טויוטה היילנדר, רכב בעל שבעה מקומות, היברידי. בהתחלה קצת צחקתי מהאסוציאציות שעלו לי בראש. הזכיר לי בחור רחב ממדים, שנכנס למזללת דרכים צדדית ומבקש מהמלצר הראשי שיביא לו סלט ירוק וכוס חלב בצד. 496 סנטימטר אורך, משקל עצמי של למעלה משתי טונות - והיברידי? בטח גם מצביע מרצ.
משהו קורה בעולם הרכב, מבלי שעדכנו אותנו. יותר ויותר רכבי ענק, מרובי נוסעים, מנסים להשתחל לנישה צרה יחסית ולמה? כי מסתובב שם כנראה לא מעט כסף. איך שלא תהפכו אותם תתקרבו לכלים שנעים בסביבות ה־300 אלף שקלים, ולכן לא מזמן נהגתי ביונדאי פאליסייד ולפני זה בסובארו איבולטיס, אבל שניהם, תצחקו או לא, חסרי היברידיות.
גם לטויוטה יש בארסנל הרחב חיית טרף כזו, גדולת ממדים, לנד קרוזר, אחד מרכבי השטח וסוסי העבודה המבוקשים בארץ, אבל מה? קרניבור, הנחשב לראש השבט. נכון, גם להיילנדר הנעה כפולה כמו לאחיו המצולק, הוא אפילו מחזיק במראה שרירי, אבל מעדיף במקסימום לרדת לשבילי כורכר ולקטוף פרחים בשבת.
אז כמו שהתחלנו, חזרנו לנושא החם - ההיברידיות. מי שמכיר את רכבי הענק יודע שגם אם הם יתאמצו, ממש ישתדלו, הם יצטרכו להיכנס בסיום הטיול לתחנת דלק כדי להרוות את צימאונם. תשעה קילומטרים לליטר בנזין נחשבים להישג לא קטן, ועל זיהום אוויר כמעט שאין מה לדבר. מדובר במנועים שלא ממש מתכתבים עם איכות הסביבה.
ההיילנדר הוא אולי לא נקי וצח כמו רכבים היברידיים קטנים ממנו בגודל. דרגת הזיהום ברכב המבחן, ברמת הגימור היותר יוקרתית, נצבעה בצהוב וציונה הוא 9, אבל זה הרבה יותר טוב מרכבי־העל שמסתפקים באדום ארגמן וציון 15. לגבי החיסכון בדלק הסיפור בכלל שונה. סיימנו יום משותף עם ליטר בנזין על כל 12.8 קילומטר, שזה כבר הבדל די משמעותי. לכן יכולים אולי לצחוק על צמחוניותו, אבל להיילנדר, נכון לעכשיו, יש נקודות חוזק שאסור להקל בהן ראש, בטח כשנמצאים בתחרות.
אני, למשל, לא נכלל בקהל היעד של עולם הנפילים. גם לא מחזיק במשפחה כל כך גדולה, גם מתגורר במרכז תל אביב, מקום שכדאי לאסור על רכבים כדוגמתו להיכנס אליו, בטח בימים שבהם חופרים את העיר לאורכה ולרוחבה, כך שרק פיקנטו וספארק מרגישות בנוח לצד הדחפורים.
לכן את הדקות הראשונות העברתי בהיכרות אישית עם המועמד החדש. חייב לומר שאל תצפו לראות כאן חדשנות במראה החיצוני. לא מדובר בראב־4 המרשים וגם לא ב־C־HR המוחצן. ברכבי ענק קשה להבריק עם איזה מראה מצודד, לכן הסך הכל סטנדרטי, די שמרני. צריך כבר כאן לעדכן שהיילנדר יוצר במיוחד בשביל השוק האמריקאי, לשם הוא יועד וכך גם צריך להתייחס אליו.
גם בפנים כבר ראינו רכבים מרשימים ממנו מבחינת העיצוב. לוח מחוונים אנלוגי, בצד פגשנו דיפונים דמויי עץ. מסך המולטימדיה נתמך בעברית, אבל נראה מעט מיושן על רקע ההפגזות שפוגשים כיום. מצד שני, אין יותר מדי סרבול ברמת התפעול. לגבי הנוחות, זו כבר המומחיות. הקהל האמריקאי, שאליו כיוונו את ההיילנדר, אוהב תמיד להרגיש בבית. בשורה הראשונה פגשנו מושבים שפינקו אותנו כל הדרך הלוך וחזור לאזור חולות חלוצה, סמוך לגבול עם מצרים. את אותה נוחות יפגשו גם בשורה השנייה לפחות שני נוסעים, ניתן גם שלושה. את המושבים האחוריים אפשר להזיז על מסילה, כך שאפילו בשורה השלישית, הפחות כיפית, הצלחתי לשבת. לא הכי נוח, אבל בהחלט סביל.
כיאה לאמריקאים יש פה לא מעט עזרים טקטיים, כמו גג פנורמי ענק ומרהיב, תאי אחסון, שקעי USB, פתחי מיזוג גם לשורות השנייה והשלישית, כשיושבי השנייה גם יכולים לשלוט בעוצמת הטמפרטורה. נפח תא המטען, כשכל המושבים פעילים, עומד על 241 ליטר. כשהשורה השלישית מקופלת, הוא כבר צומח ל־631 ליטר. לכן לא רק משפחות מרובות צאצאים מתעניינות ברכבי ענק כאלה, אלא גם משפחות המחפשות תא מטען עצום ומרווח אינסופי.
