מחדר התצפיתניות בצה"ל לצילומי סדרה עם ליה מישל – על הישראלית הזאת כנראה עוד כולם ישמעו

הילה קרמר, בת 25, העבירה את כל חייה במבשרת ציון, אך לפני שנתיים החליטה לשנות כתובת ולהגשים חלום. ״כשהייתי בת חמש או שש אבא שלי קיבל כרטיסים מהעבודה להצגה והחליט לקחת אותי ואת אחותי. כבר אז ידעתי שאני רוצה להיות על במה יום אחד אבל לא ידעתי שזו תהיה הדרך״, הילה מספרת. 

בילדותה הייתה מתעמלת קרקע ולמדה לנגן בכינור, אהבה לקרוא כל מה שבא ליד וראתה המון טלוויזיה, בעיקר באנגלית. ״לא ממש הייתי חשופה לתכנים ישראליים בטלוויזיה, מה שבסופו של דבר הועיל לי מאוד כי בלי שבכלל הבנתי, קיבלתי שפה שנייה שמאוחר יותר הגיעה לרמה של שפת אם״.

קודם צריך לתכנן את המסע
בתיכון הילה נכנסה למגמת מוזיקה בתור זמרת ורצתה להיות חלק ממגמת התיאטרון אך בית הספר לא אישר זאת. ״הם אמרו שאי אפשר לעשות משני הדברים האלה מקצוע ושאני צריכה לפחות מגמה אחת שתקדם אותי מקצועית, אז למדתי גם מדעי המחשב״, היא מספרת בחיוך שובב. בצבא היא הייתה תצפיתנית (ומפקדת תצפיתניות) וברגע שהשתחררה התחילה את תהליך הקבלה לבתי ספר לתיאטרון בארצות הברית.

״המטרה הייתה ברודוויי וניסיתי להבין מה הדרך הכי נכונה בשבילי״ היא אומרת עם ביטחון ואש בוערת בעיניים. סופה היה למצוא בית ספר בשם AMDA, מוסד המיועד ללימוד אומנויות הבמה ותיאטרון מוזיקלי בפרט הממוקם במנהטן שבניו יורק. ״הלכתי למספר בתי ספר ובכולם הראו לי את מחלקת המדעים, הפקולטה למשפטים והמעונות. לא היה שום דגש על המגמה שרציתי וחיפשתי משהו אחר ממה שכולם הראו לי. כשהגעתי לAMDA הדבר הראשון שראיתי היה סטודיו. שמעתי אנשים שרים ונעלי סטפס מתופפות. הרגשתי שהכל מסביבי מיועד ליצירה ולפיתוח של המקצוע שאני כל כך רציתי להשתחל אליו.״

כל מסע של 1000 צעדים מתחיל בצעד אחד, ואז צריך להמשיך לצעוד את ה999 הנותרים
כך התחיל מסעה לניו יורק. היא נבחנה והתקבלה, התחילה את תהליך המעבר ואז.. ״נכנסנו לסגר ותוך יומיים קיבלתי מייל שכל הלימודים בבית הספר עוברים להיות באונליין״. הילה חיכתה כמעט שנה מהתאריך המקורי בו הייתה אמורה לטוס, אך אחרי עבודה רבה והמתנה ארוכה היא הגיעה לניו יורק להתחיל את הצעד הבא בחייה. על התהליך היא אומרת בעיקר את זה: ״ההורים שלי עזרו לי בכל צעד בדרך והם הסיבה לאיפה שאני נמצאת היום. הם תמכו בי מהרגע הראשון ואין סיכוי שהייתי מגיעה לפה היום בלי העזרה שלהם.״

אז מה זה ״פה״, אתם שואלים? אחרי שנתיים בלימודים אינטנסיביים שכללו לפחות 8 שעות ריקוד בשבוע, שיעורי פיתוח קול, משחק, תיאוריה ועוד ועוד, היא סיימה את לימודיה והתחילה לעבוד במספר מקומות שיפתחו את כישוריה ויכניסו אותה למקצוע. ״הייתי במספר הפקות תיאטרון סביב העיר וצילמתי סרטי סטודנטים. בו זמנית התחלתי לעבוד בחנות FAO Schwartz ברוקפלר סנטר והוכשרתי להיות הקוסמת האישה הראשונה שעבדה שם.״

החנות המדוברת היא חנות הצעצועים הגדולה ביותר בניו יורק והיא מוקד תיירותי גדול מאוד. החנות משלבת מדגימי צעצועים במטרה להראות ללקוחות איך הם עובדים, מסורת שקיימת בחנות מאז שנפתחה ב-1862. "מסורת שכנראה הייתה זקוקה למעט ריענון״ היא מספרת בגיחוך. ״עד שאני הגעתי לא היו נשים שהוכשרו בתור קוסמות. הבנות המדגימות היו עושות משחקי יצירה והיו לומדות את הקסמים רק בשביל האפשרות להחליף את הגברים שעל העמדה בזמן ארוחת הצהריים וכדומה. כשאני הגעתי, ביקשתי הכשרה כקוסמת ולא ממש נתתי להם אפשרות לתת לי הכשרה אחרת.״ 

ולפעמים היקום מזכיר לך למה בכלל התחלת את המסע הזה
"בנוסף היא שיחקה בתפקיד אורח בסדרה המצולמת בעיר. הפרק מיועד לצאת בעונת החגים הקרובה ומשלב את שני האנשים שהשפיעו עליה מבחינה אומנותית בצורה הכי עמוקה שיש. ״בפעם הראשונה שראיתי glee הרגשתי שהם מדברים אליי. כל סיפור וכל שיר גרמו לי להרגיש שמישהו יושב בהוליווד וכותב את כל מה שאני מרגישה. הפכתי מאוד מהר למעריצה ענקית, הייתי חלק מבלוגים של מעריצים וראיתי את הסדרה בלופים. הסדרה הזו באופן מאוד ברור סללה את הדרך שלי לפה, ורק בזכותה אני יכולתי לשים מטרה מולי ולהגיד שזה מה שאני רוצה לעשות.

כשהשתחררתי מהצבא החלטתי שאני קונה לעצמי מתנה: שני השחקנים האהובים עליי מהסדרה, ליה מישל ודארן כריס, עשו סיבוב הופעות ביחד, ואני טסתי ללונדון להופעה שלהם ואפילו שילמתי אקסטרה כדי לפגוש אותם לפני ההופעה. זו הייתה בדיחה טובה מאוד של היקום, כשפחות מארבע שנים אחר כך, לא רק שיצא לי לצלם פרק עם שניהם, אלא גם ליה מישל בעצמה הזמינה אותי להופעה שלה בברודווי ונתנה לי כרטיס בחינם״. 

ומאז היא חיה את החיים. בשבועות עובדת ומופיעה בחנות בתור קוסמת מיוחדת במינה, ובסופי השבוע עושה אודישנים, מופיעה בערבי במה פתוחה ברחבי העיר, ובעיקר ממשיכה לעבוד קשה כמו שעשתה מהרגע שהחליטה איפה היא רוצה להיות, אי שם בגיל שש.

״אני יודעת שיש לי עוד דרך ארוכה ושעוד לא הגעתי למטרה שלי, אבל אני אופטימית ויודעת שהיום שלי יגיע. כשאני מציבה מטרה לעצמי אני מגיעה אליה, בסבלנות, באמונה ובעבודה קשה, צעד אחר צעד.״

ליצירת קשר חפשו אותה באינסטגרם - hila.kremer@