יש גלים כאלה. זה בא והולך. המלחמה "בוודאי לא עשתה לנו טוב. צריך לחכות שזה יעבור", אומרת תמי כפיר, מנכ"לית חברת הדסית, המשקיעה בחברות ביוטכנולוגיה. קשה להשקיע בביוטכנולוגיה, וגם מסוכן מאוד: טווחי ההשקעה כאן ארוכים, האקזיט רחוק ולגמרי לא בטוח. אין פה משרדים מפוארים וסושי לארוחת צהריים. הכסף לא נשפך לאף אחד מהאוזניים. הדסית היא חברה ציבורית בשליטת בית חולים הדסה שעוסקת ביישום תגליות בתחום הרפואה והפיכתן לתרופות.
עד כה היא השקיעה בשש חברות, שלוש מהן כבר "בקליניקה" - על סף ניסויים בבני אדם. "בשלב הניסויים כבר אפשר לדבר על אקזיט", אומרת כפיר, "אני לא מדברת על הנפקה בנאסד"ק, אני מדברת על עסקה גדולה עם משקיע אסטרטגי. זה לא חלום. בעבר הייתי מנהלת בחברת יישום, הממסחרת המצאות של האוניברסיטה העברית. האוניברסיטה מקבלת עשרות מיליוני דולרים בשנה כתמלוגים מחברות בינלאומיות שפיתחו תרופות על בסיס תגליות של חוקרי האוניברסיטה". כפיר מדברת על תרופת ה"אקסלון" לטיפול באלצהיימר שפותחה ומשווקת על ידי חברת התרופות נוברטיס, על בסיס המצאתה של פרופ' מרתה רוזין ויינשטוק, ועל ה"דוקסיל", תרופה לטיפול בסרטן השד שפותחה בידי ג'ונסון אנד ג'ונסון, על בסיס תגליתו של פרופ' חזי ברנהולץ.
כל אחת מהתרופות נמכרת ברחבי העולם בהיקף של כחצי מיליארד דולר בשנה. "האוניברסיטה העברית הייתה יכולה לקבל תמלוגים גבוהים יותר אם הייתה עוסקת בפיתוח ההמצאה ומכניסה את החברה הגדולה בשלב מאוחר יותר, ולכך אנחנו שואפים", אומרת כפיר, "עד עכשיו לא ראינו בישראל עסקה אסטרטגית כזו, ולכן העסקות שנרקמו בתחום הביוטכנולוגיה לא היו עסקות ענק".
לכל חברת ביוטכנולוגיה יש תקווה אחת גדולה, או לכל היותר שתיים: תרופה שהתקדמה במעלה שלבי הפיתוח והמשקיעים חוזים לה הצלחה. להבטחה של הדסית קוראים "אפוסל". תרופה אקזוטית המפותחת על פי תגליתו של פרופ' דרור מבורך. לצורך פיתוח התרופה הוקמה חברה מיוחדת, אנלייבקס, שבשליטת הדסית. לאחרונה גויסה קבוצת משקיעים בראשות שי נוביק, שהשקיעה בפיתוח 7.5 מיליון דולר.
צילום: יח"צ
נוביק הוא בנקאי השקעות רב מוניטין בגיוס הון עבור חברת פרולור. כפיר תולה תקוות בהשלמת הפיתוח, מכיוון שמינהל התרופות והמזון האמריקאי הכיר ב"אפוסל" כ"תרופת יתום" - תרופה המיועדת לטפל במחלה נדירה מאוד. על מנת לעודד חברות לפתח "תרופות יתום" קבע המינהל שורת הקלות, ובהן מסלול אישורים מקוצר. "אני פועלת להטמיע בחברות שלנו את ההכרה ביתרונות שיש בפיתוח תרופות כאלה", אומרת כפיר, "עם הזמן הופכות התרופות שאנחנו מפתחים יותר ויותר בשלות להשקעה, ויש מתעניינים".
גם בחברת ההשקעות רדהיל מצפים היזמים דרור בן אשר ואורי שילה לעסקת הענק שתשנה את הכל. המנכ"ל בן אשר והסמנכ"ל שילה הם חברים מהקיבוץ. שניהם נולדו וגדלו בגבעת ברנר, למדו כלכלה ומינהל עסקים, צברו ניסיון בהשקעות בייעוץ והחליטו להקים חברה המתמחה ברכישה ובפיתוח של תרופות חדשות. את ההון הראשוני גייסו מחברים וממכרים שאת רובם הכירו בעבודתם כמנהלים וכאנשי עסקים. עם המשקיעים המסורים בחברה נמנה יוסי )"יוס"( שירן, שגם הוא, במקרה, בן גבעת ברנר. רדהיל החלה לפעול ב־2008, שנה קשה בשוקי ההון העולמיים אבל עתירה בהזדמנויות למשקיעים היודעים לנצל את המצב.
