היכנס וסע: סגר, אוקטובר 2020, אני ורכב המבחן לבד על הכביש. איכשהו ברגעים שלפני מפגש הצמרת עלה לי בראש סרטון שראיתי על נהיגה מטורפת בלמבורגיני במדבריות של אחת המפרציות. רגל יציבה על הדוושה, מכונית ספורט שמשתעשעת עם האספלט החם, כשברקע דיונות בלתי נגמרות. מדובר באירוע שלא סופר את אזהרת הספידומטר. רק שבסופ"ש שעבר לא היה זכר ללמבורגיני ולזוהר שמגיע איתה מצפון איטליה. עמדתי לצד האופל קומבו לייף, שזה בערך כמו לקחת אופני מרוץ לשיט באגם ז'נווה.
כל האפשרויות אומנם פתוחות בפני הנהג, אבל אין קורלציה בין הרצון ליכולת. במקרה הזה, הרכב לא אשם. לקומבו יש ייעוד בחיים, והוא לא קשור לנהיגה ספורטיבית. הוא מגיש יכולות מסחריות עם נטייה למשפחתיות חמימה, או אם תרצו הוא חבר לאותו מסדר זיהוי עם סיטרואן ברלינגו, פיג'ו פרטנר או רנו קנגו, מהרכבים שאומנם לא מבשרים שהחורף בפתח, אלא יותר שהאינסטלטור הגיע.
קודם כל נקדים ונספר שהקומבו הוא לא דגם חדש. הוא מסתובב בשוק עוד משנות ה־80 ולמעשה נבנה על יסודותיה של הקדט המיתולוגית. רק מה לעשות, אופל במשך השנים הפכה למותג רדום ואפרפר, ולמזלה לפני כשלוש שנים, אחרי שנרכשה על ידי קבוצת הענק הצרפתית PSA, שבין היתר אחראית לייצורן של פיג'ו וסיטרואן, היא נמצאת בשלב ניעור וחזרה למסלול, בתקווה שלזה המנצח. אם תשוו את קומבו למשל לברלינגו של סיטרואן, תמצאו הרבה מאפיינים דומים, כמעט זהים, עם שינויים קוסמטיים שבכל זאת מבדילים בין השניים. בהגדרה, קומבו נחשב לאח מאותה משפחה, ובהחלט יש לו מה להציע.
רק באוגוסט האחרון זכתה קבוצת לובינסקי, היבואנית, במכרז הצטיידות של משרד הביטחון ושלחה לשם 600 רכבי קומבו, מגרסת מנועי הבנזין־טורבו. בטח חלק מכם כבר מפהק ומבקש לעבור לעמודי התשחץ. אתם הרי לא נגדים בכירים בצה"ל, לא מחזיקים את ענף האינסטלציה בשכונה, ויש לכם טראומת ילדות מטנדרים צפופים ומיטלטלים בדרך לחוף הים. חכו רגע, תמתינו לדבר הסנגוריה. רכבים כמו קומבו לא מתאימים לכל אחד, זה ברור. בטח לא למי שרוצה לעשות רושם על הסביבה או למחפשי מעמד בכיר במעלה החברה. על סעיפים כמו מגניבות, רעננות ושופוני לצערי לא תוכלו לעשות כאן וי, אבל אם אתם בעלי משפחה בעלי ראש פתוח, יש פה בהחלט אופציה לשיחוק.
קודם כל, הרכבים האלה כבר לא מכוערים וחסרי חן כמו פעם. אם בעבר הם השלימו עוד בשלב הייצור שאף אחד לא יזרוק עליהם מבט, כעת תפגשו פרונט מזמין, ואת הקובייה מאחור מאפיינים קווים מעוגלים שלא מטילים אימה. מראה סביר פלוס בהחלט. היתרון הגדול מגיע עם הנוחות. עזבו אתכם מהסטיגמות הישנות. לרוב הנהגים בכביש הרי אין עניין בביצועי קיצון ובעקיפות ב־200 קמ"ש. הרוב בסופו של דבר מחפש פרקטיות, והקומבו עונה על כל הצרכים האלה. אתם נכנסים פנימה למושב הנהג ושום דבר לא מפריע, לא מגעים מיותרים או זוויות ראייה מצומצמות. אתם זוכים כאן למרחבים אולימפיים, אבל השיא כמובן הוא עבור יושבי הספסל האחורי, שמשדרגים את מעמדם.
דלת הנוסעים נפתחת בהזזה. מאחור יש שלושה מנגנוני איזופיקס לעיגון מושבי ילדים. הרצפה שם שטוחה, ואין תעלות או מהמורות מיותרות, שלושה ייכנסו בלי בעיה וכנראה לא יריבו כל הדרך צפונה. ברור שמי שקונה קומבו כנראה לא יעשה זאת רק בגלל הנוחות של הקן המשפחתי, אלא ינצל את הרכב במהלך השבוע לצורכי עבודה. בכל זאת, תא מטען בנפח 597 ליטר, שיכול להגיע עם מושבים מקופלים והעמסה עד לגובה התקרה ל־2,126 ליטר, אי אפשר סתם ככה לבזבז.
