ששואלים את יואב צ'רנוברודה (55), מנהל פיתוח ראשי בחברת הייטק, מה מניע אותו להיות מנטור, הוא אומר שזו המורשת שהותיר אחריו אביו דב, שנהרג בפיגוע במסעדת מצה בחיפה בשנת 2002.

"מעולם לא הייתי פעיל, אולי פה ושם הלכתי להפגנות בכיכר מלכי ישראל, אבל ספגתי את הכל בבית. עוד כשהיה אסור לקיים מפגשים עם פלסטינים, אבא הזמין אלינו הביתה לחיפה את פייסל עבד אל-קאדר אל-חוסייני ואת הרב מנחם פרומן, וגם ארגן לרוני מילוא פגישה עם יאסר ערפאת. אחרי שנרצח, הבנתי שאני צריך לעשות משהו. לפני זה הייתי עסוק בחיים שלי ובהייטק. אבא היה אדריכל מאוד מוכר ומצליח בחיפה ובצפון, אבל דווקא מאידיאולוגיה הוא תכנן יישובים כמו אום אל־פחם וכפר קרע", מספר צ'רנוברודה.

בשנים האחרונות פועל צ'רנוברודה בהתנדבות לקידום צעירים ערבים בהייטק הישראלי. "בישראל יש 100,000 משרות הייטק, מתוכן רק 2,000 מאוישות על ידי ערבים. זה נתון מזעזע. חברות מעדיפות להוציא עבודות למזרח אירופה ולהודו, במקום לתת תעסוקה לערבים בנצרת או בטירה, ואנשים מוכשרים שסיימו לימודים בטכניון או באוניברסיטת תל אביב מוצאים את עצמם בסופו של דבר בהוראה".

"צופן". צילום: צופן

צ'רנוברודה מסייג ואומר שזו לא אשמתן הבלעדית של חברות ההייטק, אלא גם רתיעה גדולה וחששות שקיימים במגזר הערבי. "צעיר ערבי שומע שיש לו ראיון עבודה בחברת הייטק ישראלית ומקבל פיק ברכיים. הוא רואה שחור מול העיניים. זה לא צריך להיות ככה".

כאן הוא נכנס לתמונה. "פנתה אלי סמדר נהב, מחלוצות ההייטק בארץ שהקימה את 'צופן' עם הייטקיסטים במיל' ויזמים ערבים, וסיפרה לי על פרויקט המנטורינג, שנעשה בשיתוף 'מענטק', יוזמה של חברת סיסקו עם שמעון פרס. הם הצליחו לגייס קרוב ל-30 אנשים, יהודים וערבים, בעלי ניסיון בהייטק, שנצמדים לסטודנטים במהלך השנה השלישית ללימודים ופשוט מלווים אותם ומכינים אותם לקראת הכניסה לשוק העבודה".

ג'אווד אבו עקל, בן 24 מהיישוב הערבי כפר יאסיף, שלמד בטכניון, הוא הסטודנט הראשון שצ'רנוברודה ליווה. "הפגישה הראשונה הייתה אצלי במשרד. רציתי שיראה איך נראית חברת הייטק אמיתית, ששוכנת ברמת החייל. הוא היה די בשוק. צריך לזכור שזה לא כמו צעיר שגדל בהרצליה או תל אביב, היה ב-8200 , ודוד שלו ראש צוות באינטל. אלה אנשים בלי נטוורקינג". בזכות כישוריו והודות לסיוע שקיבל מאנשי "צופן", אבו עקל התקבל לעבודה באמדוקס, "אחרי אינספור סימולציות לראיונות עבודה, ומה חשוב להגיד, וניסוחי קורות חיים ועצות שלי למשא ומתן בנושא השכר".

לאחר מכן ליווה צ'רנוברודה את רנא דאוד (24), ערבייה מנהריה, שסיימה השנה תואר ראשון במדעי המחשב בטכניון. "במהלך השנים גייסתי אנשים בעצמי, או בצמוד לאנשי כוח אדם. איש לא יאמר זאת בקול רם, אבל הגישה בהמון חברות הייטק לאנשים ממגזרים אחרים או לבני מיעוטים היא לא ידידותית ודי פסימית. השיחה היא 'כן, סיים בהצטיינות, אבל איך יסתדר פה?' או 'כן, ראיתי את קורות החיים, אבל ראית את השם שלו?'.

יואב צ'רנוברדה. צילום: מהאלבום הפרטי

"מי שיראה את רנא, עם הבגדים והחיג'אב, במבט ראשון אולי יירתע, אבל היא פשוט מדהימה. יש לה עולם עשיר, היא מעורבת בהמון דברים. היית מאמינה שהיא משחקת קט-רגל בנבחרת הספורט של הטכניון?". "התהליך שעברתי עם יואב חיזק לי את הביטחון העצמי בצורה שאין לתאר. אפילו שאמרו לי ללכת ליריד תעסוקה, פחדתי פחד מוות", מספרת דאוד, שהחלה לאחרונה לעבוד כמפתחת בחברת ההייטק GALIL Software בנצרת.

"יואב שכנע אותי ולימד אותי להאמין בעצמי. הוא נתן לי מוטיבציה". עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית מצפה צ'רנוברודה לפגוש את הסטודנט או הסטודנטית החדשים שילווה בשנה הקרובה. "זה לא נגמר. אני הרי לא חברת השמה, שברגע שהם מוצאים עבודה אני עוזב אותם לנפשם. הם ממשיכים לדבר איתי, להיפגש איתי ולשלוח לי מיילים. ברור לי שהדרך שלהם עוד ארוכה ויהיו בה קשיים. אבל הם יודעים שאני תמיד פה בשבילם".