בין רע לגרוע: עורכת הדין שמתמחה בהקפאת הליכים ופשיטות רגל

את התחום שהיא עוסקת בו מכנה עו"ד חיות גרינברג כ"מחלקת טיפול נמרץ של המשפט". "אירוע של חדלות פירעון או משבר כלכלי הוא למעשה אירוע רב־נפגעים", מבהירה גרינברג, בעלת משרד עורכי דין המתמחה בניהול משברים, בחדלות פירעון ובהבראת חברות, "כשיש פגיעה בחברה או בבעל מניות של חברה, אין אפשרות למנוע את הפגיעה ההיקפית של כל הסביבה שלו. למשל, פגיעה של זכיינים, שגם הם בעלי חברות וגם להם יש את הסביבה ההיקפית שלהם, או פגיעה שחווים ספקים ומשכירי נכסים, עובדים, לקוחות וכמובן המערכת הבנקאית, שנפגעת גם היא מהאירוע. חדלות פירעון או משבר כלכלי הם אירועים שמשפיעים לא רק על החברה עצמה, אלא גם על הרבה מאוד גורמים שתלויים בה ועלולים אף הם עצמם להגיע לחדלות פירעון".

תני דוגמה.
"למשל, בתחילת משבר הקורונה, בסביבות אפריל, פנו אליי כמה נותני שירות של חברת אופנה מוכרת, ואמרו לי שהחברה לא מעבירה להם תשלומים. סיפרו שכשהם פונים אליה כדי לקבל את התשלום שמגיע להם, אומרים להם שכרגע, בגלל הקושי התזרימי, יש אפשרות לשלם את החוב בהנחה של 20%־30% ובפריסה של שישה תשלומים. נותן השירות שפנה אלי סיפר לי שהרווח שלו על השירות שסיפק ללקוח בכלל לא מגיע לאותם 20% ההנחה שהחברה מבקשת. בפני אותו נותן שירות ניצבת דילמה קשה מאוד: לקבל את ההצעה של הלקוח שלו ולהפסיד כסף, או לעמוד איתן ולרצות לקבל את מלוא החוב שמגיע לו - מה שאומר שבינתיים עלול להתפתח אצלו מחנק תזרימי, שבכלל לא תלוי בפעולות שהוא עצמו עשה".

מה את מייעצת בסיטואציה כזאת?
"חשוב לבחון את הדברים בצורה יסודית מאוד אל מול החלופות. באירוע כזה, למשל, הייתי מציעה לנותן השירות קודם כל לבוא בדברים עם אנשים שהוא עצמו חייב להם כסף. לנסות לפרוס את התחייבויות שלו, כדי לבדוק אם יש לו יכולת אמיתית וריאלית להחזיר את מלוא החוב שהוא חייב. אם אין לו את היכולת הזאת, יכול להיות שבאותה נקודת זמן כדאי לו לקבל את ההצעה הבריונית של חברת האופנה ולפעול בהליך משפטי מתאים כדי לגבות את היתרה. פה צריך להבין עוד מורכבות: אם נותן השירות יקבל את ההצעה של חברת האופנה ואחר כך ירצה לנקוט נגדה הליכים משפטיים, כנראה כבר לא יהיה לו ערוץ פרנסה מאותו לקוח. לכן יש פה המון רגישויות שצריך להביא בחשבון כשמקבלים החלטה".

מגיפת הקורונה היא תקופה מאתגרת מאוד עבור עסקים. רבים מהם נקלעו לקשיים, אחרים קרסו. בימים אלה מייצג משרדה של עו"ד גרינברג את חברת הגלידות וניליה ואת בעלי המניות שלה, הרשת נמצאת בתהליך הבראה של הקפאת הליכים. "ממש בימים אלה הוגשה בקשה לבית המשפט לאשר את מכירת החברה בשווי של 4.5 מיליון שקלים", מספרת גרינברג. לקוח נוסף שהגיע אליה כתוצאה ממשבר הקורונה הוא מסעדת Meat and Wine, שפעלה במשך 15 שנים בהרצליה, כחלק מרשת בינלאומית שמתמחה בבשר, וכאן בארץ פנתה בעיקר למגזר הדתי.

