הוצאות משק הבית שלנו מורכבות ממספר רב של תחומים, אך הפירות והירקות, אם בגלל הנוסטלגיה ואם בגלל העלייה במודעות לצריכת מזון בריא, תופסים תשומת לב רבה.
אנחנו, שגדלנו על תפוזים בחורף ועל אפרסקים בקיץ, שהלאמנו את הסלט הערבי הקצוץ דק והפכנו אותו לאייקון ישראלי ושהמצאנו מחדש את החקלאות על גבול המדבר - אנחנו נדרשים לשלם על פירות ועל ירקות יותר מאשר באירופה הקרה? זאת לא רק הנוסטלגיה, אלא גם הפרקטיקה: מרכיב הפירות והירקות בהוצאות משק הבית עומד על 11% מסך הוצאות הצריכה הביתית.
נתוני מדד המחירים לצרכן מוכיח: האג'נדה הכלכלית לא נעלמה | פרשנות
יוקר המחיה שובר שיאים: עליית המחירים השנתית הגבוהה ביותר בתחום הדיור מזה עשור
משפחה בת ארבע נפשות תוציא כ-260 שקל בממוצע בחודש על פירות וירקות, ומי שרוצה להפוך אותם לחלק אינטגרלי מהמזון הבריא שהוא ומשפחתו צורכים, ייפרד כמובן מסכום גבוה בהרבה.
אף על פי שאנו מתייחסים לסל מן הצומח כמקשה אחת, בפועל הוא בעל אופי שונה וקיים בידול בין סל הירקות לסל הפירות. בתחום הירקות הטריים יש מוצרים שהם רב-עונתיים ונמצאים באופן שכיח ברוב סלי הקניות השוטפות, כמו עגבנייה, מלפפון ופלפל אדום. הירקות הם מרכיב תזונתי משמעותי עבורנו ונמצאים הן במאכלים טריים, כסלט חי, והן במנות מבושלות. לפירות, לעומתם, יש תפקיד שונה - הם נתפסים כחלק מהקינוח או כתחליף לארוחת ביניים.
מגוון הפירות משתנה על פי עונות השנה: עונת האבטיח, עונת ההדרים, עונת התות ועוד. פערי המחירים בין ימי ההשקה לימי סוף העונה מזכירים לנו את התנהלות חברות האופנה, אך ההבדל הוא שבשוק הפירות ההפרש בין ביקוש להיצע משפיע על המחיר בצורה דרמטית הרבה יותר.
בתחילת העונה ראינו דובדבנים שהגיעו ל-100 שקל לק"ג ומשמשים ב-69 שקל לק"ג, ומובן שאלה כבשו את הכותרות. מה שפחות בא לידי ביטוי בתקשורת הוא שלאחר ההשקה והריגוש הראשוני ירדו המחירים בשיעור של בין עשרות למאות אחוזים. במוצרי הירקות המחירים מציגים תנודות יום־יומיות, החל ממבצע של עגבנייה ב-0.90 שקלים לק"ג ועד מחיר של 8.90 שקלים לק"ג, וכאן אנו מזהים את הפער בנתונים.
למוצרי הירקות והפירות יש שתי פלטפורמות לבחינת המחירים. אחת היא "התקליט" של מועצת הצמחים, שבו מוצגים בכל יום מחירי הקנייה המומלצים לסוחרים לפי מוצר, גודל וזן, בעיקר בירקות, והשנייה היא דיווח המחירים של משרד החקלאות "תוצרת הארץ".
המחירים מושפעים ממחירי העסקאות שמתבצעות בפועל וכמובן מההיצע והביקוש, אבל - וזה "אבל" עצום - הם אינם משקפים את המחיר הסופי לצרכן. למה? כי פירות וירקות הם המנוע העיקרי להובלת הצרכנים אל הרשתות הקמעונאיות. במילים מפורשות יותר: מבצעים ופרסומים על עגבניות ועל מלפפונים יוצרים עניין רב בקרב הלקוחות לעומת פרסום על נוזל לשטיפת רצפות או על חטיף אנרגיה. זה נובע מסיבות רבות, שהן שילוב של פרקטיקה (צריכה יום־יומית מוגברת) ונוסטלגיה (גדלנו על העגבנייה הישראלית, פחות על חטיפי אנרגיה).
יש בקרבנו רבים שהפסיקו או הפחיתו את צריכת הבשר. למשל, יש טבעונים שנמנעים מכל מזון מן החי, יש כאלה שנמנעים מסוכר (בגרסתו התעשייתית) או מגלוטן, אבל הימנעות מירקות ומפירות, מעבר לסיבות של העדפה אישית, כמעט אינה קיימת.
