זה היה משפט שדה קצר וקשוח, ובסופו ניתן גזר דין אכזרי במיוחד. "אתה אמיתי?", צרח עלי השופט, כשנכנסתי ללשכתו בתקווה להליך הוגן ומקל. "אתה כותב על מכונית יגואר דו–מושבית כשלאנשים פה אין כסף לפיאט יד שנייה מנוכל? לאיפה נעלמה הבושה?". ניסיתי לגמגם שיש שוק לא רע לנישה, וזה קצת יוקרה בים של אפרוריות, ולשבוע הבא יש לי כתבה מוכנה על מרצדס, חבל על הזמן. אחת עם מסך מולטימדיה שלא נראה כמותו מאז ההברקה האחרונה של וולוו.
"מרצדס הוא אומר לי", השופט קטע את דברי במכת חרב אכזרית. "תן אותה לצדקה, תמכור למשחטה. תקשיב טוב, יא עגל, אני דן אותך לשלושה שבועות של מכוניות דלות תקציב. אם תתחצף, נעבור לידנית, אם תצפצף על החוק, תניע בדחיפה, אם תמרוד, תתחיל לבחון כרטיסי ‘רב–קו' בתחנה המרכזית החדשה. יאללה, עוף".
כך מצאתי את עצמי בשעת לילה מאוחרת, במגרש החניה הריק, עם מיצובישי ספייס סטאר 2019. הסתכלתי עליה, היא הסתכלה עלי. במשך דקות לא מצאנו מילה אחת לניחומים, איזה נושא לשיחת הבהרה. בסוף סיננתי "טוב, תניעי, אבל שלא תתרגלי. בקרוב אל תתפלאי אם תראי אותי על מרצדס שחורה". הדקות הראשונות עברו כמו בסרט. ימי התהילה שלי על לקסוס LC500, מזראטי לבנטה, אאודי Q7, ועכשיו אני עם רכב שגם אם מעלים אותו על רמפה לא עובר את ה־80 אלף שקל, ההיה או חלמנו חלום? שלושה ימים ביליתי עם הספייס סטאר. אחרי יום חשבתי שאלה הזיות מהפטריות שטעמתי, אחרי יומיים הזמנתי תור דחוף לרופא, וביום השלישי, כשנפרדנו, זה היה בדמעות. האסימון ירד, לא סבלתי, לא התגרדתי, אפילו היו דקות שנהניתי. תבינו, זה היה תהליך שעברתי עם עצמי, כמו נזיר בודהיסטי שגילה את האור ובקרוב יכתוב על זה ספר.
ובכן, מסענו מתחיל ביום שישי בבוקר, שעה שש וחצי על השעון. לא רציתי שילחששו בשכונה רכילות זולה, ולכן עם הזריחה נסעתי הישר לביתו של מכשף שגר לא רחוק, במושב ליד שדה התעופה. טוב, לא מדובר במכשף אורגינל, עם כובע מחודד וזקן לבן, אבל כן מומחה לואו–קוסט אמיתי. אחד שטס במטוסי מטען לחופשות בחו"ל ונוסע כבר שלוש שנים במכונית ללא מנוע ורק הוא יודע איך. הוא יידע להריח עם מי יש לנו עסק ואם מדובר בעסקה שווה.
"איזו בונבוניירה סידרת", הוא קיבל את פנינו בהתלהבות כשגלגלתי את המיצובישי הצנועה לתוך החניה. "איזה יופי, תראה את הקימורים, החיתוכים. תאמין לי שהייתי לוקח בעיניים עצומות", התלהב. חשבתי בהתחלה שעשיתי טעות. החבר הנ"ל התאהב פעם ברכב טוטאל–לוס, אמר שיש עוד מה להציל. עם מי בחרתי להתייעץ? "בוא ניסע איתה לנגב", הציע בספונטניות, "תראה שבסוף תבין". על מה הוא מדבר? רציתי לעשות עם הספייס סטאר סיבוב קצר ביער בן שמן ולהיפטר מגופתה באחד הצוקים. רבע שעה ואני מוצא לעצמי אליבי יציב. "שים לב למרחבים שהיא מציעה", ביקש אחרי שהתיישב לצדי. זה התחיל אצלי בחיוך שהוא חצי עווית ואחרי זה עבר להרמת גבה. וואללה צודק, האורך של הרכבון הזה הוא 379 ס"מ, בסיס הגלגלים 245 ס"מ, והוא אכן נותן הרגשה של נוחות.