היילנדר מחזיק בדור הרביעי של המערכת ההיברידית של טויוטה. מנוע בנזין בנפח 2,500 סמ"ק, כשלצדו שני מנועים חשמליים, אחד מהם אחראי לגלגלים האחוריים, מה שיוצר הנעה כפולה, הספק משולב של 248 כ"ס ומומנט של 23.6 קג"מ. על הנייר נתוני ההאצה מ־0 ל־100 קמ"ש די מרשימים (8.3 שניות). יש פה גם אפשרות לעבור למצב של נהיגת ספורט, אבל כמו בשטח, גם הרכב הזה לא מיועד לקבוע שיאי מסלול. להפך, כשלחצנו על הדוושה וביקשנו לאתגר, את הפסטורליה ההיברידית החליפו רעשי מאמץ מצד המנוע שגם חדרו לתא הנוסעים.
היילנדר הוא כלי תחבורה שכל מטרתו זה להירגע. הוא משדר משפחתיות, הגנה. ישנם רגעים שבהם הוא נוסע רק על חשמל ואז הוא אפילו חרישי, אבל העוצמה מתבטאת כשהוא מגיע למהירויות שיוט. אז ספינת הענק לוקחת פיקוד ומפזרת טונות של שלווה, בעזרתם האדיבה של המתלים, שכמו ברכבים אמריקאיים עובדים על הצד המרוכך. לכן אין בעיה לנסוע למרחקים ארוכים בלי לצאת מהרכב סחוטים ומותשים.
כמו ברכבי משפחה, גם ההיילנדר צויד בכל האביזרים הדרושים לגונן על נוסעיו. ברמת הגימור הגבוהה הוא זוכה לציון המרבי 8 באביזרי הבטיחות, בסיוע מערכות "טויוטה סייפטי סנס 2.5", שכוללות בין היתר בקרת שיוט אדפטיבית דינמית, מערכת קדם־התנגשות שמזהה הולכי רגל ביום ובלילה ושמירת מרכז נתיב.
כמו שאמרנו, מדובר בנישה די קטנה, אבל גם בה ישנם כל המרכיבים שיכולים לאפשר לטויוטה לבלוט. השם שהולך לפני המותג, ההיברידיות, הבטיחות, האבזור ואפילו המחיר. אומנם 290 אלף שקלים עבור גרסת הבסיס נשמעים לא מעט, אבל כמו שדיווחנו, בענן הקטן הזה החיים לגמרי לא זולים.
גלגלים רזרביים
מזל טוב. קופרה, שנהגה להציג את הצד הספורטיבי של סיאט, הפכה למותג עצמאי, והיא כעת תוקעת יתד בישראל. בקרוב אמורים להיות לה שני אולמי תצוגה במגדל צ'מפיון בבני ברק ובהרצליה, ועד שהם ייבנו דגמיה מוצגים באולם פופ־אפ בקומה השישית במגדל צ'מפיון. בשלב הראשון יוצגו שלושה דגמים - קופרה אטקה וקופרה לאון, גרסאות עוצמתיות לרכבי סיאט מוכרים, אבל יש גם דגם חדש - קופרה פורמנטור (בתמונה למטה מימין), שלו רמת אבזור וגימור שאמורה להפוך לרב־מכר לפחות מבחינת המחיר המתחיל ב־175 אלף שקלים.
קצת על פורמנטור: 445 סנטימטר אורך, בסיס גלגלים 268 סנטימטר. מנוע בנזין 1,500 סמ"ק, הספק של 150 כ"ס, מומנט של 25.5 קג"מ והאצה מ־0 ל־100 קמ"ש תוך 8.9 שניות. לפורמנטור יש גם גרסה הרבה יותר עוצמתית VZ, שמחירה 260 אלף שקלים והיא מציגה מנוע 2,000 סמ"ק, הספק של 310 כ"ס, מומנט שיא של 40.8 קג"מ והאצה מ־0 ל־100 קמ"ש תוך 4.9 שניות. סעו בזהירות.
ולפנים חדשות ומפתיעות. תאמרו שלום לאייווייז (Aiways), מותג סיני חדש, שמציג לעת עתה דגם אחד - U5, שהוא ג'יפון חשמלי (בתמונה למטה משמאל). רגע לפני שאתם מפהקים, אני יכול לספר, ממפגש של פחות משעה, שזהו אחד הרכבים המרשימים שראיתי בתקופה האחרונה. לא מדובר בעוד SUV מיינסטרים המוני. אורכו 468 סנטימטר, בסיס גלגליו 280 סנטימטר, אבל כולו צועק יוקרה מאיכות החומרים, מכמות הטכנולוגיה החדשנית ומעיצוב נקי וסטרילי המתאים ליצרניות הבכירות. על פי נתוני WLTP, ה־U5 יכול לעבור 400 קילומטר בין טעינה לטעינה, ומחירו מתחיל ב־157.5 אלף שקלים.אייווייז הוקמה רק ב־2017 כחברת סטארט־אפ, ומנהליה מגיעים מתעשיית הרכב. ההשקה הרשמית בישראל מתוכננת לסוף החציון הראשון של השנה, כשמרכז חווייתי למותג נבנה בהרצליה פיתוח. החל מהחודש הקרוב יהיה ניתן להזמין התנסות נהיגה. מי שמחפש רכב חשמלי, מומלץ שלא יפספס.