בינואר 2024, לאחר שסיים את שירות המילואים בעזה כקצין וכלוחם במלחמת "חרבות ברזל" וחזר לפעילותו ההתנדבותית והחברתית הענפה כבשגרה, קיבל רועי בכר טלפון בלתי צפוי מאחד החיילים שלו מתקופת הסדיר בפלס"ר צנחנים, שצלצל אליו מח'אן יונס. "הוא צלצל אליי מתוך עזה וזה היה לי קצת מוזר לקבל טלפון מעזה, זה לא משהו רגיל", מספר בכר. "שאלתי אותו אם הכל בסדר, והוא אמר: 'כן, הכל בסדר. אנחנו אחרי שלושה חודשים של לחימה בח'אן יונס. החבר’ה פה מאוד שפופים ויש להם בעיות בהמון נושאים, ואני רוצה לתת להם את הטלפון שלך כי אני יודע שאתה יכול לעזור להם במה שהם צריכים'. בימים אלו יש לי חברה לניהול השקעות, פנסיה וביטוח, אבל במקביל לזה אני, אחי ושאר המשפחה והחברים עוסקים הרבה מאוד בצד החברתי ובהתנדבויות שונות".
בשורה למחפשי העבודה: מעתה - הבינה המלאכותית יכולה לעזור לכם בכך
ומה קרה אחרי אותה שיחה?
"מספר הטלפון שלי התחיל להתגלגל בין חטיבות ואוגדות של לוחמים קרביים בעזה והתחלתי לקבל פניות מגוונות, החל מבקשות לייעוץ חשבונאי שלצורך זה עבדתי עם רואת חשבון שהיא לקוחה וחברה ועזרתי בכל נושא החל"תים והאישורים, דרך ייעוץ קב"ני ופסיכולוגי לחיילים שרצו והיו צריכים, דרך הובלות דירות ללוחמים במילואים ועד סיוע ללוחמים במציאת עבודה".
אחת השיחות, ששינתה את תפיסתו של בכר, הגיעה מלוחם בן 23 בסיירת הצנחנים שהתקשר מצומת ביל"ו, שם החנה את רכבו. "הוא אמר לי שהוא חזר אחרי כמה חודשים מעזה וראה את האוטו שלו 'טוטאל לוס'", מספר בכר. "הייתה תאונה, האוטו שלו מפורק לגמרי, לא השאירו פרטים ואין לו למי לפנות. קודם כל הרגעתי אותו שאדאג לו לרכב. במשך חודש ניסינו לאתר את מי שפגע לו ברכב ובמקביל ניסיתי להשיג לו רכב חלופי דרך תרומות וחברות רכב אבל לא הצלחתי. בשלב מסוים נפגשתי עם ח"כ מתן כהנא שהוא חבר של אחי מהצבא, והוא הרים טלפון לחנוך דאום שכתב פוסט באינסטגרם עם כל הסיפור, ותוך עשר דקות מרגע פרסום הפוסט – הפוגע ברכב צלצל אליי. כעסתי עליו, הוא התנצל ואמר שהוא הלך למשטרה שתאתר את בעל הרכב הנפגע והמשטרה אמרה שהיא תאתר אותו, אבל בעל הרכב הנפגע בכלל לחם בעזה.
"בסוף הוא שיתף פעולה, תבענו את הביטוח שלו ולפני חודש החייל קיבל 39 אלף שקלים. במהלך החודש הזה, עד שאיתרנו את הפוגע ברכב, עזרתי לאותו חייל למלא את כל המסמכים והבירוקרטיה. היה לו גם ביטוח שהוא לא הספיק לחדש בגלל שהוא לחם בעזה אז היינו צריכים לגייס עורכי דין שיתערבו. סמטוחה שלמה. שאלתי את הלוחם הזה: 'מה עם לימודים?'. הוא התחיל לגמגם, סיפר שהוא מאבטח ולא יודע מה לעשות עם העתיד. אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שהבן אדם הזה נתן שלוש שנים מהחיים שלו למען המדינה, כולל 140 ימי לחימה בעזה ועכשיו באזרחות אין לו באמת כיוון. אותם לוחמים, ללא גב כלכלי, עובדים למחייתם ואין להם עודף כסף כדי להתחיל להתלבט על לימודים וקריירה".
אותה שיחה מקרית עם הלוחם הובילה את בכר, את אחיו יריב, את חבריהם אלמנו מנגיסטו וטל רוקח ומתנדבים נוספים להקים את עמותת "אבני דרך ללוחם" שנועדה לסייע לאותם לוחמים ולוחמות ללא גב כלכלי – לבנות עתיד. "הדבר הראשון שעשיתי זה לצאת לסדרת ראיונות עומק עם מילואימניקים ומילואימניקיות, לוחמים ולוחמות אחרי שירות סדיר ללא גב כלכלי ולפני לימודים".
