כשהפריוס הראשונה הוצגה ב־1997, היו שזלזלו במכונית הכעורה והחדשנית לזמנה. 25 שנים אחר כך, איש לא חולק על כך שהיא הייתה אחת המכוניות המשפיעות ביותר בתעשיית הרכב. כעת, כאשר טויוטה מציגה דור נוסף שלה במקום להצטרף לטרנד החשמלי, שוב מביטים בה בעין עקומה. אלא שבטויוטה מתעקשים שהיום, כמו אז, אין פתרון אחד לתחבורה, ושרוב הלקוחות עדיין לא מוכנים למעבר לרכב חשמלי מלא. טויוטה דוגלת בגישת ה"מולטי־טק" שלה - מגוון טכנולוגיות למגוון שימושים. הפריוס החדשה היא אחת מהן.
עיצוב: בהתאם לגישה הכללית של הדגם, פריוס החדשה הולכת עם העיצוב החיצוני שלה למקום שאליו אף פריוס לא הלכה קודם. יפה או לא - זה עניין של טעם, אבל האופן שבו הצליחה טויוטה ב־4.6 המטרים שלה לשמור ואף לשפר את היעילות האווירודינמית, יחד עם מראה ספורטיבי והופעה עתידנית, מרשים מאוד.
תא נוסעים: המראה הכללי מזכיר את ה־bz4X עם מסך מולטימדיה גדול, יעיל ומרשים ולוח מחוונים קטן במיקום גבוה מול הנהג. בעוד לוח המחוונים ושאר פריסת הפקדים בתא טובים מאוד וקלים לשימוש, לוח המחוונים הזה יוצר דילמה בין תנוחת נהיגה טובה ובין האפשרות לראות את כולו. איכות החומרים לא מאוד גבוהה, כולל מושבי הבד הפשוטים מאוד. נסייג כי נהגנו במכוניות טרום ייצור והדברים עשויים להשתנות. הראות אחורה נפגעת בשל השמשה הקטנה, היא נפגעת עוד יותר אם יושבים במושב האחורי.
למרות הזזת הסוללות מתא המטען אל מתחת למושב האחורי, המרווח בו טוב לרגליים ולראש, גם כאשר אדם לא נמוך ישב שם. התאכזבנו לא למצוא יציאות מיזוג. תא המטען הוסיף 33 ליטרים ביחס לדור היוצא - ועדיין 284 ליטרים הם גבוליים מינוס לשימוש משפחתי.
בטיחות: פריוס מקבל את הדור השלישי של TSS, משפחת מערכות הבטיחות של טויוטה. שיפור למצלמות, לרדאר וליכולות העיבוד של הנתונים משדרג את היכולות של בקרת השיוט האדפטיבית, הבלימה האוטומטית (גם בצמתים), תיקון הסטייה מנתיב (עם מיקום המכונית בתוך הנתיב עצמו בהתאם לסביבה), זיהוי יותר תמרורים בבקרת השיוט האדפטיבית ועוד.
ביצועים: זה אף פעם לא היה התחום החזק של הפריוס, אלא אם מחשיבים צריכת דלק. כאן הכיוון אחר: גרסת הפלאג־אין, זו שתגיע אלינו, עושה שימוש במנוע 2.0 ליטרים בנזין ויחידה חשמלית והיא החזקה בהיצע. 223 סוסים ו־6.7 שניות מייצבים אותה במקום שבו אף פריוס לא הייתה קודם. בפועל מקבלים מכונית זריזה מאוד, עם אספקת כוח מיידית ממנוע החשמל והצטרפות של מנוע הבנזין. תיבת ההילוכים הרציפה היא עדיין עקב אכילס של המכונית. המכונית, שטרם סיימה את התקינה הסופית, אמורה לספק 69 ק"מ של טווח חשמלי מסוללות ה־13.6 קוט"ש. במסלול הנהיגה המאוד לא מייצג בהשקה היא רשמה 30 ק"מ לליטר, אבל נמתין למבחן מקומי.
נוחות והתנהגות: למרות חישוקי 19 אינץ', הפריוס התגלתה כמכונית נוחה למדי. הביקורת העיקרית היא לבידוד הרעשים - ובאופן ספציפי לאלו של מנוע הבנזין כאשר הוא נדרש. למרות צמיגים צרים יחסית, שטובים לצריכת דלק אבל פחות לאחיזה, הפריוס לא רק שהפתיעה בהיבט הזה, אלא שאפילו הרשימה מפנייה לפנייה. גם כשהקצב עלה, היא התגלתה ככזו שלא ממהרת להרים ידיים או להתחנן שנפסיק, כפי שעשו דגמי פריוס בעבר. אז לא מדובר במשפחתית ספורטיבית שתדיח את לאון קופרה, ויש גם מה לשפר בתגובות ההגה להפניה, אבל בהחלט הפתעה חיובית מאוד.
השורה התחתונה: טויוטה פריוס הפכה לשם נרדף למכונית שמקדשת את כל מה שפונקציונלי וההפך הגמור מכל מה שאמוציונלי. אז היא הייתה החלופה היחידה למי שרצה להיות ירוק וחסכוני. היום מול חלופות חשמליות, להיות טוב/ה במטבח לא מספיק - הפעם צריך גם מראה מצודד ומושך וקצת פלפל בחדר המיטות. אבל עוד לפני כן, היא תצטרך לצלוח את אתגר המחיר. פריוס לא הייתה מכונית זולה בעבר, החדשה תהיה יקרה מאי־פעם. מחיר סופי אין, אבל הערכות כלליות יש - והן צפונית ל־200 אלף שקל. במצב הזה, האנשים שהיא דווקא תתאים להם מאוד עלולים לפספס את הפריוס הכי טובה אי־פעם ואחת הטויוטות המעניינות יותר שפגשנו.
הכתב היה אורח טויוטה