1. על ראש הבראש
שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר, יודיע ביום ראשון הקרוב על החלטתו להתמודד מחדש על התפקיד. ברוש מספר לכל מי שמעוניין לשמוע שקיבל יותר מ-300 מכתבי תמיכה מתעשיינים ושהוא בטוח בניצחונו. הבחירות בדצמבר הגיעו מבחינת צביקה אורן, הנשיא המכהן, בזמן לא טוב. המלחמה על יוקר המחיה התחדשה במלוא עוזה. התעשיינים בכלל ויצרני המזון בפרט, הנמצאים תחת מתקפה, זקוקים יותר מתמיד לגיבוי הנהלת ההתאחדות העושה כמיטב יכולתה.
על רקע זה ניתן להבין את פשר המכתב יוצא הדופן בחריפותו ששיגר אורן לנתניהו. המכתב כולל את הדרישה להדחת פרופ' דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים, שהמליץ על חרם צרכנים. פרופ' גילה הורה במקביל לאיגוד חברות המזון להפסיק את ישיבות התיאום שבחלקן הוא עצמו השתתף. המכתב מוען לנתניהו, הנתפס עדיין משום מה כמגן התעשייה, ולא לשר האחראי נפתלי בנט.
גילה, הפועל בהשראת הבוס בנט, יוצא מסיפור החרם לא טוב. מצד אחד, הוא חוטף מהתעשיינים. מצד שני, הוא סופג חבטות מגורמים פוליטיים כמו שלי יחימוביץ'. מצד שלישי, הוא חוטף מפעילי מחאה, הטוענים שהוא חלבי מדי ובוחר להטיל את האחריות ליוקר המחיה על הצרכנים. מערכת היחסים בין התעשיינים לשר בנט, שהפך את משרד התעשייה למשרד להורדת יוקר המחיה, ידעה בשנה וחצי האחרונות מורדות ומורדות.
דיוויד גילה. צילום: פלאש 90
דומה שמאז ימי שר האוצר המנוח יגאל הורוביץ, שקרא לתעשיינים שיחזרו לעבור על המחרטות ולא עליו, לא היה שר לעומתי כזה. גם אם הוא אינו אומר זאת בגלוי, בנט אינו סופר את התעשיינים. אגב, מנכ"ל משרדו עמית לנג לא היסס לומר זאת מפורשות בראיון ל"גלובס". מילא בנט. גם מערכת היחסים עם שר האוצר לפיד, שנחשב עד לאחרונה לידיד המחלקה, הצטננה משהו. לפיד, שהתמסר ליוקר המחיה, פוגע על הדרך בתעשיינים מילולית ומעשית, הגם שאינו מתכוון לכך. גם אם הוא אינו מצביע עליהם כעל האחראים הישירים למחדל יוקר המחיה, זה מה שמשתמע מדבריו.
השבוע צירף ללקסיקון שלו את המונח "טייקונים". "שכבה דקה של טייקונים ומנהלים בכירים התעשרו ללא קשר לביצועים אלא הודות למערכת הקשריםוהיכולת להטות לטובתם את החוקים", אמר לפיד בכנס יועצי המס. שר האוצר מצטט את האג'נדה של "דה מרקר", עיתון שלטענתו הוא אינו קורא. לגופו של עניין, לא ברור מי מבין הטייקונים התעשרו בזכות קשריהם ויכולתם להטות חוקים.