מה למדת מהראיונות האלה? "הייתה לי למשל פגישה עם בחורה בת 25, לוחמת ומ"כית בקרקל, שסיפרה לי שהיא רוצה ללמוד עבודה סוציאלית, אבל כבר חמש שנים היא מתדלקת באור יהודה. היא מאוד רהוטה ואינטליגנטית ורוצה ללמוד, אבל היא אמרה: 'אין לי מסגרת שתדחוף אותי ללימודים. אין מי שידרבן אותי או יכווין אותי לעשות את הצעד הזה'. בשביל זה אנחנו כאן - לעזור לה לממש את הפוטנציאל. אחד החניכים שהכרתי באחת ההתנדבויות שלי, ואז גם כלוחם, הוא אלמנו מנגיסטו, וכשסיפרתי לו על העמותה הוא אמר לי שגם הוא אחרי הצבא עבד באבטחה כמה שנים ונמצא בהתלבטות לגבי לימודים וקריירה. כיום הוא כבר בן 29 וסטודנט שנה רביעית לשמאות, וכשדיברנו הוא אמר שאילו הייתה עמותה כזו כשהוא השתחרר מהצבא, היה לו יותר קל, ולכן הוא הצטרף מיד למסע שלנו כאחד המייסדים".
העמותה החדשה חרתה על דגלה לסייע ללוחם וללוחמת בגיבוש מסלול הקריירה, תוך מתן מעטפת אישית, רגשית ומקצועית שתייצר עבורם חופש בחירה מקסימלי, וזאת מתוך חשיפה, מודעות והיכרות שיאפשרו קבלת החלטות מדויקת, אמיצה ומשמעותית למסלול החיים, תוך מיקוד בנקודת הזמן שבין השחרור מהצבא להשתלבות במסלול קריירה מיטבי.
"הקמנו תוכנית שכוללת 15 לוחמים ולוחמות בכל מחזור אשר מתחילים לעבור תהליך בן כארבעה חודשים וחצי", מסביר בכר. "יש היום מנטורים ומלגות אבל רצינו לעשות משהו שונה מכל מה שיש, אז אצלנו יש תהליך חשיפה משמעותי גם לאקדמיה, גם לתעשייה, גם לתרבות וגם לנושא ה'אני עצמי', וליכולת מסוגלות. במסגרת המסלול הלוחמים עוברים שלושה מסעות בטבע לגיבוש יכולת מסוגלות, להבין מה הם רוצים בעצמם, מה הצרכים והשאיפות שלהם בחיים. עשינו חשיפה לאקדמיה ובנינו להם סיורים באוניברסיטאות ובמכללות השונות. אנחנו לוקחים אותם יד ביד לתוך זה כדי לתווך להם את הדבר הזה.
"בנוסף אנחנו עושים להם חשיפה לתעשייה, כמו לחברת אמדוקס ולשאר תפקידים וסוגי משרות שרבים מהם לא יודעים שקיימים. כמו כן אנחנו מעבירים להם סדנאות לניהול כסף ואיך בונים תוכנית עבודה לקראת המעבר מהחיים האזרחיים לאוניברסיטה או למכללה, לדעת מי תומך בהם בקשיי ההסתגלות כדי למנוע נשירה וכו’, וגם פעילות התנדבותית. רובד נוסף הוא הצמדת מנטור לכל לוחם ולוחמת שמותאם לצרכים ולרצונות הספציפיים שלהם ויתמוך בהם גם בתחום המנטלי. הדבר האחרון שאנחנו מעניקים הוא מלגת קיום חד־פעמית של 5,000 שקלים למי שיירשם ללימודים – אקדמיים, תעודה, פסיכומטרי או השלמת בגרויות".
מהי מידת ההיענות?
"ביומיים הראשונים אחרי שהכרזנו על העמותה נרשמו 15 לוחמים ולוחמות וכמות הפניות רק הולכת וגדלה".
מהי המטרה הסופית?
"היעד הוא להגיע לחמישה מחזורים של 15 לוחמים ולוחמות בכל שנה. המטרה היא לייצר קהילה. אחד הדברים החשובים בקהילה הוא קבוצות הוואטסאפ. אני רוצה שאם יש לאחד מבני המחזור בעיה בבית, כמו למשל שלאמא שלו יש בעיית נדל"ן עם תמ"א 38, אז בקבוצה של העמותה יש מעל 100 מתנדבים שתומכים בו ויעזרו לו לפתור את הבעיות שלה. זו רשת תמיכה שנותנת ללוחמים את הידיעה שיש להם גב, יש להם למי לפנות בכל תחום – וזה ילווה אותם כל החיים. אני עצמי קצין בסיירת צנחנים לשעבר וכיום אבא לארבעה ילדים. כמי שהתברך במשפחה בעלת גב כלכלי וחברתי חזק, אני חש חובה מוסרית וערכית להיות שם עבור אלו שנלחמים עבורנו גם ביום שאחרי הקרבות ולסייע להם לבנות לעצמם עתיד טוב יותר. כמו רבים וטובים בעם הזה, גם אותי השבת השחורה הותירה עם רגשות ומחשבות על חיינו פה אבל בעיקר עם הרצון לפעול ולהיות שם בשביל הלוחמים בכל דרך אפשרית".
להגשת מועמדות למחזורי העמותה ולתרומות לפעילותה: [email protected]