בימים אלה שטראוס, בשיתוף מיזם “שווה פיתוח" ומרכז “מגדל אור - עמותת יעדים לצפון", יוצאת במהלך השקה חדשני של אריזות החטיפים המלוחים תפוצ'יפס, דוריטוס וצ'יטוס, שפותחו באופן שבו יתאימו גם לאנשים עם לקויות ראייה - זאת כחלק מאג'נדה חברתית לקידום מרחב מכליל יותר והענקת אפשרויות בחירה למגוון אוכלוסיות וקהלים.
“אנחנו עובדים היום עם 20 חברות, שטראוס ביניהן, וקוראים לחברות נוספות להצטרף אלינו. הפוטנציאל הקיים לשיתופי פעולה הוא מאוד גדול”, אומרת שני שביט, מנהלת תהליכי הפיתוח בחברות במיזם “שווה פיתוח”, שהינו מיזם משותף לביטוח לאומי - אגף הקרנות, עמותת ציונות 2000 וג’וינט ישראל מעבר למוגבלות, שמטרתו ללוות חברות עסקיות בכל הקשור לפיתוח מוצרים ושירותים מותאמים לאנשים עם מוגבלות ויצירת מרחב צרכני שוויוני יותר.
סוף סוף: מכשיר המשפר את חייהם של לקויי ראייה נכנס לספריות הציבוריות
לדברי שביט, העובדה כי עד כה רק 20 חברות נענו לאתגר, קשורה במודעות לנושא. “ביצענו מחקר בשיתוף חברת BDO שבחן את כוח הקנייה של אנשים עם מוגבלות בישראל בכדי להסיק על הרגלי הקנייה שלהם ביחס לשאר האוכלוסייה”, היא מספרת.
“על פי ממצאי המחקר, שהתייחס לנתוני 2022, אז היו בישראל כ־400 אלף משקי בית שבהם לפחות אדם אחד עם מוגבלות, נמצא כי כוח הקנייה של אנשים עם מוגבלות דומה לכוח הקנייה של יתר משקי הבית. כלומר פוטנציאל הקנייה בהחלט קיים. מה שבעצם חסר זו המודעות של החברות העסקיות, וזה מוביל לכך שאנחנו עוסקים הרבה מאוד גם באיך לקדם את הקול הצרכני של אנשים עם מוגבלות. אנחנו מבינים שחברות לא יודעות מה האתגרים שלהם, ולכן אם אנשים עם מוגבלות לא יסבירו את הצורך שלהם, אז לא תושלם התמונה”.
"זו גם הסיבה לכך", מוסיפה שביט, “שבכל מיזם שלנו מעורבים אנשים עם מוגבלות. הקמנו פורום שבו ישנם נציגי 16 עמותות המייצגות אנשים עם מוגבלות במטרה לשמוע דרכם את האנשים עצמם, ואז אנחנו יכולים ליצור קבוצות מיקוד, רעיונות וחיבורים לתוך המגזר העסקי כדי לייצר פתרונות. לפעמים חברות פונות אלינו, לפעמים אנחנו מגייסים חברות. אנחנו קוראים לחברות להבין את הצרכים השונים או לפחות להתחיל לשים לב לקהל היעד הזה. על פי החוק, חברות נדרשות לייצר התאמות מסוימות בהנגשת השירות שלהן או בהתאמת המרחב הפיזי - והן עושות את זה. אבל אנחנו מסתכלים על מה שמעבר לכך מתוך תפיסה שנקראת עיצוב מכליל”.
מה עומד בבסיסה של התפיסה?
“הכוונה היא ליצור מוצרים שפונים לכלל השוק, אבל כאלה שנעשות בהם באופן ייחודי ויצירתי גם התאמות לצרכים ייחודיים של קבוצות מסוימות - מה שיוצר בסופו של דבר התאמה לקהל הרבה יותר רחב. המטרה היא שיפור הנגשה שכבר קיימת מכורח הרגולציה, כי החוק תמיד מאוד בסיסי ואף פעם לא מספק את כל הדרישות. אנחנו מסתכלים על כלל ענפי הצרכנות השונים, כגון מזון, אופנה, תעופה ועוד, כדי לעודד בהם השתתפות ועצמאות של אנשים עם מוגבלויות שונות - מוגבלות קוגנטיבית, פיזית, נפשית וחושית”.
כיצד אתם מסייעים בהיבט זה לחברות עסקיות?
“כל חברה שמצטרפת אלינו נושאת דגל של חדשנות ויצירתיות. אנחנו מלווים חברות בכל התהליך הזה כי הוא לא טרוויאלי. חברות לא מכירות את קבוצת האוכלוסייה הזו של אנשים עם מוגבלות, אף שהם 18% מהאוכלוסייה הכללית ומהווים כוח קנייה מאוד משמעותי, אפילו למשל יותר מהטבעונים שזוכים להרבה מאוד תשומת לב. אבל אנשים עם מוגבלות הם די שקופים מבחינת החברות העסקיות, או האתגר העסקי. ואילו אנחנו כן רואים שיש פה פוטנציאל חברתי־כלכלי חשוב”.
