היה ברור שעם כל הדיבורים על איכות הסביבה ומשבר האקלים, ברגע האמת המדינה תתקשה לוותר על ביצת הזהב שנקראת שוק הרכב: 18 מיליארד שקל בשנה שאנחנו משלמים כמסים על דלק ו־10 מיליארד כמסי קנייה על רכב חדש. מכונית חשמלית צורכת חשמל שאין עליו מס, ועד השבוע שעבר חויבה רק ב־10% מס קנייה במקום 83%.

אז בלחץ ראש רשות המסים, ערן יעקב, בוטלה בשבוע שעבר הישיבה בוועדת הכספים שהייתה יכולה לעצור את הכפלת מס הקנייה על החשמליות, ואת הקטנת הנחת המס המרבית מ־75 ל־60 אלף שקל מ־1 בינואר. זאת בניגוד למגמה בעולם: ארצות הברית מעניקה 7,500 דולר לכל מי שרוכש חשמלית, צרפת 7,000 יורו, וגרמניה 4,000 יורו.

רשמית נומק הביטול בצורך לאשר העברות כספים דחופות, אבל זה מה שאמר יו"ר הוועדה משה גפני אחר כך: "זה חסר היגיון לייקר כעת רכבים חשמליים ולזהם עוד יותר את כדור הארץ. אחר כך עוד באים ואומרים שמעודדים בארץ רכישת מכוניות כאלה, אבל רשות המסים מתנגדת ורוצה שהמחירים יעלו בכל מיני תירוצי סרק". רק שגם אחרי העלאות המחירים שראינו השבוע אחרי שהיבואנים עדכנו את המחירונים, עדיין אפשר לרכוש בארץ קרוסאובר חשמלי מודל 2023 בפחות מ־160 אלף שקל.

ג'ילי גיאומטרי C 350 פרו היא גרסת הסוללה הקטנה יותר לקרוסאובר הסיני שהפך לחשמלית הנמכרת בישראל ב־2022: רק 53 קילוואט־שעה וטווח רשמי של 350 ק"מ. המחיר ל־2023 טרם נקבע, אך הדגם שעולה כעת 147 אלף שקל צפוי להתייקר ב־5,000 עד 10,000 שקל. בתוספת של כ־14 אלף שקל תוכלו לקבל את הגרסה ארוכת הטווח, עם סוללת 70 קוט"ש וטווח של 460 ק"מ.

מולה התייצבה יונדאי קונה EV בגרסת הבסיס, עם סוללת 39 קוט"ש, טווח רשמי של 305 ק"מ ומחיר שעלה השבוע בגלל העלאת המס ב־4,000 שקל ל־153 אלף שקל. הגרסה ארוכת הטווח של קונה, עם סוללת 64 קוט"ש וטווח של 480 ק"מ הייתה הקורבן הראשון להעלאת המסים, אחרי שהייתה אמורה להתייקר לאזור ה־200 אלף שקל, והיבואן החליט לעצור את השיווק שלה.

אז כמה רחוק הן מסוגלות לנסוע במציאות ומי מהן עדיפה? הישארו עמנו.

עיצוב: לא מדובר פה במכוניות הכי יפות ברחוב. בצבע שאינו הלבן של מכונית המבחן קונה נראתה קצת יותר מעניינת, אבל גם כך עם הגריל האטום ובלי שאר רוח בגג, בפגושים או בכל מקום אחר, היא לא ממש מסובבת ראשים. ג'ילי מעט יותר מוצלחת בזכות שילוב דו־גוני בגג (בתוספת מחיר של 2,000 שקל) וקווים קצת יותר אווירודינמיים.

תא הנוסעים: גם כאן הסינים הקפידו על שילוב צבעים מגוון ותחושת אווריריות, ועיצוב מתקדם יותר עם מסך מולטימדיה 12.3 אינץ' גדול שמזדקר מהדשבורד. את לוח המחוונים מחליף צג 5.4 אינץ' זעיר, שנראה עמוס ופחות נוח לקריאה. ביונדאי עברו מהלבן שבחוץ לאפור שבפנים. מסך המולטימדיה, 8 אינץ' בלבד, שקוע בתוך הדשבורד, אבל לוח המחוונים הוא גם בגודל רגיל וגם דיגיטלי, עם תצוגות חדות, בגודל 10.25 אינץ'.

