סיטרואן C4, רכב הפנאי החשמלי 100%, מגיע אלינו לארץ בדור חדש, בעל עיצוב יפה ומושך יותר, טכנולוגיה מתקדמת, כפי שראינו בשנה־שנתיים האחרונות, ו"חוצפה" צרפתית, כרגיל, כמו שאוהדי סיטרואן אוהבים. מדובר ב"חוצפה" במובן של לחשוב מחוץ לקופסה, לייצר מכונית שלא נראית כמו אף מכונית אחרת. יצרנית סיטרואן ופיג'ו מומחית של ממש בייצור מכוניות מעניינות. כאלה שגם קל מאוד לכתוב עליהן, פשוט כי יש הרבה מה להגיד.
סיטרואן C4 החדש מוצע עם שלוש יחידות הנעה: גרסת הנעה חשמלית 100%, גרסת בנזין 1.2 ליטר טורבו עם 130 כ"ס, וגרסת מנוע דיזל 1.5 ליטר טורבו עם הספק של 130 כ"ס. נחשו מה לקחתי למבחן דרכים.
תסתכלו על התמונה של הרכב בכתבה, אין מה לומר על העיצוב. הוא צעיר, אווירודינמי, והוא בעיקר ייחודי. ה־C4 החדש, בכל גרסה שלו, יהיה הרכב הכי מעניין שתוכלו לחנות בחניה בבית או בחניון מקום העבודה. הוא בולט בצבעו, בעיצוב הפנסים הקדמיים המיוחדים, בגג המשתפל, ובמראה הקרוסאובר המוגבה והמצודד.
עם התקרבותי ל־e־C4, הרכב "מרגיש" אותי, כלומר קולט את המפתח שבכיס, פותח את דלתותיו, את מראות הצד, ומוכן לשיגור. אותו הדבר קורה ביציאה מהרכב, כשאני מתרחקת, הוא ננעל ומקפל את המראות. נכנסתי לתא הנהג ולקח לי זמן מה להיכנס לפוקוס, להבין מה עושה כל דבר, ומי נגד מי. הנדסת האנוש של סיטרואן הולכת ומשתפרת, ללא ספק, עם חסרונות קטנים פה ושם. חסרונות שלא מורגשים כמעט, מול שימושיות שיא של אבזור הנוחות. מושב הנהג הונדס, עוצב ורופד כמו כורסה לנהג, ולא כמושב. יש בו כריות תומכות מכל כיוון, והן רכות, וסופגות את משקל הגוף באופן שלא הרגשתי קודם לכן.
המושבים מאחור תומכים ונוחים עוד יותר מהמושבים הקדמיים, ובכלל, ומעניקים תמיכה טובה בנסיעה. הדור החדש של C4 זכה לתכנון חדש לתא הנוסעים, כדי להגדיל את מרווח הפנים ברכב, וזה ניכר בתא הנוסעים. יש מספיק מרווח לברכיים ולראש ליושבים מאחור. באמצע המושב פחות נוח לשבת, בגלל מקום מצומצם לכפות הרגליים, ולכן הסעת שני נוסעים מאחור היא המצב האופטימלי, שלהם משענת יד במרכז, שנפתחת לנוחות הזרועות. מאחור, מצאתי להפתעתי גם שני פתחי אוורור לנוסעים. גם אם הם קטנים, לפחות הם ישנם.
מול הנהג לוח מחוונים קטן, דיגיטלי וענייני מאוד. אפשר להתבלבל לרגע ולחשוב שזהו לוח מחוונים של רכב בנזין. איכשהו, העניין החשמלי מוצנע. בלוח מינימום תצוגה ומינימום מדדים חשמליים. מד מהירות גדול ודיגיטלי במרכז, אייקון של סוללה המציג את זרימת החשמל ברכב, ונתון הטווח החשמלי בצבע תכלת, בפונט קטן בצד שמאל. זו גישה מעניינת ביחס למכוניות חשמליות אחרות שצועקות "אני מכונית חשמלית" מכל פינה. כאילו היצרן מנסה לומר לנו: חבר'ה, זה העתיד, זה הסטנדרט, זהו, תתרגלו.
אם תרצו לרפרף בין התצוגות השונות בלוח המחוונים, יש בקצה הימני של הידית מאחורי ההגה כפתור. לחיצה עליו מציגה תפריט ובו נתוני צריכת החשמל של הרכב, טווח ועוד. את אותם נתונים אפשר לראות במסך המולטימדיה בלחיצה על מתג לצד ידית ההילוכים, כמו גם נתונים סטטיסטיים על הנהיגה, ואת אותה זרימת אנרגיה בזמן הנסיעה. על גבי ההגה, המתגים מימין שולטים ברדיו ובמולטימדיה, והמתגים משמאל שולטים על בקרת השיוט. מעל לוח המחוונים צג עילי בולט.