מאות מיליונים בפרויקטים חברתיים
לדברי שביט, המצב בארץ בכל הקשור לצרכנות מכלילה לא שונה בהרבה ממה שרואים ברחבי העולם. “בתחום הזה אנחנו כל הזמן מנסים ללמוד מהעולם, וגם שם לא מוצאים הרבה דוגמאות”, היא אומרת. “יש חברות שעושות קמפיינים הקשורים באנשים עם מוגבלות, אבל יש פחות דוגמאות לצרכנות מכלילה או להתאמות המיועדות לאנשים עם מוגבלות. אמנם לקמפיינים להעלת מודעות יש חשיבות, אבל אם הדברים האלה בסוף לא מגובים בשינוי המצב הצרכני בפועל, אז לא נראה מספיק את השינוי קורה”.
“כביטוח לאומי היה לנו ברור שנכון וצריך להשקיע בפיתוח מענים חדשניים לאנשים עם מוגבלות ויצירת חיבור למרחב שוויוני, נגיש ומכיל לכלל האוכלוסייה. כולנו שווים וככל שנשקיע יותר באמונה הזו וניצור פלטפורמות שוויוניות יותר, כך ייטב וכך נייצר חברה מתוקנת - כפי שראוי שיהיה”, מוסיפה מורן מזרחי, מנהלת אגף קרנות הביטוח הלאומי, שהינו חלק ממיזם “שווה פיתוח”. היא מציינת שהביטוח הלאומי משקיע מאות מיליוני שקלים בשנה בפרויקטים חברתיים בקהילה, “כדי שנוכל לקדם עשייה חברתית ולא רק דרך קצבאות אלא גם חיזוק המגזר השלישי והמענים הניתנים לאוכלוסיות שונות ומגוונות בחברה הישראלית”.
מיזם “שווה פיתוח” מלווה כאמור בימים אלה 20 חברות בענפים שונים, ולדברי שביט, “כל חברה מתקדמת בקצב שלה. יש מוצרים שכבר יצאו וכאלה שעדיין בפיתוח. למשל, לפני כשנה יוניליוור יצאה עם אריזות מונגשות לקורנפלקס אלופים של תלמה הנוגעות גם להתאמה פיזית - פתיחה קלה יותר של האריזה, וגם נעשתה בהן התאמה לאנשים עם לקות ראייה; עם ישראייר הוצאנו לאחרונה מעין קיט דיגיטלי המיועד למשפחות שבהן יש ילדים על הרצף האוטיסטי, שמאפשר לילדים להתכונן לטיסה, להפחית את החרדה; רשת פולגת השיקה לפני כשנה קולקציה מותאמת לגברים שבה נעשו התאמות לפעולת לבישה קלה יותר; וחטיבת המלוחים של שטראוס עשתה לפני כשלוש שנים התאמה לפתיחה פיזית קלה יותר של האריזות, ועכשיו מוסיפה התאמה נוספת לטובת אנשים עם לקות ראייה”.
האריזות המותאמות החדשות ששטראוס משיקה בימים אלה מבוססות על עקרון הקביעות המאפשר התמצאות קלה יותר - מיקום קבוע של המידע על גבי האריזות השונות כדוגמת רכיבים, טבלה תזונתית ותיבת אלרגנים, וגם הדפסת תוקף המוצר במיקום קבוע ומוגדל משמעותית. כמו כן, מעתה יהיה בחזית האריזה גם קוד QR שעל ידי סריקה מעביר את הצרכן לעמוד נחיתה מונגש שבו ניתן לקבל מידע קולי על כל מה שרשום על אריזת המוצר.
“עבדנו על תהליך הפיתוח כשנה וחצי־שנתיים”, אומרת לירונה ספיבק, מנהלת שיווק, חדשנות וקיימות בחטיבת המלוחים של שטראוס. “זה התחיל מכך שנחשפנו לאיזשהו סרטון מחו”ל, סוג של ניסוי חברתי שהזמין אנשים להיכנס לסופר שיצרו במיוחד, כשכל המוצרים בו היו בלי תמונה ובלי כיתוב. ביקשו מהאנשים לקנות את המוצרים שהם רוצים. כמובן שהם לא יכלו, כי לא הבינו איך אפשר לעשות זאת, ואז נפל לנו האסימון שפעולה בסופר היא פעולה בסיסית שעבור אדם עם לקות ראייה הופכת להיות לא פשוטה.
"אנחנו מוכרים חטיפים, זה משהו משמח, ואנחנו כל הזמן שואפים שזה יהיה נגיש, שזו לא תהיה קנייה שמלווה בתסכול. התחברנו למיזם שווה פיתוח ולמגדל אור, שמכירים את קהל היעד כדי לתת את הפתרון הכי נכון”. בהתחלה, מוסיפה ספיבק, “חשבנו אולי לעשות אריזה עם כתב ברייל, אבל מהר מאוד הבנו בעזרת השותפים לפרויקט שרק 5% מהאנשים עם לקות ראייה יודעים להשתמש בכתב הזה. לכן בסופו של דבר הגענו לפתרון אחר, זה שיוצא בימים אלה למדפים. בספטמבר נצא לקמפיין מודעות לגבי הנגשת האריזות וגם העמותות עצמן עוזרות לנו בכך כדי להעלות את המודעות בפני קהל היעד הרלוונטי”.
