התמכרתי אליה כבר ביום הראשון שגיליתי אותה. VINE הייתה אז בחיתוליה, אפליקציה חדשה ומסקרנת בבעלות טוויטר, שמאפשרת למשתמשים להעלות סרטונים בני שש שניות. זה היה הרבה לפני שאינסטגרם חיקתה את הרעיון, הכפילה את מספר השניות והעניקה לאנשים את האשליה שלתעד גשם מטפטף על החלון בווידיאו זו הבלחה מקורית של גאונות מרהיבה.
אני לא זוכרת איך ומתי VINE השתחלה לחיים שלי באופן כזה, שאני חייבת לבדוק את המתרחש בה לפחות פעמיים ביום, לרוב בבוקר ובערב, כמו סדרת טלוויזיה יומית שמצריכה מעקב קפדני, אבל זה פשוט קרה ואני נשארת שם, לא משום שהתוכן מדהים או מצחיק להפליא - ברוב הזמן אני בוהה במסך, מגרדת את הראש ושואלת את עצמי איך יכול להיות שילדים אמריקאים בני 22 מסוגלים להשקיע כל כך הרבה שעות בסרטון בן שש שניות - אני נשארת שם משום ש-VINE הפכה עבורי לזריקה קטנה של חו"ל ובעיקר, ליעד נטול ישראלים כמעט לחלוטין.
בתקופת החגים האחרונה התאהבתי בה אפילו עוד יותר. בעוד אינסטגרם, פייסבוק וטוויטר התמלאו בתמונות הזועקות מפרובינציאליות מטרחנת בלוקיישנים תיירותיים בארץ ובעולם, בפוסטים לאים על ארוחות חג ועל חרדה קיומית מפני חצי שנה ללא חופשות, ב-VINE העולם המשיך להתקיים ביקום המקביל הזה, שלפעמים נראה כמו מדע בדיוני לכל דבר. מעין אקזוטיות בלתי מושגת, מעוררת קנאה וייאוש במקביל.
צילום: ingimages \ ASAP
תבינו, אני עוקבת שם בעיקר אחרי הכוכבים של VINE חבורה של צעירים, בגילים שונים, מ-14 וצפונה, לכולם יש מספר עוקבים שמתחיל בשש ספרות ומטפס גם לכמה וכמה מיליונים. רובם אמריקאים, מתגוררים בלוס אנג'לס וסביבתה, חלקם הרחיקו עד ניו יורק. חלקם יפים יותר או פחות, חלקם מצחיקים יותר או פחות (בעיקר יותר. לא תאמינו איזה מערכונים מדהימים הם מצליחים לדחוס לכמה שניות עלובות) וכולם, ללא יוצא מן הכלל, חיים את החלום. הם כוכבי רשת, מתפרנסים מהסרטונים שלהם (חברות מסחריות משלמות להם הרבה מאוד כסף כדי לקדם אפליקציות, רשתות חברתיות ושלל מוצרים) ובעיקר, אין להם שום דבר להגיד על "מילקי". ספק אם הם בכלל יודעים שיש דבר כזה בעולם, "מילקי".
את כמה מכוכבי VINE האלה אני מלווה מראשית הדרך, מהימים שבהם כל סרטון היה זוכה לכמה אלפי לייקים בלבד. צפיתי בהם עוזבים את בית ההורים, מתחברים לכוכבי VINE אחרים, אפילו מתאהבים ונפרדים (כולל פרשייה עצובה אחת של שני כוכבי רשת שהתאהבו ברעש גדול ונפרדו כשהיא מאשימה אותו באונס), הופכים מילדים ומבוגרים אלמונים למגה סטארים. אל חלקם אני מרגישה קרובה במיוחד (כן, זה פתטי כמו שזה נשמע) וזה בדיוק מה שגורם לי להשאיר את VINE קרובה למסך הבית שלי - אני רוצה לדעת מה מתרחש בחייהם, אני סקרנית לצפות בסרטונים החדשים שלהם, אני דואגת להם כשהם נעדרים מ- VINE לתקופה ארוכה.
אבל כאמור, מה שגורם לי לאהוב את VINE יותר מכל הוא הידיעה שנמצאים בה מעט מאוד ישראלים. הם שם, כמובן, אבל אף אחד מהם הוא לא הורה שלי, קרוב משפחה שלי, קולגה שלי או חבר שלי. אני יכולה לרבוץ שעות בפיד של VINE, לחרוך את תאי המוח האומללים שלי מול סרטונים טיפשיים מאוד ברובם ולהרגיש שזכיתי לחופשה קצרה במקום שבו אף אחד לא מדבר על תלושים לחג. למעשה, אף אחד כמעט לא מדבר עברית. אגב, ברוב הפעמים שבהן כן חיפשתי משתמשים ישראלים ב- VINE, גיליתי שלא להפתעתי, שהם פשוט מחקים את כוכבי VINE האמריקאים ובטוחים שאם זה יהיה בעברית, אף אחד לא יידע.
אני מספרת לכם את כל זה כדי שתדעו שיש אלטרנטיבות שם בחוץ, רשתות חברתיות בשפות זרות ועם ווייב בינלאומי, שבהן לא אורבת לכם אף גננת מהעבר או אקס מיתולוגי מרושע. רק צעירים מוכשרים שחיים חיים מופלאים, מלאי חברים, הרפתקאות והומור. וכשתשקעו בדיכאון מ-VINE, תמיד תוכלו לכתוב על זה פוסט בפייסבוק (אבל אל תבואו ל- VINE, היא כבר שלי).