קיה אופטימה ההיברידית מתאימה למנהלים עסוקים. אלה שטרודים כל הנסיעה במחשבה על מאזנים, בשיחות דחופות עם חו"ל, ולא מסתכלים יותר מדי על הפרטים הקטנים, כמו עיצוב ידית ההילוכים או הצבעים המקיפים את סביבת הנהג.
יש בעיה? שואלים הקוריאנים בדאגה מהוססת. חלילה, רבותי. אני בעדכם. זהו רכב נוח, מרווח, חסכוני, לא מזהם. יש לי רק מילים טובות, אולי נדרש קצת סטייל, שהיה מוסיף ניקוד במקומות הנכונים. אתן דוגמה. למשל, רציתם להחליף מצב נהיגה בבורר המצבים. נניח לנהיגה ספורטיבית, כי אתם אומנם מנהלים מהוגנים בדרך למשרד, אבל גם מהירים ועצבניים בדרך הביתה. אז יש יצרניות שמשקיעות הון בחוגה אלגנטית לטובת הבורר, סטייל כספת, אפילו כזו שמתרוממת אוטומטית לרווחת הנהג. פה יש כפתור. שחור כמובן, בכלל יש כהות רבה באזור.
אבל בואו נשאיר לרגע בצד את עניין הסטייל. אם נסיר את המסיכות, הרוב הרי לובשים את החולצה והג'ינס הראשונים שהם רואים בארון הבגדים. הם לא ממש קוראים מגזיני אופנה ובטח לא נקרעים מאדריכלות מודרנית (רק כדורגל בראש שלהם). האנשים האלה ימותו על אופטימה. קודם כל, העיצוב החיצוני שלה דווקא מאוד סטייליסטי. נראה כאילו מישהו מתח את הגג של המכונית, שיטח אותה יפה ממכסה המנוע ועד תא המטען. הפנסים האחוריים, הצרים, אכן מהממים. בכלל, הושם דגש רב על המבנה האווירודינמי. כונס אוויר קדמי אקטיבי, פגוש אחורי משופע. מכונית סלון נאה מאוד, חייבים מיד לציין.
המחיר ההתחלתי הוא 165 אלף שקל. אני נהגתי בגרסה המשודרגת, פרימיום, זו שמוסיפה 10,000 שקלים לתג המחיר. למי שיש לו אפשרות, בהחלט שווה להשקיע, כי ברמת האבזור אופטימה היא חתיכת הוליווד. רק באגף המושבים הקדמיים יש לכם ספר זיכרונות שלא שוכח את התנוחה המועדפת. חימום, קירור. ההגה גם מחומם. אם יצאתם מהרכב ואתם עמוסי סלים, תעמדו מול תא המטען כשהמפתח בכיס, ותוך שניות התא ייסגר לבדו. נס חנוכה, אדון ורסאנו.
אגב, לא רק תא מטען. אם יש לכם בעיה של מקום פנוי בבית, אפשר לרדת לחניה, לתאי האחסון. בכל מקום נפתח עוד תא, ויש מצב שכמה בכלל לא מצאתי. מאחל לכם שלא תיקלעו לחיפוש משטרתי.
באמת לא חסכו כאן. מסך המולטימדיה נתמך בעברית. גישה לווייז ופנגו, רדיו אינטרנטי. מול העיניים, בלוח המחוונים, מונח שעון המספר על מצב הטעינה של הסוללה, שלא נשכח חלילה שמדובר ברכב היברידי.
קשה לשכוח. כל כך שמח לפעמים שרכב מסיבי, המחזיק מנוע בנפח 2,000 סמ"ק, באורך של 485 ס"מ ובמשקל 1,655 ק"ג, מופיע בטבלת זיהום האוויר בפסגה הירוקה ליד הציון 2. כמו היפופוטם בחוג לשומרי משקל. זה כמובן לא כולל את הבונוס שמופיע בעסקה והוא החיסכון בדלק. סיימנו יום נהיגה משותף עם ליטר בנזין על כל 13.8 ק"מ. אומנם נתקלנו כבר ברכבים היברידיים עם ביצועים יותר מרשימים בעמודה זו, אבל עדיין מדובר בצריכה יפה, שגם מכוניות קטנות היו מתפארות בה.
ברכב יש שני מנועים. ההנעה החרישית ותחילת הנסיעה הן הודות למנוע החשמלי שיודע להפיק מעצמו 50 כוחות סוס. הוא נעזר בסוללת ליתיום פולימר בעלת מתח של 270 וולט, שממוקמת מתחת למושבים האחוריים וקצת פוגמת בעומקו של תא המטען. התא אומנם בגודל סביר בהחלט, 425 ליטר, אבל עדיין נופל מאופטימה הרגילה שמציגה תא הגדול ב–80 ליטר.