במרכז תא הנהג, פד טעינה ומקום ייעודי להניח בו את הנייד. מבחינתי, שוב, הדברים הקטנים האלה הם גדולים. דוז פואה ליצרן, בחשיבה המתקדמת על המשתמשים ברכב, וביצירתיות. כמו גם המקום הייעודי לטאבלט, או נכון יותר, מערכת העיגון לטאבלט - שזה בעצם "כיסוי ייחודי לטאבלט, המשולב עם מעמד ייעודי לעיגון הטאבלט מול מושב הנוסע, הכולל מניעת שיקוף התצוגה לנהג". כל זאת כדי להעסיק את הנוסע לצד הנהג, שלא ישתעמם בדרך. מתחת לאותו מעמד, מגירה נשלפת, פשוט מגירה! שטוחה למדי, אפשר להניח בה את אותו הטאבלט, או להפוך אותה למגירה למסמכים. תחתיה, אגב, נמצא תא הכפפות.
אני נהגתי ברכב עם סאן־רוף (בתוספת תשלום), שלא העזתי לפתוח ביום החם והשמשי הזה, וסביבי, בתא הנהג, גימורים וחומרים נאים, נעימים למגע ומעניינים לעין. עיצוב יפה גם לפתחי האוורור המרובים. בשעה הזו בצהריים חסר לי רק אוורור במושבים, ואהיה מאושרת. האיכות בתא הנהג והנוסעים גבוהה, אך אין תחושה של יוקרה ברכב. ישנה תחושה של רעננות, של שינוי, של שימוש מעניין במגוון חומרים. רוח צעירה מתובלת במעט אוונגרדיות. וזה המון. גם משענת היד הנוחה לנהג/ת תתגלה כשימושית, עם תא אחסון צר תחתיה. יש עוד מקום אחסון רחב ושטוח מתחת לפד הטעינה, מעוצב מגומי בטקסטורה שמסייעת לכך שהמיטלטלין לא יזוזו בזמן הנסיעה, ומקום לשתי כוסות, כדי שאוכל לשים בהן קופסאות מסטיקים.
עם יציאתי לדרך, אני קודם כל מנסה להגדיל את טווח הנסיעה. העליתי את הטמפרטורה מ־16 מעלות לכ־20 מעלות, ולא היה כל שינוי בטווח הנסיעה. איך זה ולמה? אוקיי, אני מעבירה את מצב הנהיגה ממצב "נורמל" (סטנדרט) למצב נהיגה "אקו", מצב הנהיגה החסכוני, ומקבלת עוד 16 קילומטר טווח על הצג. שמחה גדולה, אבל הרכב מאבד משמעותית מהדינמיות שלו, ובלית ברירה, אני חוזרת ל"נורמל", מקבלת את הדינמיות והזריזות שרציתי בחזרה, בתמורה לאותם 16 ק"מ טווח. רק תנו לי לנוע, לנוע.
אין שיפטרים מאחורי ההגה של ה־e־C4 (בגרסאות הבנזין־דיזל יש), וכל ההתעסקות עם הבלימה הרגנרטיבית מינימלית מאוד. מרימים רגל מדוושת המיאוץ ומאיטים - מאחזרים אנרגיה, לוחצים על דוושת הבלם העמוקה, והתלושה מדי, מאחזרים אנרגיה. כל פעם מפתיע אותי מחדש לראות שהמערכת החשמלית ברכב מייצרת אנרגיה חדשה לסוללה, מעצם הנהיגה ברכב. וזה קיים במעט מאוד כלי רכב מחושמלים שבהם נהגתי, כמו כמה מדגמי ב.מ.וו החשמליים ו־PHEV וכעת, גם בדגם הנבחן. מבחינתי, זה נתון שובר שוויון, כשהרכב מחזיר לך טווח נסיעה באמצעות הנהיגה.
לא הצלחתי להבין את התנהלות הטווח החשמלי והסוללה החשמלית. ברור שבלחיצות חזקות על דוושת המיאוץ מאבדים טווח ומהר, ואכן, כשהעברתי למצב "ספורט" וניסיתי לעקוף ניסאן GTR ברמזור, איבדתי 10 ק"מ "במכה". אבל לא הבנתי את הירידה, או נכון יותר את הקפיצות מעלה ומטה בטווח, בשאר הנסיעה. בלי משים או סיבה חזיתי בקפיצות במספר זוגי של קילומטרים, מעלה או מטה, מ־216 ק"מ טווח ל־214 ק"מ. לוחצים חזק, יורדים ל־204 ק"מ, וכו'.