אבל תארו לכם את כל אותם טיולים שלוקחים אליהם חצי בית, הנה לכם פתרון אידיאלי. לא רק זאת, מדובר גם ברכב שהיום מגיש שלל אמצעי בטיחות, שהפכו לסמל סטטוס כשמחפשים מכונית חדשה. כאן כבר מגרסת הפתיחה הקומבו מגיע מאובזר במערכות אקטיביות כמו בלימה אוטונומית, סיוע לשמירה על נתיב. האבזור זוכה לציון שש, והגרסה הבכירה נהנית גם ממערכת התרעה על רכב בשטח מת. בקרת שיוט אדפטיבית לא אותרה כאן.
לא הכל ורוד ברכב, שלא תטעו, הוא עדיין לא מסתער על מקום פנוי באגף הפרימיום. תפגשו פה לא מעט פלסטיקה אפרורית וקשיחה שאני מדמיין אותה אחרי כמה חודשי עבודה בשטח, כשהיא מאובקת ומהוהה. המבנה שלו כנראה תורם לעובדה שקשה לבודד רעשי רוח וכביש וגם כיול המתלים הוא על הצד היותר נוקשה של הסקאלה, לידיעת כל מי שאוהב את הנסיעה שלו רכה ואוורירית. עדיין יש פה לא מעט נקודות זכות, כמו מערכת מולטימדיה ידידותית למשתמש ובסך הכל רכב נגיש וקל לתפעול, מהסוג של היכנס וסע.
אז נסענו. הקומבו מגיע בהיצע של שני מנועים, דיזל-טורבו בנפח 1,500 סמ"ק, או בנזין־טורבו בנפח 1,200 סמ"ק, ובהיצע הדיזל ישנה גם גרסה ארוכה (475 ס"מ), שבעה מושבים. אני לקחתי ליום הצמוד את גרסת הבנזין. מנוע בעל שלושה צילינדרים, הספק של 130 כ"ס, מומנט מרבי של 23.4 קג"מ ותיבה אוטומטית של אייסין בת שמונה הילוכים, החביבה על קבוצת PSA. שוב, לא נספר לכם איך זרקנו את הקומבו בסיבובים החדים ואיך שרפנו את הצמיגים בירידות, לזה הוא לא בנוי. הנסיעה במרכז תל אביב, לעומת זאת, הייתה בהחלט נוחה. 440 הס"מ שלו התניידו בקלות בין הסמטאות הצרות, שום דבר לא הפריע.
גם מהירויות השיוט הבינעירוניות הבהירו שהקומבו לא חושש לעלות במעלה הסקאלה, עם האצה של 10.7 שניות מ־0 ל־100 קמ"ש. בשום מקרה הוא לא האט את השיירה, וצריכת הדלק בימי המבחן עמדה על כ־12 קילומטרים לליטר. במדד הזיהום הקומבו עומד על צבע אדום וציון 13, לא ממש מחמיא. מודה, הייתי מעדיף לפגוש בימי הסגר רכב יותר מאתגר וכיפי, אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד. קומבו הוא רכב מציאותי ופרקטי. הוא אומנם לא מתאים לכל הדאווינרים מכיכר המדינה, וסביר להניח שאלה עדיין בעלי מלאכה ועסקים קטנים שמועמדים לשידוך ולהם מדובר באופציה ראויה בהחלט.
גלגלים רזרביים
מרגישים חזרה לשגרה באופק עם היצע חדש. קרסו מוטורס השיקה את הדור השמיני של ניסאן סנטרה המשפחתית (בתמונה למטה), שהושקה לראשונה ב־1982 וכבר נמכרו למעלה משישה מיליון רכבים שלה ברחבי העולם. מחיר המועמדת החדשה יתחיל ב־135 אלף שקלים. הדור החדש זכה בין היתר לשדרוגים במראה החיצוני וקיבל מנוע בנזין בנפח 2,000 סמ"ק, ארבעה צילינדרים, שמחליף את מנוע ה־1800 סמ"ק. מדובר במנוע חזק יותר, בעל הספק של 149 כ"ס. לרכב חבילת אמצעי בטיחות שזוכה לציון שש ברמת האבזור.
עוד מכונית נפלאה שנוחתת כאן היא פיג'ו 208 החדשה שתוצע, שימו לב, בגרסת בנזין ולצדה גרסה חשמלית מלאה. מחיר גרסת הבנזין יחל מ־119 אלף שקל, ואילו הגרסה החשמלית כבר יותר יקרה ותחל מ־153 אלף שקל. חוץ מהעיצוב המרהיב, האבזור והחדשנות המרתקת, ההבדל הגדול נמצא כמובן ביחידות ההנעה. גרסת הבנזין תגיע עם מנוע בנפח 1,200 סמ"ק ויכולת להפיק 130 כ"ס, ואילו גרסת החשמל תגיע עם מנוע המסוגל לספק 136 כ"ס ולעבור 339 ק"מ מטעינה לטעינה (לפי תקן ה־WLTP).
קצת נתונים על שוק הרכב בסיכום תשעת החודשים הראשונים של 2020. במקום הראשון בטבלת המכירות ניצבת יונדאי, שנייה טויוטה, שלישית קיה, רביעית סקודה, ובמקום החמישי מיצובישי. בין החמש היחידה שמדווחת על צמיחה, לעומת השנה שעברה, היא סקודה, שמכירותיה גדלו בארבעה אחוזים. ומהם הדגמים הנמכרים ביותר? במקום הראשון יונדאי איוניק היברידי, בשני טויוטה קורולה היברידית, בשלישי קיה פיקנטו, ברביעי יונדאי I20 ובחמישי סקודה קודיאק.