אני כמובן הייתי הולך על ההיברידית ומוותר על כמה ליטרים בפרויקט האגירה. השקט של תחילת הנסיעה הוא בעיני ממכר. בכלל, בידוד הרעשים ברכב עובד מצוין, גם כשיוצאים לכביש המהיר ולוחצים על הגז. המנהל אמר שהוא מאוד מרוצה. שם, באוטוסטרדה, כשמפתחים מהירות, יצטרף אל המנוע החשמלי כבר מנוע הבנזין בנפח 2,000 סמ"ק. ביחד שני המנועים מגיעים להספק של 192 כוחות סוס.
מי שמחפש ביצועי־על ברכב הזה, לא ממש ימצא. הוא לא בנוי לספורט. הוא בנוי לבחור ההוא שסיפרנו עליו בתחילת הכתבה, זה שכל מה שהוא רוצה זה להגיע למשרד או הביתה, בשיא הנוחות, ששום דבר לא יסיט את המחשבה מהדבר העיקרי - המענק השנתי.
לשם בדיוק אופטימה מכוונת. היא לא נותנת לבעל הבית למצמץ בעצבנות. ששת ההילוכים מהתיבה האוטומטית, פלנטרית, עוברים בקלות לא מורגשת. מה שכן, הרגשנו בשיבושי כביש. לא פעם המפגש עם הסדקים והבורות הגיע גם לישבנם של יושבי הרכב. לא ממש נורא, הנסיעה בכללותה הייתה נעימה.
ניתן להרגיש את הכוח, לא במובן הספורטיבי של המילה. כוח שתוך 9.4 שניות יביא אתכם ל–100 קמ"ש, כשהמהירות המקסימלית היא 192 קמ"ש. רק שגם אופטימה וגם אתם יודעים שאלה יחסים בכפייה. שניכם לא בנויים להרפתקאות. אתם מנהלים (לא של המפעל, אלא של המחלקה), היא מכונית מנהלים, וככה זה צריך להישאר בזמן הקרוב.
לכן צייתי להוראות. נהגתי לפי הכללים, שם אופטימה הייתה אופטימלית. הסתכלתי על אלה שהצטרפו אלי וכולם ישבו מחויכים. סאן–רוף ענק גילה שמיים מעוננים, כיאה לתחילת החורף. מאחור, כמו מלפנים, היה שפע של מקום, הודות לבסיס גלגלים רחב. לא היו תלונות.
רק שאופטימה לא נוסעת לבד במדבר. יש לה יריבות חזקות שמתחרות על פלח השוק. אז נכון שהיא אהובה על נהגי המוניות ויש לקיה גם מותגים סופר חזקים, כמו פיקנטו וספורטאז', שייתנו גב יציב, אבל עדיין היא צריכה להתגבר על אימפריות כמו סקודה סופרב וטויוטה קאמרי, שהן בסדר הגודל שלה.
לזכותה של הקוריאנית יש לצרף שוס רציני בתחום הבטיחות. בשבועות האחרונים הרמתי לא פעם גבה מול יצרניות בכירות שהשפריצו סטייל ויוקרה, אבל דווקא באגף הזה די חיפפו, או שהזדרזו להיעזר במובילאיי, מערכת שכמובן עושה את העבודה, אבל עם כל הכבוד, היא שחקן חיזוק ולא גאוות הסמל.
לא זה המקרה שלפנינו. כאן עניין הבטיחות זוכה לליווי משטרתי צמוד. שבע כריות אוויר, התרעת תנועה חוצה מאחור, בקרת שיוט אדפטיבית, בלימת חירום אוטונומית, התרעת שטח מת, התרעת סטייה מנתיב (עם כוכבית, המערכת לא מתקנת את הסטייה). בדרגת האבזור הבטיחותי אופטימה זוכה לציון הגבוה 7.
בגלל הדברים האלה אמרתי שיש סוג של אנשים שהיא מתאימה להם ככפפה ליד. בטיחות, חיסכון, נוחות. כל מה שהם רשמו בשאלון הכניסה סומן עם וי זוהר. אני מסוג המנהלים (זאת אומרת בפוטנציה) שהיו מסתפקים בכיף באופטימה. לצערי, אני לא ממש שם לב לצורת ידית ההילוכים או לצבע של הדופן. יש צבע? עד עכשיו לא שמתי לב. הבעיה שהתחתנתי עם ארכיטקטית, ומבחינתה עיצוב לא פעם דוחה הכנסת מנוע.