הגרסה החשמלית של ה־C4 זריזה ומהנה לנהיגה. לא רק לעיצוב יש המון חן, גם לחוויית הנהיגה בה. ל־e־C4 מנוע חשמלי עם הספק של 136 כ"ס, מומנט של 26.5 קג"מ, הילוך אחד ויחיד, עם האצה מהמקום עד למאה קמ"ש ב־9 שניות. ההאצה מהמקום מהירה ומהנה, כמו שמצפים להרגיש ברכב חשמלי. הטווח החשמלי המוצהר הוא 351 ק"מ, והטווח הריאלי לא רחוק משם. אותו טווח יתקצר, ככל שתלחצו "חזק" מדי בנסיעה. ההגה של הסיטרואן קל, קל מאוד, אך מתקשר טוב, נוח מאוד לתמרון עירוני, ולא פוגם בתחושת הביטחון בנסיעה בינעירונית. אתם יכולים לנהוג בו במהירות, לבצע פניות חדות, ולנסות להוציא את "המיטב" מהנסיעה בו, אבל אני לא בטוחה שזה הייעוד של רכב הפנאי החשמלי־עירוני־למשפחה.
בסוף מגיעים לגולת הכותרת - נוחות הנסיעה. לא חשבתי שסיטרואן יכולה להתעלות על עצמה, וטעיתי. C4 החדש קיבל את מערכת המתלים המדוברת של סיטרואן, ה־Progressive Hydraulic Cushions. אלה מתלים שהופכים כל נסיעה מציקה בכביש סדוק ובינוני להפלגה ומעניקים שיוט נינוח. הודות למערכת המתלים הזו הרכב סופג ומשכך את מהמורות הדרך עוד יותר טוב, כך שהנהג והנוסעים זוכים לנוחות שיא בנסיעה, בנוסף לאיטום רעשים מצוין (עד 70 קמ"ש אין כלל רעשי דרך). גם רעשי מנוע חשמלי, הקלים שבקלים, לא נשמעו, עד שלחצתי את דוושת המיאוץ מטה, כדי לשמוע יותר ולהרגיש קצת את הדרך.
מבחינת הבטיחות ברכב, ב־C4 רשימה ארוכה של מערכות בטיחות אקטיביות מקוריות, המזכות אותו בציון בטיחות ישראלי כמעט מרבי - 7. כמו מערכת לניטור מרחק מלפנים, מערכת בלימה אקטיבית, עד 140 קמ"ש כולל זיהוי הולכי רגל ורכב דו־גלגלי, מערכת התרעה לסטייה מנתיב הנסיעה, מערכת סיוע לשמירת נתיב הנסיעה כולל תיקוני היגוי. מערכות הבטיחות כאן מעט רגישות ואולי אף מעט היסטריות. אולי עדיף כך.
סיטרואן C4 החדש בגרסה החשמלית, מוצע ברמת אבזור אחת, SHINE, במחיר 164,990₪
אחריות מלאה של 8 שנים או 160,000 ק"מ לסוללה
חדשות ואירועים
פיאט דוקאטו, הרכב המסחרי הפופולרי, מגיע לישראל בדגם חדש S8 (בתמונה למטה), המוצע בשלל תצורות מרכב, עם מנוע 2.2 טורבו דיזל, בהספקים של 140 או 180 כ"ס, תיבת הילוכים אוטומטית או ידנית, וכושר גרירה מרבי של עד 2.5 טונות. לדוקאטו S8 עיצוב חזית חדשני, סביבת נהג ומושב נהג משופרים, הגה חשמלי מתקדם ומערכת מולטימדיה חדשה התומכת ב־Apple CarPlay. בדגם החדש הורחבה גם מערכת הבטיחות ושופרה מערכת בידוד הרעשים. טווח המחירים - החל מ־265,590 שקל ועד 333,450 שקל לגרסה האוטומטית (180כ"ס), דאבל קבינה פלוס ארגז.
מיזם חדש בישראל, Bestie (בסטי), אתר השוואת מחירי ביטוח לרכב, שבו מוצע לגולשים מבחר פוליסות לביטוח הרכב, בהתאם לנתוני הנהג, העבר הביטוחי שלו ודגם הרכב שברשותו. בשלב הראשון יציע האתר השוואת מחירים של ביטוחי רכב, ובעתיד יוצע שירות השוואת ביטוחי דירה ונסיעות לחו"ל.