מי שמתכוון לנסוע בנבארה יודע שזו תהיה זוגיות צמודה מאוד

ניסאן נבארה הוא טנדר פיק–אפ. אם אתם רד–נקס מדרום ארצות הברית או קבלנים מצפון ישראל, מומחים בווילות תלת–מפלסיות, אתם יכולים לתלות את המדור הזה במשרד. זהו רכב שיודע בדיוק מה הוא הולך לעשות כשיהיה גדול, לא זז מילימטר מתוכניות המגירה. הרי כבר עכשיו, עוד כשהוא דנדש, אני יכול לתאר איך ייראה בעוד שנה וחצי. תרשמו: בארגז מאחור יהיו חבלים, קרשים, שני שקי מלט ורצף סיני שנרדם בהפסקת צהריים מלפני יומיים. במושב האחורי יהיו פזורים פנקסי קבלות מ–1998. את הפרונט תעטר שכבה עבה של אבק אתר בנייה. לא יהיה דבר שיזכיר שמדובר ברכב כמעט חדש.
 

אז אל תשטפו בכפייתיות, אל תמרחו וקס בקביעות, זה רכב קשוח בהגדרה (לא סתם קיבל ציון 15 בדרגות זיהום האוויר). הוא בנוי לעבודה במכרות, כפי שתבינו, ויש לו מתחרים קבועים על לבו של איש המקצוע. פיאט פולבק, טויוטה היילקס, איסוזו די–מקס. קבוצת עילית של סוסי עבודה. זהו הדור השלישי של הרכב, שמיוצר במפעל ניסאן בברצלונה. יש לו מראה שרירי, כמיטב הז'אנר, אבל אצל היצרן הדגישו שנעשו שינויים אווירודינמיים כדי לשפר את איכות הנסיעה. זה מתבטא בספוילר בחזית ובספוילר על דלת תא המטען. בניסאן מתגאים בכך שהצליחו להוריד את מקדם הגרר, התנגדות האוויר, ב–3.6% לעומת הדגם הקודם. אולי ההתנגדות הוסרה, אבל את רעשי הרוח עדיין שמענו.
 

אבל מה שאתכם, בעלי המקצוע, באמת צריך לעניין זה הסיוע היומיומי בענייני עבודה. לכן כדאי שתדעו שהארגז האחורי גדל ב–6.7 ס"מ ואורכו כעת הוא 158 ס"מ. הוא יכול לשאת משקל של 954 ק"ג, ואם תחברו נגרר, הנבארה מסוגל לסחוב 3.5 טונות. אלה הנתונים שאמורים לקפוץ לעין אצל מביני עניין.

אבל אנחנו לא עבדנו ביחד ביום המבחן אלא נסענו. אני חייב לציין שבפנים המראה לא ממש מעורר תיאבון. לא שהנבארה מכוער, אבל הפלסטיקה הכהה קצת שידרה פשטות ואפרוריות. אולי זה בגלל הידיעה שאחרי חודשיים של עבודה משותפת התא הזה ממילא יאבד צורה.
 

מצד שני, הרכב מרווח מאוד, נוח לנהיגה. מערכת המולטימדיה קלה לתפעול. יש מיזוג מפוצל ליושבים מלפנים, וגם מאחור ישנם פתחי מיזוג. אולי יותר מכל מרחפת כאן הנוחות שמקבלת דגש חזק. הטנדרים האלה, בניגוד לרכב שמוביל אתכם למשרד ובחזרה, נמצאים הרבה על הכביש, יורדים לשטח, אתרי בנייה, בוץ, אבק. מדובר בקרב עיקש ותמידי. הנהג מבלה בקוקפיט יותר מאשר עם בני משפחתו, ולכן חייבים כאן יחסי קרבה מחבקים. 

 

בניסאן שיפרו משמעותית את מערכת המתלים האחורית. מדובר במתלה רב–חיבורי עם קפיצי סליל, שאמור להסתדר עם משקל כבד כשהרכב עמוס ועם משקל קל כשרק הנהג נמצא באזור. חוסר איזון במתלים יכול לגרום ברכבים האלה לנוקשות בלתי נעימה, קופצניות מטרידה. בקיצור, אי־נוחות לנוסעים. אני יכול לספר שבניסאן דילגו בכבוד רב מעל המכשול. הרכב מסתדר מצוין בכביש המהיר ובשטח המשובש. נוח מאוד, כולל המושבים שגורמים לכם לצאת אחרי נסיעה מאומצת קלילים ומאווררים. 
 

