(“זה ייכנס בתוך זה?", מתוך מערכון “המוסך" של הגשש החיוור).
כל פעם שאני נתקל ברכב, במיוחד משפחתי כמו סקודה אוקטביה, באורך 4.69 מטר, חמישה נוסעים, תא מטען עמוס לעייפה, כשלכל השומן המופרז הזה מחובר מנוע ננסי בנפח 1,000 סמ"ק, סליחה 999 סמ"ק, אני נזכר בשייקה, גברי ופולי והמערכון המיתולוגי. אז תגידו אתם, זה ייכנס בתוך זה וגם ייסע אם נרצה? מתברר שכן.
פעם היינו חוששים, מזיעים מרוב פחד. כשהמנוע היה פחות מ־1,600 סמ"ק, לא היינו שוקלים אפילו להכניס מפתח לסוויץ', אבל היום מנועי הטורבו הקטנים והזריזים של פולקסווגן הם ממזרים גדולים, וזו הפעם הראשונה בדגמי אוקטביה שיש גם שילוב בין מנוע בנזין למערכת מיקרו־היברידית, שכוללת מצבר נוסף של 48 וולט. מערכת שנועדה לסייע בצריכת הדלק והפחתת פליטת מזהמים. לגבי הנסיעה עוד נחזור כמובן בהמשך.
לפעמים אני לא יודע אם נותר מה לכתוב עליה, כי נדמה שהאוקטביה הייתה איתי בצבא, או ביסודי. היא כל כך מוכרת לי, כמעט כמו בת משפחה מדרגה ראשונה. זה די ברור, כי לאן שלא תביטו, תראו אותה. עד היום נמכרו בעולם 6.5 מיליון יחידות, ואילו אצלנו, בישראל הקטנה, בעשור האחרון היא הדגם החמישי הכי נמכר.
ולמה? כי היא מספקת את כל מה שהישראלי אוהב. זה כאילו שישראל ישראלי עיצב אותה בעצמו. נתחיל הפעם בתא מטען, ברשותכם. הצ'כים האלה ידעו על מי הם נופלים. כל מי שחזר לאחרונה מדובאי, עוד לפני הכניסה לבידוד, היה צריך מקום לאחסן את הסחורה שהוא רוקן מהחנויות. ובכן הדור הרביעי של האוקטביה אומנם קיזז לעצמו במעט מעומק התא, אבל עדיין, נפח 553 ליטר זה תא פסיכי, וזה חוץ מכל התאים הקטנים בתוך הרכב, כאילו שמדובר בעם של אגרנים.
המראה עצמו של האוקטביה יפה, היא די מזכירה את אחותה הבכירה הסופרב, וזה כבר טוב, רק שהחלון האחורי, שנבנה בהתאם למבנה האווירודינמי, המעודכן, לטעמי קצת מוגבל מדי. תזכירו לי לכתוב לצ'כים “פנקו אותנו בפעם הבאה עם חלון נורמלי".
הפנים, לעומת זאת, מלא בהפתעות, ואנחנו הישראלים מתים על הדיסנילנד הזה. כשפותחים את הדלת כדי להיכנס, מוקרנת על האספלט הכתובת “סקודה". בפנים יש תאורת אווירה ותאורת פנים שנדלקת במגע ומסך מולטימדיה מרשים, שמרוב תחכום גם אמור לשלוט על המיזוג, ואת זה קצת פחות אהבתי. יותר מדי מסובך והרבה פחות יעיל מהכפתור הישן של פעם.
יש לא מעט ניחוח של יוקרה בדייט הראשוני עם הרכב, אבל פגישה עם פלסטיקה קשיחה באזור הדשבורד מבהירה מהר מאוד שעם כל הכבוד אנחנו עדיין מתעסקים עם מכונית השייכת למרכז המיינסטרים.
נמשיך עם מושבי ספורט נוחים ותומכים בדיוק במקומות הנכונים, כאלה שמאפשרים לצאת לנסיעה ארוכה ולחזור ממנה ישרים. גם מאחור מדובר ברכב מהמרווחים בקטגוריה שבה הוא מתחרה, כשהוא דואג לצ'פר את היושבים בפתחי מיזוג משלהם.
האוקטביה מגיעה עם אפשרות בחירה בין שלושה מנועים. מנועי בנזין בנפח 1,000 ו־1,500 סמ"ק והיא תוצע גם עם מנוע דיזל בנפח 2,000 סמ"ק. אני נהגתי בגרסה עם מנוע הבנזין הצנוע יותר ורמת הגימור האמצעית מבין שלוש - "דיינמיק".
כמו שאמרנו, נקו מהזיכרון הישן שמנועים קטנים לא מסוגלים לעשות את העבודה. הם אולי לא עוצמתיים מול אלה שיכולים לספק יותר כוחות סוס ומומנט מחוזק, אבל כשנכנסים כאן למוד של שיוט, כמו רוב הנסיעות הבינעירוניות, יש תחושת נינוחות, קלילות ומסייע לה בידוד רעשים שמשאיר את רוב הזמזומים בחוץ. נראה שהמנוע והתיבה כפולת המצמד, בת שבעת ההילוכים, משלבים היטב את הכוחות. אגב, שימו לב לידית ההילוכים העתידנית, שיחוק רציני.