האם זה סטף ורטהיימר מישקר והטבות המס הנדיבות שקיבל, או שאולי הכוונה לבעלי השליטה בטבע בזכות הרווחים הכלואים. האם לפיד מתכוון לנוחי דנקנר (שאיבד את אי.די.בי), למוטי זיסר (שנזרק מהבית) או לאילן בן דב (שנזרק מפרטנר)? שר האוצר גם התעלם מעמדת התעשיינים בהצעת החוק לשינוי מעמד משרד המדען הראשי. העלאת הארנונה והוזלת תעריפי המים על חשבון התעשיינים והחקלאים מהוות מוקד חיכוך נוסף. אבל גם ציפיות התעשיינים מוגזמות. הם חייבים להבין את האילוצים הפוליטיים של לפיד. מבחינתו מדובר בחילוקי דעות לגיטימיים, ובלעדיהם ייתכן שהיה עובר לזוגיות ומתגורר עם התעשיינים. לא בטוח שכולם הבינו את חוש ההומור שלו.
התעשיינים גם חושבים בטעות שנתניהו הוא עדיין פטרון התעשייה. נכון שראש הממשלה אומר את המילים הנכונות ותומך בביטול הרגולציה, אבל בשטח אין תוצאות. כשהממשלה החליטה להקל ברגולציה, נתניהו פונק במודעת ענק המברכת על החלטתו. הנשיא לשעבר ברוש מנצל את ערפל הקרב ומתמקם במשבצת המושיע. גם הוא הצטרף לחובטים בפרופ' גילה. "איך ייתכן שרגולטור מעודד חרם על חברות מזון ישראליות? מה זה להחרים? איפה אנחנו חיים? הסיבה היחידה ליוקר המחיה בישראל היא יוקר הייצור", אמר לי ברוש השבוע.
ברוש הוא הבעלים של קבוצת מפעלי ברוש, הכוללת את מפעל סלינה בנצרת לאריזות לירקות, וחברה מאזור התעשייה ברקן לייצור חוטי ניילון לשטיחים. בתפקידו הציבורי הוא גם משמש כיו"ר שירות התעסוקה הכפוף למשרד הכלכלה. שאלתי אם כמי שכפוף לבנט, הוא אינו חושש לתקוף פקיד אחר הכפוף לאותו שר. ברוש: "יש לי בטן מלאה על בנט, וטוב שאני לא פוגש אותו. אני פועל באופן עצמאי, ואני חי יופי עם מה שאני עושה".
2. הברית החדשה
שר האוצר לפיד יחגוג בשבוע הבא (5.11) את יום הולדתו. תהיה זאת הזדמנות טובה לטלפן לשרה נתניהו, שתחגוג אף היא באותו היום. חוץ מאיחולי מזל טוב מומלץ לשאול אם לאור אילוצי יוקר המחיה הגברת הראשונה תחגוג את האירוע בצניעות הראויה. בשבועיים האחרונים הפך המאבק ביוקר המחיה לראשון בסדר עדיפויותיו של לפיד. הוא מעביר את מסריו בהופעות בכנסים מדן ועד אילת, המזכירים מסע בחירות לנשיאות ארה"ב.
לפיד סנדל את עצמו כשהתמסר לחלוטין למאבק זה. לא בטוח שהוא ושרי מפלגתו מיש עתיד (חינוך, בריאות ורווחה) זוכים להערכה הציבורית הראויה בגין הצלחתם עד כה. הזמן הולך ואוזל, וכדי להגיע להישגים בני מדידה חייבים לפעול במהירות. מי שיחלוף על פני שרשרת הבניינים המכוערים של משרדי הממשלה בירושלים, סביר להניח שיבחין באורות אגפי האוצר הדולקים בימים אלה גם בשעות הקטנות של הלילה.
סינדל את עצמו. לפיד. צילום: מרק ישראל סלם
לפיד הוא סוס עבודה, והפעילות באוצר היא לא פחות מתזזיתית. על הפרק תוכנית אינסטנט להורדת יוקר המחיה, כולל הפחתת מכסים, הגדלת מכסות הייבוא, הקלה על הזמנת מוצרים באינטרנט והכנסת מוצרי מזון נוספים לפיקוח.האם המהלכים גם יתורגמו להורדת מחירים בסופר? ספק רב. מהלכים כמו ביטול מכסים והגדלת מכסות ייבוא היו לנו בשנתיים האחרונות למכביר, ודבר לא קרה. אבל יש דרך אחרת. אם הממשלה אכן "מוכנה להכניס את היד לכיס" כדברי לפיד, מומלץ לפטור ממע"מ סל מוצרי מזון בסיסיים.