ישבתי מלפנים, ואחר כך עברתי לספסל האחורי כדי למצוא נקודת תורפה. המכשף צודק, אני יושב לי בצינוק הזה ומרגיש חופשי ומאושר. ארבעה מבוגרים יחיו שם לא רע, וזו בהחלט מחמאה. אני מכיר לא מעט רכבים בגדלים דומים שאחרי רבע שעה בפנים יוצאים מהם אפויים מכל הכיוונים, מוכנים ישר להגשה. רק שאז הצגתי לו את שאלת מיליון הדולר. אולי הרכב מרווח, אבל מה עם תא המטען? פתחנו את הבגאז', והנה מצאתי טיעון רציני נגד העסקה. 235 ליטרים מספיקים לתיק בית ספר חצי ריק, לא יותר מזה. המכשף חייך בהבנה, את דברי הסנגוריה הכין מבעוד מועד. "כמה ליטרים פנויים היו לך בשבוע שעבר, ביגואר המפוארת?", שאל. צודק, בקושי היו.
התחלנו לנסוע. כמה דקות אחרי שעלינו על כביש 6, אמרתי לו "תגיד, זה אתה או המנוע שמקרקר לו ככה בעוז?". הוא כמובן לא שמע, הוא רגיל לרכב שעובד על גז חרדל. אני, שמסתובב בדרך כלל עם חברות מפונפנות מהפנטהאוז, עיקמתי פרצוף. הרכב רועש, חבריקו. ואז הוא אמר. "אתה מקבל מכונית במחיר מבצע, וזה מה שמפריע לך? תנסה ליהנות מהרגעים הקטנים בחיים".
באותו רגע נכנסתי למוד אחר. מיגואר F–TYPE במחיר 575 אלף שקל, לעולם מוטורי שונה לחלוטין. שם, בעולם הקטנטנות, אין ריפודי עור מפרות שגדלו בהרי האלפים ומסז' לגב התחתון, שם המשימה העיקרית היא להביא אתכם מנקודה א' לזו שליד פתח תקווה בלי להכיר את המוסכניק ובני משפחתו. ככה צריך לשפוט את הקטנה, בטח לא בחומרה. אז נכון שספייס סטאר היא לא המכונית הכי יפה בעולם, אבל היא מרווחת, כפי שציינו. היא מכילה מנוע בנפח 1,200 סמ"ק, שאולי לא הכי שקט בעולם, אבל מה לעשות, הוא יעיל.
הוא מחובר לתיבת הילוכים אוטומטית רציפה, שבסך הכל עושה עבודה טובה. בנגב ביצענו עקיפות, שייטנו בנעימים. הרכב לא הזיע ולא השתעל כשזרקנו אותו מעבר למהירות של 100 קמ"ש. כן, לא הכל ורוד, שלא תחשבו שירדתי מהפסים. המתלים כאן די קופצניים ולא הכי מפנקים. הפלסטיקה פשוטה, אבל מסך המולטימדיה בגודל 7 אינץ' מגיש מצלמת רוורס, אפליקציית ווייז, ספר רכב אינטראקטיבי.
צדדים חזקים נוספים אפשר למצוא ברמת זיהום האוויר הנמוכה (2) ובחיסכון בדלק, נקודה קריטית כשבאים לבחון רכבים כאלה. ברמת הגימור "סופרים", שבה נהגתי, יש מערכת "סטופ אנד גו", שבאה לסייע בתחום. אומנם היצרנית דיווחה שבנסיעה משולבת ספייס סטאר יכולה לעבור 20 ק"מ לליטר, אני הצלחתי להגיע לסביבות 15. בצד הבטיחותי הרכב מצויד במערכת מובילאיי ובשש כריות אוויר, וציון האבזור הבטיחותי הוא 4.
חזרנו מהנגב, למרבה הפלא, עייפים אך מרוצים. החשש המוקדם לעונש בלתי נסבל התחלף בתחושה של הבנה שהשד בהחלט לא נורא, אפילו לא רע, טוב, בסדר, יחסית לקטגוריה כמובן. לפני שנפרדנו הבטחתי שאבוא לבקר בחגים. עם המרצדס כמובן. איזו מרצדס? העונש רק החל. הרגע פקיד בית המשפט עדכן אותי מהו הרכב הבא שאצטרך לדגום. לא, זה אכזרי מדי, לא מגיעה לי התייעצות עם עורך דין, עזרה דחופה מאמנסטי? האם העם היהודי לא סבל מספיק? עדכונים יגיעו בהמשך אחרי הגשת הבג"ץ.