המכורים לאשראי

גם לפני עידן הקורונה ייצגה גרינברג חברות מתוקשרות שנכנסו להליך חדלות פירעון, בהן גיל טייכמן - מערכות עיצוב תאורה, רשת המסעדות "הסושיה", רשת האופנה לילדים "מיש מיש" וחברת שעוני אמבוס. היא ייצגה לא רק חברות, אלא גם עובדים של חברות שנקלעו לקשיים, בהם עובדים של רשתות האופנה מתאים לי ודיסקרט ועובדים של בתי הקולנוע גלובוס מקס. "לאורך השנים טיפלתי במאות אנשים ובעשרות אלפי עובדים", מספרת גרינברג (42), העוסקת בתחום כ־15 שנה.

עו"ד גרינברג מספרת שבתחילת משבר הקורונה העסקים בארץ עדיין לא ידעו לאן זה הולך. "לא הייתה ודאות בנוגע לכיוון שאליו הולך המשבר וגם לא הייתה ודאות בנוגע לאופן שבו המדינה התכוונה להתייחס לזה", היא אומרת, "פנו אליי הרבה בעלי עסקים להתייעצות, אבל זאת הייתה יותר התייעצות צופה פני עתיד. כמו כן, שמתי לב שגם עסקים שהתייעצו איתי רגע לפני משבר הקורונה - כאלה שכבר היו בקשיים עוד טרם המגיפה - עדיין העדיפו לחכות ולראות מה הולך לקרות כתוצאה מהמשבר הזה, גם אם בינתיים מצבם מחמיר".

לדבריה, אחת הסיבות לכך שעסקים רבים לא יוכלו לשרוד את משבר הקורונה היא תרבות צריכת אשראי לא מתאימה ולא מבוקרת. "כולנו, בכלל, כמשק, כבעלי עסקים, וגם כיחידים, כשכירים, צורכים אשראי הרבה מעבר למה שאנחנו יכולים להתמודד איתו", היא אומרת, "בתחילת המשבר יצאה הממשלה בהודעות שהיא מתכוונת להזרים עוד אשראי של מיליארדים למשק, אז צרכני האשראי הרגישו שהם יקבלו עכשיו עוד כלים שיעזרו להם להמשיך ולהאריך את תקופת החיים שלהם. זה יצר מצב שהם העמיסו על עצמם עוד אשראי בזמן שבו גם ככה הם מתקשים לעכל את ההתחייבויות הקיימות שלהם לאשראי שכבר נטלו בעבר. נוסף לכך, איפשרו גם הקפאת החזרי משכנתה והחזרי הלוואות לתקופה מסוימת. אבל מי שלא שילם בחודשים האחרונים את המשכנתה שלו, אני לא בטוחה שהתנהל בצורה מספיק זהירה ושמרנית, מתוך ההבנה שההחזר הזה עוד מעט יחזור לרדוף אותו. עכשיו אנשים וחברות כבר מתחילים להתפכח, עכשיו גם חוזרים לנגוס ההתחייבויות וההחזרים, והטבעת מתהדקת עוד ועוד על התזרים החודשי".

זה אומר שנראה בקרוב יותר ויותר עסקים שיקרסו?
"אנחנו כבר שומעים ויודעים על הרבה עסקים שלא הצליחו לשרוד את החודשים האחרונים. הסתובבתי למשל בתל אביב וראיתי חלקים שלמים מרחוב דיזנגוף שהחנויות בהם סגורות. בשלב הזה, בעלי עסקים רבים עדיין מנסים לבחון פתרונות. מי שמתעורר בזמן ועוצר את הסחף של ההתחייבויות שלו, עדיין יש לו אופציה לעשות מאמץ עילאי כדי להימנע מהליך משפטי נגדו. התקופה הקרובה תהיה עמוסה בהליכים משפטיים נגד חברות מצד ספקים, עובדים ובנקים, ולתפיסתי, מה שנכון לעשות הוא להקדים תרופה למכה דווקא מצד החברה או בעל המניות ולראות איך אפשר לשלוט בסיטואציה הזאת. איך אפשר לצמצם נזקים כדי להימנע מהליכים משפטיים".