שר האוצר מוזמן להתייעץ עם ידידו שר הרווחה מאיר כהן ולקבל את רשימת המוצרים מהמועצה לביטחון תזונתי. הפטור בליווי פיקוח צמוד יוריד מיידית את המחירים. אבל אחרי מלחמת ההתשה באפס מע"מ על דירות, קשה להאמין שיהיה לו הכוח הפוליטי למהלך. לפיד עדיין לא אומר נואש וכמו השפן של אנרג'ייזר מחפש דרכים חלופיות. הוא ושר התשתיות סילבן שלום, שהפך לאחיו החדש, חולקים בקרדיט. לפיד ושלום, מנפגעי נתניהו, מקדמים הוזלת עלויות בתחומי אחריותם.
מועצת רשות המים אמורה הייתה לדון ביום חמישי בהפחתת תעריפי המים ב-10% , אך הישיבה נדחתה בלחץ משרד החקלאות. עיתוי הפגישה לא היה מקרי: לפיד ושלום מעוניינים לסגור את תאגידי המים האחראים ליוקר המחיה ולהפחית את התעריפים. הם מעדיפים רשות ארצית שתאגד את כולם, למעט רשויות מקומיות כמו ראשון לציון שמעדיפות את המתכונת הקיימת. ועדה לבחינת מבנה משק המים בהשתתפות נציגי האוצר (אלון מסר), האנרגיה והרשויות המקומיות תגיש בקרוב את המלצותיה.
פקידי האוצר מתחמקים מביטול גורף של התאגידים ומוכנים להסתפק בשינויים מינוריים. אלא שלפיד ושלום לא יסכימו לאמץ שום המלצות שאינן מתכתבות במישרין עם רצונם להעלים את התאגידים. האחים החדשים מפגינים זוגיות גם בענייני חברת החשמל. לפיד, בתיאום עם שלום, טרפד רעיון של אמיר לוי, הממונה על התקציבים, למיסוי צריכת הפחם בחברת החשמל כדי לסתום חור תקציבי של 1.4 מיליארד שקל.
המס היה דוחה ירידה דו-ספרתית בתעריפי החשמל המתוכננת לתחילת 2015 . בזכות שיתוף הפעולה נמנעה סגירת המשרד לשיתוף פעולה אזורי (באחריות השר שלום), וניתנו הטבות מס לגגות סולריים בנקודות יישוב מבודדות ביהודה ושומרון. אפילו עם שר התחבורה ישראל כץ הוא שיתף פעולה בהפחתת מחצית מתעריפי אגרות הרישוי לנהגים חדשים ועלויות הקנסות בכביש 6. אחד משורשי יוקר המחיה במשק החלב נמצא באחריות משרד החקלאות. לפיד מעוניין בשינוי מבנה מועצות הייצור, ביטול מכסי מגן ושינוי שיטת הסבסוד של החלב הגולמי ועדכון נוסחת קביעת המחירים.
כל אלה מעוגנים בחוק החלב שנחקק לפני חמש שנים בלבד. שינוי החוק ייקח חודשים, ומי יודע מה יהיה עד אז. וכמעט שכחנו שגם ייקור תעריף המים לחקלאות מקפיץ את אנשי המשרד. שר החקלאות יאיר שמיר מישראל ביתנו מתנגד לשינויים. הדרך ללבו של שמיר עוברת דרך אביגדור ליברמן יו"ר מפלגתו. שמיר הוא הבעיה, אך ליברמן שקשריו עם לפיד מצוינים, הוא הפתרון.
