ספר
גם למי שהלך ללמוד קולנוע בגלל “האזרח קיין" ונשבה באומץ הלב שהיה לאורסון וולס לעשות סרט ברשעות מנומקת על חייו של טייקון העיתונות וויליאם רנדולף הרסט, יש רגעים קשים של אובדן אמונה ותחושת דחייה מהאופן שבו מזמז הגאון הצעיר את כישרונו. נכון שהשאיר אחריו יצירות מופת נוספות כ"אמברסונים המופלאים", “מגע של רשע", “הליידי משנחאי" ואחרים, אבל סך הכל הוציא את ימיו כשהוא חולש על שולחנות עמוסים כל טוב במסעדות יוקרה, שבהן קיטר והתלונן באוזני חבורת מלחכי פנכה שלו על הכוחות שחברו למנוע ממנו להמשיך וליצור.
אם תרצו, וולס הוא הקולנוען שנכתבו על אודותיו יותר ביוגרפיות מאשר סרטים שביים. זהו נתון מעניין לספר השיאים של גינס, אבל לא עניין להתגאות בו.
כמי שקרא את רובן של הביוגרפיות הללו בניסיון לגלות את המזחלת בחייו של וולס, נכנסתי לספר החדש Orson Welles's Last Movie מאת Josh Karp, בסקפטיות מהולה בחשד בריא. חצי שעה אל תוך הספר ואחרי כמה צחוקי בטן רועמים, הבנתי שנקלעתי לטריטוריה שטרם נחרשה, המצליחה למסור את המהות הוולסית דרך The Other Side of the Wind, עוד אחד מסרטיו הלא גמורים של וולס, שיודעי דבר נשבעים בנקיטת חפץ שיהיה ערוך ומוכן להקרנה בחודשים הקרובים.
זהו סרט שוולס החל בצילומיו ב־1970 והמשיך לצלם ולערוך אותו עד מותו ב־1985. סרט אוטוביוגרפי המחופש ללא כזה, שבמרכזו במאי מקשיש שהקריירה שלו כבתה בעלייה והוא מנסה קאמבק בעזרת קסטינג – מול המצלמה ומאחוריה – המרשים ביותר בתולדות הוליווד. אין צורך לומר יותר מאשר שאת הבמאי, ג'ייק הנפורד שמו, מגלם ג'ון יוסטון, מגדולי הבמאים האמריקאים.
מבוסס על תחקיר מרשים בהיקפו ובעומק החריש שלו, מצליח המחבר להקיף את וולס העבה מכל עבריו. בכתיבה מושחזת ופוצעת אך אמפתית הוא מציג את האופן שבו הפך וולס התעלקות לאמנות, מתאר קטעי חיים רלוונטים, כולל נשותיו וילדיו הרבים של וולס, וגיבורי משנה כפיטר בוגדנוביץ', סיביל שפרד ואחרים, ומבהיר כי עיקר הכסף למימון הסרט הגיע מחצרו של השאה האירני טרם הפיכת חומייני ב־1979. אם תרצו, בכיר האייתולות הוא שאשם בעובדה שוולס לא סיים את הסרט.
לא רק שקריאת הספר היא הנאה צרופה לחובבי קולנוע ואוהדי וולס. עולה ממנו אפשרות ש"הצד האחר של הרוח", שאוטוטו ניתן יהיה לצפות בו, יצטרף לסרטיו הגדולים של וולס. וזה משהו ראוי לחכות לו בקיץ השחון הזה.
אורסון וולס. צילום: נעמי ליס-מיברג
סרט
יש מי שג'וד לאו הצעיר הצעיד נמלים בתחתוניהם. לא היה חלקי עמהם. בסרטיו האחרונים ניסח לאו חזות פיזית חדשה. הוא מניח למפרצים גדולים לנגוס בשיערו הנסוג ואת גופו – הגבעולי, כך אומרים לי – הפך למקדש שרירי תפוח ומשורג, וגם יוצא לו לדבר בהגייה קוקנית מאתגרת. Black Sea, של הבמאי קווין מקדונלד, הוא מהסרטים שאתה נופל עליהם במקרה ולא מכיוון שהגיעו העירה על רקע של תרועת חצוצרות ורעם תופים. מהסרטים שאתה מתגנב אליהם בחשד ושמח במה שגילית.
בתפקיד יורד ים ותיק המפוטר מעבודתו, נתקל לאו בשמועה על אוצר זהב גדול השוכן בבטנה של צוללת גרמנית ממלחמת העולם השניה שטבעה בים השחור. הרי זה אך טבעי שלאו המובטל מגייס צוות הצלה, חציו בריטי וחציו רוסי, משום שכדי להעלות את הזהב מרבצו הוא משתמש בצוללת רוסית, גרוטאה חלודה מעידן המלחמה הקרה. מי שאוהב כמוני את הז'אנר הכובש של סרטי צוללות יבוא על סיפוקו המלא. לא רק משום שהסרט אינו מדלג על אף אחד מהשטיקים המאפיינים סרטי צוללות, אלא מכיוון שהתסריט חכם, מייצר תפניות עלילה מפתיעות ומניח לצוות הפושעים לחדש את המלחמה הקרה במעמקים.
אף על פי שהכל בסרט נשמע כמשהו שכבר ראיתם, מצליחים לאו, בן מנדלסון ואחרים להפוך אותו למסע מכווץ אל מחוזות נפש של תאוות בצע, אלימות ואנושיות.
בקבוק
זאת אינה משימה קלה כלל למצוא יין ראוי לשתייה בפחות מ־20 דולר. זהו נתון בדוק שאני עוקב אחריו שנים רבות. לכן כשאני נתקל בבקבוק של Conundrum (לבן או אדום) ממחוז נאפה בקליפורניה, אני קונה ממנו ככל שידי משגת. היין השולחני, הפשוט והנגיש הזה הוא כל מה שיין שולחני לצריכה לא חגיגית אמור להיות. אחראי לאיכות העממית הוא יקב Caymus היוקרתי, ש־Conundrum נולד במרתפיו כמענה ליינות היקרים שלהם.
יין ראוי לשתייה בפחות מ-20 דולר. צילום: רון מיברג
טיפוח
רוב הזמן נדמה שהמדע והרפואה מאכזבים בקרב האבוד בזמן ובבגידתו בגוף, אבל ממה שאני קורא ומתרשם, תוך עשור בערך לא תהיה לגברים סיבה לשאת את תהליך התקרחותם בשתיקה. כבר עתה קיימים תכשירים רבים בשוק (כמו Rogaine ואחרים), שהאפקטיביות שלהם בעצירת הנשירה ובהצמחת שיער הוכיחה את עצמה בדרגות שונות של הצלחה.
תכשיר חדש יחסית בשם Viviscal - בגלולות, משחה ושמפו - אינו תרופה אלא תוסף, שכדי ליהנות מההבטחה לחידוש נעורינו כקדם, יש להשתמש בו במשך חצי שנה לפחות. לרוב מתקבלים תכשירים כאלה בבוז ובחוסר אמון, אבל העדים הנלהבים על Viviscal נשבעים שלא רק ששיערם הפסיק לנשור, אלא חזר לצמוח. את הכדור נוטלים פעמיים ביום וחפיסה של 60 כדורים עולה כ־35 דולר באמזון.
תוסף מזון חדש נגד התקרחות. צילום: רון מיברג