"למדתי איפה המוצרים נמצאים"
מבחינת עלות כלכלית, מציינת ספיבק, “זו הייתה הוצאה חד־פעמית שהושקעה בכל תהליך הפיתוח. כשהסתיים הפיתוח, אז מבחינת הייצור לא קיימות הוצאות נוספות. כל התהליך הזה של ההנגשה הוא חלק מאג’נדה ותפיסה סדורה של שוויון הזדמנויות והכללה שקורית בשטראוס באופן כללי וגם אצלנו בחטיבת המלוחים, כמו למשל, הוצאת הגלוטן שנעשתה מכלל החטיפים, הסרת חשש אלרגן הבוטנים מחטיפי תפוצ’יפס ודוריטוס. אנחנו כל הזמן במסע הזה כדי להעניק מגוון אפשרויות בחירה למגוון קהלים”.
“בישראל כ־24 אלף אנשים מחזיקים בתעודת עיוור, מתוכם 10% עם עיוורון מלא, והרוב עם ליקויי ראיה ברמות שונות. חוץ מזה, יש בארץ כ־100 אלף איש המתמודדים עם קושי דרמטי בראייה, אבל לא מחזיקים בתעודת עיוור, ביניהם למשל אנשים מבוגרים שסובלים מבעיות ראייה”, אומר ערן גל, מנהל תחום הפצת ידע ונגישות ב”מגדל אור”.
אדם עם עיוורון או לקות ראיה, הוא מסביר, מתמודד עם אתגרי צרכנות בכמה רמות, ביניהם התנהלות במרחב הציבורי ומציאת המוצר שהוא מחפש וגם קבלת מידע ממוצר. “לכן המטרה היא להפוך את המוצרים לכאלה שבהם המידע יהיה מונגש בדרך נוחה ועצמאית גם לאדם עם לקות ראייה”, הוא אומר. “בכל העולם יש עדיין פער ברמת קבלת המידע מהמוצרים עבור קהל היעד המדובר, ועובדים לא מעט על אפליקציות וכל מיני פתרונות שיכולים לסייע בכך. התהליך של שטראוס, שהיינו שותפים לו, מהווה קפיצת מדרגה כאן בארץ מבחינת הנגשת מידע לגבי מוצר צרכני. בכל הקשור לעתיד, אני מדמיין סביבה שבה אדם עם מוגבלות יוכל לקבל מידע על מוצרים רבים כמו אדם ללא מוגבלות”.
זה באמת ריאלי?
“אני חושב שכן, לפחות בתחום המומחיות שלי - ראייה. אני חושב שבחיזוק ההבנה מול חברות עסקיות אפשר לקדם את הנושא. אחד הדברים המשמעותיים ביותר בתהליך הזה הוא שהקול של הצרכן עצמו יהיה חלק מהדרך הזו כדי לדייק את התהליכים. לתחושתי, נראה התחזקות של התהליך בשנים הקרובות. אפשר לראות שכבר כעת, בעקבות מלחמת חרבות ברזל, המודעות לאנשים עם מוגבלויות שונות עולה בקרב הציבור, ובין היתר בקרב אנשים שנמצאים בעמדות מפתח”.
“הייתי לאחרונה בסופר, עמד לידי אדם נמוך קומה שלא הצליח להוריד משהו מהמדף וביקש עזרה. אמרתי לו: ‘רק תכוון אותי, כי אני לא רואה טוב’”, מספרת פאני רדאי, 29, רכזת במועדון לעיוור בראשון לציון. היא עצמה עם לקות ראייה, והייתה חלק מקבוצת המיקוד שכללה כ־50 איש בגילים שונים שסייעה בפיתוח האריזות החדשות של שטראוס.
מבחינתה של רדאי, אם יונגשו מוצרים נוספים בסופרים, זה יהיה מאוד משמעותי עבורה. “אני גרה לבד, מנהלת חיים עצמאיים לגמרי, ואם לא אעשה לעצמי קניות - אין מי שיעשה לי את זה”, היא אומרת. “קודם כל, יש לי סופר אחד שאני מגיעה אליו באופן קבוע, שממש למדתי איפה המוצרים נמצאים, שלא מזיזים אותם. אבל אני גם רוצה לדעת מה אני קונה, כלומר איזה רכיבים יש במוצר, כמה קלוריות, לראות מה התוקף. לפעמים מפני שאני לא מצליחה לראות, יוצא שאני קונה מוצר שהתוקף שלו לעוד ימים ספורים כאשר במדף יש מוצרים בעלי תוקף ארוך יותר. כמו כן, כשיוצאים כל מיני מוצרים חדשים, אני רוצה להבין מהם. אם החברות השונות היו נותנות יותר תשומת לב לאנשים עם לקות ראייה, אז היו מצליחים להגיע לאיזשהו פתרון שהיה מסייע. אבל זה תהליך שדורש זמן ואולי גם כסף”.