3. עבודה בעיניים
בשבוע שעבר ננעלו באילת אירועי הספורטיאדה. מדובר בתחרויות הספורט למקומות עבודה כמו בנקים, חברת החשמל, התעשייה האווירית ואל-על, המתקיימות אחת לשנה. האירועים מהווים הזדמנות לתחזוקת גאוות היחידה ולמגע בלתי אמצעי בין ההנהלות לעובדים. זאת הסיבה לכך שמנהלים כמו ציון קינן מבנק הפועלים או יו"ר הבנק יאיר סרוסי הטריחו את עצמם דרומה. למשחק הגמר בכדורגל עלו השנה נבחרות עובדי בנק דיסקונט ובנק לאומי.
עובדי דיסקונט זכו בגביע לאחר בעיטות עונשין מ-11 מטר. הגביע למנצחים הוענק כמקובל על ידי רקפת רוסק-עמינח, מנכ"לית הבנק שהפסיד. את המדליות למפסידים אמורה הייתה להעניק לילך אשר-טופילסקי, מנכ"לית הבנק המנצח. ואולם השבתה פתאומית של שני סניפי דיסקונט גרמה למנכ"לית לארוז ולחזור בכעס לת"א. המדליות לקבוצת לאומי חולקו לבסוף על ידי לא אחר מריקי בכר, לשעבר יו"ר ועד דיסקונט.
הסיפור מדגים את השקשוקה הפיננסית שבין ספורט, יחסי עבודה, ועדי עובדים ובנקאות. הבנקאים מואשמים בהיעדר תחרותיות ובריכוזיות ביוקר המחיה בשירותים הפיננסיים. אך הרגולציה החונקת והפיקוח פוגעים בהכנסות. ההנהלות עושות כל מאמץ להתייעל ולצמצם בכוח האדם כדי למזער את הפגיעה. אירועי הספורט באילת או אירוע "הבנק השמח" לפינוק עובדי המזרחי מהווים מאמץ ניהולי להעניק את הגזר לפני שמשחילים את הגזירה.
ההתייעלות, צמצום ההוצאות והפרידה מעובדים, מזכירים את שקרה לפני שלוש שנים בעקבות המחאה החברתית. ככל שההכנסות יורדות (כתוצאה מתחרות או התגברות המחאה), העובדים משלמים את המחיר. הנהלת בנק הפועלים החלה השבוע (קדם דיוני מוריה) בדיונים על התוכנית האסטרטגית ל-2015 . מהבנק הגדול במדינה פרשו בשנתיים האחרונות 400 עובדים. בימים אלה נבחנת תוכנית התייעלות חדשה, הכוללת סגירת אגפים ותוכנית פרישה לעובדים.
בנק דיסקונט נמצא בהליך לפרישת 250 עובדים בתנאים מפנקים. ההיענות הגבוהה אילצה את חברת בנפיט לתגבר את צוותי הייעוץ. עופר עיני סיים השבוע את ירח הדבש וביום ראשון הקרוב יתייצב לתפקידו כיועץ מיוחד להנהלה. בדיסקונט מקווים שעיני יגרור את אווירת ירח הדבש גם למערכת יחסי העבודה בבנק. מלאומי פרשו בשנתיים האחרונות 700 עובדים, ואין כוונה להפעיל תוכנית נוספת.
הבנקים אינם לבד. השבוע פורסם ששופרסל תיפרד ממאות עובדים כחלק מההתייעלות. רשתות השיווק הגדולות נמצאות בצרות, וחוק המזון שייכנס לתוקף בתחילת 2015 יכביד עליהן. סביר להניח שרשת השיווק מגה תלך בעקבות שופרסל ותצא בתוכנית התייעלות. "אין ארוחות חינם. אם המחירים יורדים, גם ההכנסות יורדות. כדי לשמור על רווחיות סבירה כפי שמצפים מאיתנו בעלי המניות, אנחנו חייבים להתייעל כל הזמן. אנחנו מצטמצמים וגם העובדים משלמים את המחיר", הודה בכיר בענף המזון.