זה אפשרי בכלל?
"זה אפשרי, אך זה דורש הרבה מאוד מאמץ, ובעיקר תלוי בעיתוי שבו מתעורר החייב ומתחיל את הטיפול. בשלבים המוקדמים יותר של האירוע אנחנו עוד יכולים לגבש הסדרים מול נושים. אנחנו יודעים להסביר לכל נושה מכל סוג למה אפשרות של הסדר טובה לו יותר מכל חלופה אחרת. אבל הרבה פעמים אנחנו רואים מקרים - וזה קורה באופן טבעי - שבהם בעל מניות מתחפר או יורד למחתרת, לא עונה ולא משתף פעולה עם הנושים שלו. זה גורם למצב שבו הם מגבירים את הלחץ ונוקטים הליכים מהירים, מה שמפחית את הסיכויים שלו להגיע להסדרים טובים".

עו"ד גרינברג כאמור מבהירה למה היא מתכוונת בלהקדים תרופה למכה ובלשמור את השליטה בידי החברה, בניסיון למנוע הליך משפטי: "במקרה של חברת וניליה, למשל, כשהבנתי שהחברה לא יכולה לייצר ולספק גלידות ל־20 זכיינים שהיא מחויבת כלפיהם, המלצתי לחברה לפנות לבית המשפט בבקשה לצו פתיחת הליכים ומינוי נאמן בהליך של הבראה ושיקום כדי לשמר את פעילות החברה, להמשיך לייצר, ובד בבד למנוע פתיחה בהליכים משפטיים מצד הנושים. כלומר, להמשיך להתנהל בחברה תחת הגנה של בית המשפט. ככה באמת הצלחנו להביא להגשת בקשה למכירת הפעילות, שתניב תמורה משמעותית ותחולק בין נושי החברה. כאמור, ממש לאחרונה הוגשה בקשה לבית המשפט לאישור מכירת החברה".

על הבנה ורגישות

עו"ד גרינברג בטוחה שבשל העובדה שהמשבר הכלכלי שנוצר בעקבות הקורונה הוא אירוע רב־נפגעים, "הדרך הכי טובה לכולם להיחלץ מהמשבר הזה היא רק אם יהיה שיתוף פעולה ואם כל אחד יבין גם את האינטרסים של האחר. אחרת לא נתקדם", היא אומרת, "זה כמו לנסות להשיט סירה כשכל אחד משיט אותה לכיוון שלו. צריך להבין שאף אחד לא צפה את המשבר, משבר של חברה כזאת או אחרת לרוב לא היה בגלל פעולה של בעל המניות או באשמה של גורם אחד, אלא מפני שמדובר במשבר נסיבתי. לכן כולם צריכים לעזור אחד לשני להמשיך להתקדם ולהתנהל בתוך המערכה המשברית הזאת".

כל צד בטח דואג לכסף שלו.
"אם למשל בעל נכס ילחץ יותר מדי על הבעלים של החברה ששוכר ממנו את הנכס, השוכר עלול להישבר ולא להיות מסוגל להפעיל את העסק שמהמחזור שלו יש סיכוי שאפשר יהיה לשלם את החוב למשכיר. גם אם ספקים לא ייתנו קצת אוויר ועוד קצת אמון ללקוחות שלהם, הלקוחות האלה לא יוכלו לייצר מחזורים שמהם יהיה אפשר לשלם את חובות העבר לאותם ספקים. לכן, בימים אלה, סבלנות היא מילת המפתח. הבנה הדדית היא קריטית והכרחית. ובעיקר צריך ליזום פעולות ומהלכים שיצמצמו את הנזקים מצד כולם. זה לא נכון לחכות ולראות מה יהיה ובינתיים להגדיל את הנזק והחוב ולמשוך את הזמן. חשוב להיות אקטיביים, לא לטמון את הראש באדמה ולהיעזר בגורמים מקצועיים".