בשעת מאמץ ההרגשה כבר הייתה טיפה שונה, ניתן היה לשמוע את הרכב משקיע את 110 סוסיו בעלייה שהצבנו בפניו. זה לא הרכב הכי דינמי למרות המושבים הספורטיביים ורמת הגימור המרמזת. ההאצה שלו מ־0 ל־100 קמ"ש מתבצעת תוך 10.6 שניות.
נסענו עליו בכביש המהיר, ברחבי העיר. רמת הגימור כאן זוכה למתלים קשיחים יותר וקפיצים קצרים יותר שמשולבים עם בולמי זעזועים ספורטיביים. מרווח הגחון מונמך ב־1.5 סנטימטר. אכן אפשר היה להרגיש את הקשיחות הזו בתנודתיות הרכב בעת מעבר על פני מכשולים, לעתים קשיחות יתר. מומלץ לבדוק אם זה מתאים גם לכם.
כמו שאמרנו, ברכב מותקנת מערכת מיקרו־היברידית שנועדה בין היתר לחסוך בצריכת הדלק ולהפחית בזיהום האוויר. אכן, בזיהום האוויר, הדרגה באוקטביה היא 4 - צבועה בירוק, ומבחינת צריכת הדלק סיימנו עם ליטר על כל 15.3 קילומטר. בהחלט נתון מספק.
עוד נקודת חוזק, שכאילו הונדסה במיוחד עבורנו, נמצאת במפרט הבטיחותי העשיר, אבזור שזכה לציון 6. אפשר למצוא כאן בין היתר מערכת בלימת חירום בסכנת התנגשות, בקרת שיוט אדפטיבית ומערכת אקטיבית לשמירת נסיעה בנתיב.
האוקטביה תמשיך להיות אס חם מבחינת סקודה. היא מסוג הרכבים שאתם יודעים בדיוק מה תקבלו. מדי כמה שנים היא נכנסת לסדרת מתיחות פנים וחידושים, כי היא מבינה בעקבות ניסיון בן עשרות שנים מה בעליה מחפש. אם לא קלטתם, אז מדובר בידידתו הטובה של האדם. u
גלגלים רזרביים
קבלו את סיכום 2020 המאתגרת. בשנה החולפת נמכרו 214,544 רכבים חדשים, לעומת 253,938 ב־2019. במקום הראשון בטבלת המכירות ניצבת יונדאי עם 33,565 רכבים חדשים, אחריה טויוטה עם 28,756, ושלישית קיה שמסרה 25,483. היחידה בצמרת שזכתה לצמיחה במכירות היא סיאט, במקום השישי, שקפצה ב־12%. לגבי הדגמים הנמכרים ביותר: ראשונה טויוטה קורולה ההיברידית, שלא הסתכלה לאחור ומסרה 11,084 רכבים, שנייה יונדאי איוניק ההיברידית עם 9,882, ושלישית קיה פיקנטו הקטנה, עם 8,036 יחידות. רביעית יונדאי i20 עם 6,764 רכבים וסוגר את החמישייה הראשונה הקודיאק של סקודה עם 4,956 מסירות'.
והיכן שיש רכבים חדשים, יש גם גנבים במארב. חברת איתוראן סיכמה את השנה שהסתיימה עם מדגם שנערך בקרב 600 אלף רכבים. אז ככה: 32% מהרכבים הנגנבים הם ג'יפים או ג'יפונים. ב־60% ממקרי הגניבה אצל הגנב נמצא מפתח הרכב, ב־13% מהמקרים הייתה פריצה אלימה, 14% באמצעות התחברות לשקע OBD ו־10% בהעמסת הרכב או גרירתו. על פי המדגם, האזור הגיאוגרפי המועדף על הגנבים ממשיך להיות גוש דן, עם 32% מהאירועים. אחריו השרון עם 24%, ואילו הדרום שלישי - עם 15%. שתהיה שנה אזרחית טובה ובטוחה.
ומה בעתיד? חשמל. MG ZS EV, הרכב החשמלי שמגיע אלינו היישר מסין (בתמונה למטה), סיים את 2020 עם מכירתם של 700 כלים, מספר המהווה כ־45% מכלל המכירות של רכבים חשמליים בישראל. זהו המחושמל הנמכר ביותר אצלנו, ומניתוח נתונים התברר ש־62% מרוכשיו מתגוררים בבתים פרטיים, דבר המקל את הקמת התשתית. בחברת לובינסקי, היבואנית, משוכנעים שבשנת 2021 קצב המכירות רק יגבר, כי השוק צומח. אם בשנת 2018 נמסרו 155 רכבים חשמליים, ב־2019 נמכרו 615, ובשנה החולפת כבר הגיעו ל־1,550 כלים - ההערכה היא שב־2021 המספר יעמוד על 3,000־4,000 רכבים. תדלוק אאוט, טעינה אין.