על פי נתוני מדד הלמ"ס, מחירי הירקות והפירות התייקרו לעומת החודש שעבר בשיעור של 8.50%, אך במדגמי הסקירה שביצענו זיהינו נתון שונה ולא פחות ממדהים: המגמה היא בדיוק הפוכה, ומחירי הירקות והפירות, על פי מחירים ממוצעים באוגוסט 2022 מול אוגוסט 2021, מציגים הוזלה של 10.60% - אומנם מוצרי הירקות התייקרו ב-3.70%, אבל לעומתם מוצרי הפירות הוזלו ב-12.51%!
ביצענו מדגם מקביל גם מול חודש ינואר 2022 כדי לבחון מה קרה לסל הירקות והפירות שלנו, וגם כאן זיהינו מגמה שלילית (כלומר חיובית מאוד מכל בחינה אחרת) בנתונים: הסל הכללי הוזל ב-8.50% לצרכן, מחירי הפירות הוזלו ב-8.35% ומחירי הירקות הוזלו ב-4.00%. הנתונים אינם באים להציג את נתוני הלמ"ס במערומיהם, אלא לחדד את הפער בין המחירים לעסקאות "על הנייר" לבין המחירים לצרכן בשוק דינמי ומוטה מבצעים והנחות.
בתוך הביקורת על יוקר המחיה ועם כל העלאות המחירים של מוצרים מקומיים ומיובאים התחום היחיד שבו יכולות הרשתות הקמעונאיות לפעול בחופשיות, להציג מבצעים ולהציע הנחות הוא בתחום המזון הטרי, שבו המחיר אינו ידוע לציבור ומשתנה כמעט מדי יום. תארו לעצמכם שהיינו רוכשים קרטון חלב ביום אחד ב-10 שקלים, למחרת - ב-5 שקלים, וביום שלאחריו - במבצע של 1.90 שקלים לקרטון. ובכן, זה בדיוק מה שקורה במחירי הפירות, הירקות והעוף (למשל), כלומר במוצרים שאינם ארוזים.
לדוגמה, ערכנו השוואה ביום שלישי, 16 באוגוסט, בין המחירים והמבצעים שמציעות הרשתות ללקוחות לבין מחירי הקנייה המומלצים במועצת הצמחים או במשרד החקלאות. כפי שאתם יכולים לראות, המחיר המוגדר "מומלץ קנייה" שמופיע בסטטיסטיקה הוא פעמים רבות רחוק מהמציאות הקמעונאית־צרכנית בשטח. לפעמים הוא זול מהמחיר הנדרש על ידי הקמעונאי, אך במקרים רבים הוא זול משמעותית כדי למשוך את הלקוחות לסופרמרקט, שמציע להם סל פירות וירקות זול יחסית (אבל גובה מהם יותר עבור הפסטה והחיתולים).
הפתרון העיקרי להובלת מלחמה ביוקר המחיה בתחום הירקות והפירות הוא אסדרה, ניהול תהליכים ופיקוח על התוצרת. אם אנו נמצאים בשוק שבו החקלאים מאשימים את הקמעונאים בפערי תיווך שגוזלים מהציבור, אך על פי הנתונים המדווחים מחירי הקנייה זינקו לקמעונאים ומחירי הצרכן הוזלו, הרי שדווקא הקמעונאים הם אלה שמוזילים את המחירים לצרכן.
למרות זאת, התנודות היום־יומיות במחירים מצליחות לערפל אותם וליצור תחושה של אי־נוחות ומרמור בקרב הצרכנים, שזוכרים כמובן אבטיח שמחירו הגיע ל־100 שקל, אבל העובדה שמחירו ביום למחרת עשוי להיות רק 30 שקל פחות תפריע להם.
לא אנחנו הצרכנים אשמים, אלא קל לנו יותר להתקומם לנוכח מחירי הטונה, מאשר לעקוב אחר מחיר של מוצר טרי שעובר שינויים מיום ליום. הרי בשימורי טונה נבחין מיד בשינוי של שקל בודד, אבל העגבניה שאתמול עלתה 9 שקלים לק"ג, היום נמכרת ב-1.5 שקלים לק"ג ומחר תימכר ב-5 שקלים לק"ג - על כך כבר איבדנו מזמן את יכולת המעקב.
הכותב הוא מנכ"ל המכון לחקר הקמעונאות.