עו"ד גרינברג מציינת שבמסגרת המשבר העולמי יש עסקים שמוגדרים כעסקים בסיכון. "למשל גני ילדים, אולמות אירועים, מועדונים, מסעדות, מקומות תרבות ובילוי, הם העסקים שנפגעו באופן הקשה ביותר במשבר הזה וגם יש בנוגע אליהם מידת ודאות נמוכה בנוגע לאופן שבו יתפקדו בהמשך הדרך ועד כמה ייפגע מחזור ההכנסות שלהם. למעשה, אלה העסקים שמלכתחילה היו צריכים הכי הרבה תמיכה וסיוע, ולצערי הם לא קיבלו. למשל, יש רשת גני ילדים פרטית שאני מלווה. עד המשבר זה היה עסק יציב מאוד, בסיכון נמוך מאוד, כל ההכנסות היו בדרך כלל ידועות שנה קדימה. עסק מסוג זה היה מקבל בדרך כלל אשראי מהבנקים בקלות".

מה קרה לעסק הזה בעקבות הקורונה?
"ביום בהיר אחד עסק כזה הפך להיות מעסק כמעט נטול סיכון לעסק בסיכון גבוה מאוד. פתאום הגנים נסגרו, הרבה הורים ביטלו את הצ'קים העתידיים שניתנו לגן, פתאום היה שינוי בתמהיל ההכנסות. גם כשפתחו שוב את הגנים, התפוסה כבר לא יכלה להיות מלאה, בשל ההגבלות. ואז אותו גן ילדים, שפנה באופן טבעי לבנק לבקש הגדלת אשראי או דחיית תשלומים או נטילת הלוואה חדשה, נתקל בסירוב חד־משמעי. אומנם בתחילת המגיפה העמידה המדינה קרנות שאמורות לתת ערבות להלוואות של עסקים, אבל בפועל אין התייחסות מספקת מהבנקים אל הלקוחות שבסיכון גבוה. למשל, הלקוחה שלי ביקשה עצירה של תשלומים לתקופה מסוימת או פריסה מחדש או קבלת הנחה על גובה החוב שהצטבר. הבנק פשוט לא הסכים. זה בעצם סותם את הגולל על כל סיכוי של עסק כזה להשתקם ודוחף אותו להליך של חדלות פירעון. דווקא בעת הזאת אנו רואים הקשחת עמדות של הבנקים וחוסר שיתוף פעולה. בניגוד למצופה, הבנקים הודפים הסדרים ודוחפים את החייבים להליכי פשיטת רגל".

עו"ד גרינברג מסבירה שאת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, שהיא למעשה יריית הפתיחה לכל הליך של חדלות פירעון - בין אם במטרה לפרק את החברה ובין אם במטרה להבריא אותה - יכול לבקש עובד, ספק וגם החברה עצמה. "במקרה שמדובר בעובדים, הרי שכאשר חברה מצויה בקשיים, אחד הסימפטומים הראשונים שאנחנו מזהים הוא אי־הפרשה לקרן פנסיה", היא מסבירה, "זאת נורה אדומה שחייבת להבהב לעובד. כאשר העובד רואה שיש עיכוב בהפרשות של קרן הפנסיה, הוא צריך לבדוק זאת מול המעסיק ולדרוש מיד להסדיר את העניין. טיפ הזהב שלי לעובדים הוא כל הזמן לשמור על ערנות וכל הזמן לשמור על שיח מול בעל המניות. אם הולכים לפירוק, העובדים יכולים למצות את הזכויות שלהם מול המוסד לביטוח לאומי. כמו כן, לאור חוק שחוקק לפני כשנה, גם לא חייבים הליך של פירוק. מספיק צו פתיחת הליכים כדי שעובדים יוכלו להיפרע על ידי המוסד לביטוח לאומי. הדבר הכי חשוב הוא שהעובדים לא ייתנו לדברים לעבור מעל ראשם, אלא יהיו ערניים ויחתרו כל הזמן למגע מול בעל המניות, שישקף להם את המצב של החברה".

לא בכל מקרה המעסיק ישתף פעולה.
"אז העובד, במיוחד בימים אלה, צריך להחליט אם הוא רוצה להמשיך לעבוד בחברה שככל הנראה מצבה הולך ומחמיר, אם הוא רוצה למצות את האפשרויות החוקיות העומדות לרשותו, או שהוא מעדיף לחפש מקום עבודה אחר".