"בעוד כמה שנים תראה שלא מעט עסקים מצליחים נבנו על חורבות המפולת בשוקי ההון", הבטיח לי אז בנקאי השקעות, ואולי רדהיל היא אחד מאותם עסקים. "בסופו של דבר תהיה גם בביוטכנולוגיה הישראלית עסקת ענק שתשנה את השוק", אומר בן אשר בביטחון, "למרות הכישלונות שהיו בשנה האחרונה, יש עדיין כמה חברות שמתקדמות בפיתוח תרופות מבטיחות. אך בניגוד לשוק ההיי-טק, שוק הביוטכנולוגיה כאן מאוד קטן. אווירת הנכאים ששררה בישראל לאחרונה אינה משקפת כלל את מה שקורה במערב ובארה"ב בפרט.
בשנים האחרונות קמו שם חברות ביוטכנולוגיה ענקיות שעד לפני כמה שנים איש לא שמע עליהן. קח לדוגמה את גילאד, שהוקמה בידי רופא בן 29 בשנת 1987, ונסחרת היום בוול סטריט על פי שווי של 160 מיליארד דולר - פי שלושה מטבע. יש הצלחות רבות אחרות, ואני מאמין שיהיו גם בישראל, אם כי קשה לומר מתי". בצנרת הפיתוח של רדהיל יש שמונה תרופות, שלוש מהן בשלבי ניסוי מתקדמים, "שלב 3", שלאחריו צריך מינהל התרופות האמריקאי להחליט אם תוצאות הניסוי מבטיחות תרופה יעילה ובטוחה לשימוש.
זהו שלב ה"צל"ש או טר"ש" - הצלחה בניסוי יכולה להפוך את החברה לקופת מזומנים של מאות מיליוני דולרים בן לילה. כישלון מחייב מחיקה של כל ההשקעה. מדיניות ניהול הסיכונים של רדהיל מבטיחה שהחברה תמשיך לשרוד ולפתח תרופות גם במקרה של כישלונות בפיתוח, אבל המציאות הפיננסית מורכבת יותר. חלק ניכר משוויה של חברת ביוטכנולוגיה מבוסס על שיעור הצלחותיה ועל יכולתה לגייס הון נוסף. לכישלון או להצלחה בפיתוח יש משמעות גדולה יותר מהסכומים שמניבה ההצלחה, או הולכים לאיבוד במקרה של כישלון.
"כולם מכירים את הסיכונים שיש בענף שלנו: השקעות גדולות העלולות לרדת לטמיון לאחר ניסוי לא מוצלח אחד. אבל פיתחנו שיטה לצמצם את הסיכונים", מסבירים בן אשר ושילה, "אנחנו רוכשים תרופות בפיתוח, לאחר שהושקעו בהן מיליוני דולרים ולעתים עשרות מיליונים. מפתחי התרופות מבקשים, מסיבות שונות, כמו מחסור במזומנים או ארגון מחדש של החברה, למכור אותן, למרות הפוטנציאל המסחרי. רכישת התרופות בשלבים מתקדמים של הפיתוח חוסכת לנו חלק גדול מההשקעה. "כך למשל קנינו זכויות על פיתוח תרופה לניקוי מערכת המעי תמורת 50 אלף דולר בלבד. השקענו כמה מאות אלפי דולרים בהמשך הפיתוח ומכרנו אותה לחברת תרופות תמורת 7 מיליון דולר.
5 מיליון דולר עשויים להתקבל בהתאם להצלחת הפיתוח הנוסף, וכן נהיה זכאים לתמלוגים על מכירות, לאחר שהפיתוח יושלם והתרופה תצא לשוק". יזמי רדהיל אומרים עוד שהם בוחרים בתרופות שברור שהמשך הפיתוח שלהן אינו יקר יחסית. כך למשל עוסקת החברה רק בתרופות הניתנות בבליעה ולא בהזרקה, שכן הניסויים בתרופות כאלה פשוטים יותר.
המזל שיחק לרדהיל: ב-2011, רגע לפני ששוק גיוסי ההון לתעשיית הביומד נכנס להקפאה עמוקה, הצליחה החברה לגייס 15 מיליון דולר בהנפקת מניות ראשונה בבורסה של תל אביב. בתחילת השנה גייסה החברה 14 מיליון דולר גם בוול סטריט. עם קופת מזומנים מלאה וניהול כספי זהיר יצאה החברה לסבב רכישות נוסף, ולאחרונה קנתה זכויות פיתוח לשתי תרופות נוספות, אחת לטיפול בסרטן הלבלב והשנייה לטיפול בתופעות לוואי של השתלה. "אני מודע למצב השוק, אבל עד כה לא היו לנו בעיות לגייס הון, וגם עכשיו אם נצטרך כסף נדע לגייס אותו", אומר שילה בביטחון.
