החוזק והגודל, הצבע ירוק ודרגת הזיהום היא 4. הפער במחירים, אגב, ברמת גימור פרימיום, הוא 10,000 שקל בלבד.
ראב 4 גם קורץ בתחום הבטיחותי, שם הוא זוכה לציון גבוה, 7, במיוחד בגלל מערכת הטויוטה סייפטי סנס, שכוללת בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת סטייה מנתיב ומערכת קדם התנגשות שגם תבלום בעת הצורך. במבחני הריסוק של היורו–נקאפ הרכב זכה בציון המרבי: חמישה כוכבי בטיחות. אז נכון שיש לו הכל: שם טוב, תג ירוק, יכולות מעניינות, אבל השאלה היא אם הוא שווה יותר מהמתחרים שפזורים בשטח. אפילו בטויוטה נכנס לא מזמן ה–C–HR, קרוס–אובר אומנם יותר קטן ופחות כוחני, אבל עדיין היברידי ומרשים למראה. העיצוב של ה–C–HR יותר מודרני ומחירו 144 אלף שקל. לא מעט רכבים כאלה כבר משייטים ברחבי הארץ ובהחלט מושכים את העין. אז יכול להיות שלנהג של ראב 4 יהיו חסרים כמה סנטימטרים וכוחות סוס, אבל עדיין יש הבדל רציני במחיר, שעלול להשפיע בזמן ההחלטה על הקנייה.
ראב 4 הוא לא ג'יפון לכל כיס, אבל מצד שני יש לו תעודת יוחסין שרכבים אחרים רק יכולים לחלום עליה. כמו המסעדות האלה שתמיד חוזרים אליהן בגלל השלט שתלוי בחזית: "פתוחים מ–1994".