בחברות הסלולר הוותיקות, שנפגעו מרפורמת כחלון, עדיין לא נאמרה המילה האחרונה. התחרות שמפמפם מיכאל גולן, האנרג'ייזר של הענף, מורטת את עצבי ההנהלות ושוחקת את רווחיותן. בסלולר הפסיקו לגייס עובדים ושוב מדברים על פיטורים. הפעם, בניגוד לעבר, ייאלצו ההנהלות לתאם את מהלכי ההתייעלות עם ועדי העובדים החדשים. גם בענף האנרגיה מתייעלים ושולחים בשקט עובדים הביתה. "אין לנו ברירה. התחרות והורדת המחירים מחייבות יעילות. אנחנו סוגרים פעילויות,וחלק מהעובדים הופכים למיותרים", הודה אחד המנהלים בענף.
4. רגולטורים תרגיעו
"רגולציה יוצרת חוסר אמון של המגזר העסקי, יש לה השפעה שלילית על התמריץ ויישומה כרוך בעלויות כבדות". דברים אלה אינם נכתבים על ידי גורם אינטרסנטי. מדובר בחלק מהמלצות צוות שבראשו עמד ד"ר אסף כהן, האסטרטג הראשי של חברת הייעוץ זינגר את אבן. זה אחד מצוותי העבודה שהוקמו לקראת כנס אלי הורוביץ לכלכלה ולחברה (או בשמו הקודם כנס קיסריה). הכנס היוקרתי ייפתח בשבוע הבא בנוכחות מיטב אישי המשק והכלכלה.
לנוכח הביקורת החריפה נגד שר האוצר, שהושמעה על ידי יו"ר הכנס ירום אריאב, החליט לפיד, כפי שנחשף ב"מעריב-סופהשבוע", לבטל את השתתפותו. חבל. מסקנות צוות הרגולציה הנחשפות כאן לראשונה מוכיחות באופן לא מפתיע שמערכת היחסים בין הרגולטורים לגורמים המפוקחים מתאפיינת ברמה גבוהה של חוסר אמון הדדי.
הציבור חושב שהרגולציה נרפית מדי ושבויה בידי אינטרסנטים פרטיים. הממשלה מאידך אינה מאמינה במגזר העסקי ומובילה מהלכים דורסניים הכוללים כניסה לפרטי פרטים. אווירת חוסר האמון פוגעת בכושר הביצוע של הממשלה, שכן עליה להשקיע מאמץ גדול בקביעה פרטנית של אמצעי הפיקוח. כל מנהל בגוף עסקי הקורא את הדברים הללו יודע בדיוק על מה מדבר הצוות בראשות ד"ר כהן. הצוות אינו מסתפק בביקורת וממליץ על צעדים לשיפור הרגולציה ושיתוף הפעולה שיצמצמו את בעיית חוסר האמון.
"הרגולטרים אינם מקדמים שיתוף של הגופים העסקיים בתהליך הפיקוח מחשש שהציבור יראה בכך אוזלת יד שלו. אבל צריך לשנות את המצב ולתת הזדמנות לרגולציה עצמית. יש להעביר מידה מסוימת של אחריות מהממשלה לתעשייה עצמה", ממליץ הצוות ומפרט: "מומלץ לשתף את המפוקחים בתהליכי הפיקוח, כולל חברות בוועדות עצמן, להתייעץ איתם מראש ולעדכן על הכוונות לשנות. כך ניתן יהיה להגדיל את האמון בין הצדדים ואת האפקטיביות של הפיקוח". השאלה כעת היא עד כמה המפקח על הבנקים, המפקח על הביטוח, יו"ר רשות ני"ע והממונה על ההגבלים יפנימו את ההמלצות. החלטת הממשלה להקלת נטל הרגולציה לא תחול עליהם. אולי בכל זאת יואילו לאמץ את המלצות צוות ד"ר כהן?