העתיד בתלת ממד
שר האוצר יאיר לפיד קיבל השבוע פסק זמן ממאבקי התקציב וירד דרומה לבקר במפעל שחנכה חברה אלמונית כמעט בשם סטרטסיס בקריית גת. "הם בנו מפעל בשפיץ של הטכנולוגיה", הכריז לפיד בתום ביקורו. ככל פוליטיקאי נוטה לפיד להפריז בשבחים לעתים, אבל במקרה הזה הוא תיאר את העובדות כפשוטן: סטרטסיס היא מסוג החברות שיכולות לשנות את העולם, ומתישהו, ככל הנראה באיחור, נגלה זאת גם אנחנו. המפעל החדש יעסיק 130 עובדים, ויהיה חלק קטן מחברת הענק הבינלאומית המעסיקה כ־2,500 עובדים ברחבי העולם, 600 מתוכם בישראל. ההתחלה הייתה צנועה וחשאית: קבוצה של מהנדסים ומנהלים בענף הדפוס חברו להקמת מפעל דפוס תלת ממדי.
למרות המילה "דפוס" לא מדובר כלל באותיות ובתמונות המרוחות על גבי נייר, אלא במהפכה של ממש באופן הייצור של מוצרים תעשייתיים רבים, ולמעשה במהפכה התעשייתית הבאה: מחשב המחובר למערכת המייצרת מוצרים על פי מפרט המוזן למחשב. מה אפשר לעשות במדפסת תלת ממדית? האפשרויות דמיוניות כמעט, ומדי יום בערך מתגלה שימוש חדש למערכות הייצור החדשניות: חלקים מיוחדים לתעשיית הרכב והתעופה, פרוטזות המיוצרות בהתאמה מושלמת וניתנות להתאמה חוזרת כאשר מדובר בילדים הזקוקים להתאמה מחדש עם גדילת הגוף, התקנים פלסטיים מתקדמים ליישור שיניים, אבות טיפוס למוצרים, אביזרי המחשה ללימודים, מוצרים לתעשיית הטקסטיל, הנעלה, צעצועים, איברים להשתלה, ולאחרונה החלה חברת מדפסות אמריקאית בניסויים מתקדמים לייצור תחליף לרקמות חיות.
יש גם לא מעט אנשים המחזיקים מדפסת תלת ממדית בבית, אבל ברוב המקרים מדובר בחובבי טכנולוגיה מושבעים. "לא הייתי אומר שנראה בקרוב מדפסת תלת ממדית בכל בית, אם כי לי עצמי יש אחת כזו", אמר לי השבוע אילן לוין, דירקטור ומשקיע בחברה. וכשאני שואל אותו מה הוא עושה במדפסת הוא מספר על חלק שנשבר במכשיר הטלוויזיה הביתי. "פשוט הדפסתי את החלק שנשבר ולפחות בינתיים זה עובד", הוא מספר.
החברה נוסדה לפני 16 שנה ברחובות תחת השם "אובג'ט", גייסה הון ופיתחה מדפסות ראשונות תחת מעטה כבד של חשאיות. עד 2012 רק מעטים ידעו על קיומה. לפני שלוש שנים החלו מנהלי החברה לבחון גיוס הון בהנפקה בוול סטריט, אבל גם אז לא עוררה החברה תשומת לב מיוחדת, אף על פי שהייתה כבר חברה רווחית שמכרה מדפסות במיליוני דולרים לשנה. "פעלנו מתחת לרדאר כי רצינו שקט. רצינו לבנות חברה גדולה לטווח ארוך", הסביר לי לוין.
גיוס ההון לא יצא לפועל ובמקום זאת הפתיעה אובג'ט כאשר הודיעה על מיזוג עם אחת המתחרות הגדולות בענף, חברת סטרטסיס ממיניאפוליס. המיזוג בין שתי החברות יצר חברת ענק בשווי של 1.4 מיליארד דולר, הנחשבת היום לחברה הגדולה ביותר בשוק המדפסות התלת ממדיות הצומח במהירות. החברה המשותפת צמחה בזריזות באמצעות גידול מהיר במכירות ובייצור, ובאמצעות רכישה של חברות בענף. שנתיים לאחר עסקת הענק עומד שווי השוק של סטרטסיס על 6 מיליארד דולר, וקצב המכירות על כ־600 מיליון דולר בשנה. 25 שנה לאחר שהוקמה סטרסיס במינסוטה ו־16 שנה מאז החלה אובג'ט לפעול ברחובות, העתיד של המדפסת התלת ממדית רק מתחיל.