קשה למצוא מכוניות עם הבדלים יותר תהומיים בתנוחת הישיבה. קונה גבוהה יותר, אבל עוטפת בהרבה ומעניקה תחושת שליטה. בכוונונים ההגה יוצא הרחק החוצה, ואפשר למצוא תנוחת ישיבה אידיאלית בקלות. לכל אלו תוסיפו שילוב טוב בין כפתורים למסכים ותקבלו הנדסת אנוש מוצלחת.

בג'ילי המצב הפוך: אף על פי שתנוחת הישיבה נמוכה, הנהג ירגיש "על האוטו" בזכות הדשבורד הנמוך והחלונות הגדולים. ההגה עצמו לא מתכוונן בצורה נוחה, וקשה להגיע לתנוחת ישיבה אידיאלית.

מרווח: לנוסעי ג'ילי יש עדיפות מבחינת המרווח לרגליים, בסיס המושב גבוה וארוך יותר. בנוסף, יש יציאות מיזוג וחלונות מעט גדולים יותר. היתרון היחיד של קונה נרשם במרווח הראש, בעיקר בגלל חלון השמש הפנורמי, שגוזל מקום בג'ילי. באופן מפתיע רוחב המושב של שתי המתחרות זהה לחלוטין. בשתיהן שני מבוגרים יישבו זה לצד זה בנוחות, אך אל תצפו שנוסע שלישי יסכים לשבת באמצע זמן ממושך.

תא המטען: לג'ילי (417 ליטר) יש יותר נפח מאשר ליונדאי (332 ליטר), אך ליונדאי סף טעינה שטוח, ויש וו תלייה לשקיות.

אבזור: ג'ילי מאובזרת יותר. מעבר לחלון השמש, יש לה יציאת מזגן מאחור שאין ביונדאי, משטח טעינה אלחוטית לסמארטפון, פנסי לד, מצלמות חנייה היקפיות וסטריאו של BOSE. ביונדאי שני המושבים הקדמיים חשמליים, לעומת מושב הנהג בלבד בג'ילי.

בטיחות: יתרון ליונדאי, שקיבלה 5 מ־5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי, בעוד ג'ילי טרם נבחנה בו, אם כי קיבלה 5 מ־5 במבחן הריסוק הסיני. ליונדאי יש גם מערכת זיהוי רכב בשטח מת, עם היגוי אקטיבי שמונע מהנהג לסטות לעבר הרכב שהוא לא רואה. אבל לג'ילי יש בקרת שיוט אדפטיבית וליונדאי - רגילה.

מנוע וביצועים: לג'ילי 204 כ"ס לעומת 136 ביונדאי. קונה מפתיעה ביציאה מהמקום בזכות מומנט גבוה משמעותית, אך ג'ילי עוקפת אותה במהרה ותהיה זריזה יותר בעקיפות, כולל בכבישים מפותלים עם קטעים מקווקווים קצרים. ליונדאי שליטה יעילה יותר בטעינה החוזרת של הסוללה, באמצעות מנופים מההגה, בג'ילי אפשר לבחור מצב רגנרציה מהמסך המרכזי, ובכל מקרה הוא פחות יעיל.

טווח וטעינה: חשמליות רגישות מאוד לאופי הנהיגה. במבחן שכלל לא מעט קטעים מאומצים בהרי ירושלים אך גם נהיגה פרברית ובינעירונית, הייתה היונדאי חסכונית משמעותית, עם 14.5 קוט"ש ל־100 ק"מ, לעומת 19.1 בג'ילי. הצריכה הנמוכה אפשרה לקוריאנית לצמצם מאוד את פער הטווח מהסינית, שיש לה סוללה גדולה ב־40%, ובנהיגת המבחן היא הייתה עושה 270.5 ק"מ, לעומת 277.5 של ג'ילי. בנסיעה בינעירונית רגועה (90־110 קמ"ש) אפשר לצפות ל־290 ק"מ ביונדאי ול־305 ק"מ בג'ילי, ומי שמשלב נהיגה עירונית רבה, שבה חשמליות חסכוניות יותר מאשר מחוץ לעיר, להפך ממכוניות בנזין, תשיג יונדאי את נתון היצרן שלה (305 ק"מ), וג'ילי תשיג כ־325 ק"מ. מצד שני, טעינה מהירה של קונה בעמדות ה־DC בדרכים, מ־10% סוללה ל־80%, תארך 47 דקות לעומת 36 בג'ילי.