אחרי שסימנו וי על הנוחות, הגענו ליחידת ההנעה. אומנם הלחיצה הראשונית על דוושת הגז יצרה מעט רושם מנומנם של טנדר כבד משקל, אבל הנבארה עבר במהירות לכושר קרבי. הוא מאיץ מ–0 ל–100 קמ"ש ב–10.8 שניות, לא מרגיש את עליות ההרים ואת הפניות. יפה לרכב שמשקלו קצת יותר משתי טונות.
 

בנבארה מותקן מנוע דיזל בנפח 2,300 סמ"ק, טווין–טורבו, בעל ארבע בוכנות, שמקבל פקודות מתיבה אוטומטית בעלת שבעה הילוכים, 190 כוחות סוס.

לכביש הוא בהחלט מוכן, אבל הפיק–אפ הזה מבקש שתורידו אותו לשטח. שם, בבוץ של אמצע חודש ינואר, הוא מוכיח היטב את כוחו. בכביש הוא יסתפק בהנעה אחורית, בשטח הוא כבר מוכן בסיבוב כפתור למצב של הנעה כפולה. במדרון התלול כדאי לעבור למצב 4LO שמספק יותר מומנט לגלגלים, ומסייע גם בעליות מסובכות. בנהיגה יותר מורכבת אפשר להשתמש בנעילת דיפרנציאל מכנית.
 

בנבארה הותקנה בקרת נסיעה במורד, שגם היא מופעלת בלחיצת כפתור ושומרת על מהירות ובלימה. עוד עזר טקטי, בנהיגת שטח מאתגרת, הוא הדיפרנציאל מוגבל החלקה האלקטרוני. כאשר יזהה שגלגל אחד מסתובב מהר יותר מהשני, הוא יבלום במטרה להאט אותו, מה שיוסיף לאחיזת הדרך וליכולות הפנייה. עוד נתונים שאמורים לעניין את אנשי המקצוע הם קוטר הסיבוב ומרווח הגחון. בנבארה מגיעים לקוטר של 12.4 מ', שיפור לעומת הדור הקודם, ומרווח גחון מרשים המציג 22.4 ס"מ, שעוזרים בזמן התמודדות עם בולדרים. 
 

נבארה מבין שיש לו תחרות בחוץ. יריבים שהוא צריך להוכיח עליונות עליהם כדי למשוך את עינו של הקונה. למשל בתחום הבטיחות. שמתם לב לעזרים הנלווים בזמן נהיגה, ובנוסף, הטנדר מחזיק מערכת לבלימה אוטונומית בזמן חירום ושבע כריות אוויר, סייענים שלא תמיד יימצאו ברכבים הגדולים האלה.

לא ממש קרעתי את הנבארה בזמן הנסיעה המשותפת, אבל כשסיימנו את המפגש, התברר שהוא צרך ליטר על כל 13.6 ק"מ. נתון נאה, אבל חשוב להדגיש שוב שמדובר במנוע דיזל.
 

אין ספק שטנדר שונה לחלוטין מרכב פרטי, שמשמש משפחות ביומיום. צריך לשפוט אותו בפרמטרים אחרים ובמיוחד בקליק שנוצר בינו לבין הנהג. כי בסופו של דבר יש כאן אינטראקציה של ימים שלמים על הכביש ובשטח. מדובר כמעט בשותפים לעסק. הנבארה הוא הצלחה גדולה מבחינת ניסאן. על הפלטפורמה שלו מרצדס מוציאה את ה–X קלאס, טנדר פיק–אפ יוקרתי, וגם רנו מנצלת את היסודות כדי להוציא את האלסקן, פיק–אפ משלה. שני הרכבים האלה מיוצרים במפעל בברצלונה, שבו נבארה מורכב.
 

זהו מותג נישתי בעל פלח שוק קטן של כמה אלפי רכבים בשנה, אבל דווקא בסוף שבוע חורפי, כשכל המכוניות הצפונבוניות מצטופפות להן בחניה עם כוס תה חם ושמיכה, אפשר להעריך את הבונוס שהוא סוחב. גם בימי סערה תוכלו לראות את נבארה וחבריו פועלים במלוא הדיזל, לא נחים לרגע, כיאה לסוסי עבודה עם קבלות.