נוחות והתנהגות: קונה נוקשה יותר, מה שאומר שג'ילי נוחה מעט יותר בשיבושים קטנים, אך המתלים שלה רועשים יותר, ובכלל היא מבודדת פחות.

הנוקשות מעניקה לקונה יתרון בעיקולים: היא מאוזנת יותר, מרוסנת ויציבה יותר, ההיגוי שלה חד יותר והיא מעניקה לנהג יותר ביטחון. השורה התחתונה: קשה שלא לחבב את קונה, בטח אם אתם חובבי נהיגה. היא נותנת תחושה של דינמיות ואפילו מהנה פה ושם. הכל בה נופל לידיים ואינטואיטיבי לשימוש. וכן, צריכת החשמל שלה חסכונית באופן יוצא דופן והטווח בה סביר ביחס להבטחות. אבל למשפחה ג'ילי עדיפה: היא מרווחת ומאובזרת יותר, יש לה תא מטען שימושי יותר, והיא מגיעה לטווח קצת יותר ארוך. ולכן היא מנצחת.

האם כדאי לקנות רכב חשמלי?

רוב מדינות אירופה יאסרו מכירת רכבים לא חשמליים עד 2030, אבל היעד בארצות הברית לאותה שנה הוא שהן יתפסו אז רק 50% מהשוק. בישראל, למרות כל הדיבורים, אין יעד רשמי, אבל סביר שנהיה קרובים יותר לארצות הברית בקצב המעבר. האם כדאי גם לכם לעבור לרכב חשמלי?

טעינה ביתית: אפשרות לטעון את הרכב בחנייה הפרטית או לפחות בחנייה בעבודה היא תנאי בסיסי. אם אתם גרים בבית משותף, זה הזמן להתחיל לבחון שדרוג תשתית החניון כך שיוכל לתמוך בטעינה של יותר מחשמליות בודדות.

טעינה בדרכים: בישראל יש כבר כ־140 עמדות טעינה מהירה (DC) בתחנות דלק ובמרכזי קניות ויש אפילו עמדות אצל יבואני רכב שפתוחות לציבור, מאילת ועד קריית שמונה וקצרין. חלקן פתוחות רק לסוג רכב אחד (הרשת של טסלה), וברובן יש רק שקע טעינה אחד, כך שאתם עלולים לעמוד בתור של שעה בזמני עומס.

חיסכון כספי: טעינה מהירה יקרה פי ארבעה מאשר טעינה בתעריף ביתי, כ־2 שקלים לקוט"ש לעומת 50 אגורות, ומחסלת חלק גדול מהחיסכון הכספי של מעבר לרכב חשמלי. בטעינה ביתית עלות החשמל היא כשליש עד חמישית מבנזין לאותו מרחק. עלות הטיפולים נמוכה בכ־50%, בעיקר כי אין החלפת שמנים ואין כמעט החלפת רפידות בלם.

מה יקרה לסוללה: כל היצרנים מציעים כיום אחריות של עד 150־160 אלף ק"מ או שבע־שמונה שנים לסוללה היקרה (40־100 אלף שקל עלות החלפה מלאה שלה), וסביר שעד שתגיעו לשם כבר יציעו היצרנים אחריות נוספת בתשלום, כפי שנעשה בהיברידיות. בארצות הברית יש כבר דגמי טסלה שחצו מיליון ק"מ עם הסוללה המקורית.

זיהום אוויר: רמת הזיהום תלויה במקור החשמל לרכב. בישראל, שבה 25% מהחשמל עדיין מיוצר מפחם ורק 10% ממקורות מתחדשים, רכב חשמלי מזהם בפועל במחצית מרכב בנזין, ובשליש פחות מרכב היברידי. בנוסף הוא מעביר את מקור הזיהום מהאגזוז שאנחנו נושמים, לתחנות כוח מרוחקות.