מכלכלה ועד תרבות: פורבס בפרויקט מיוחד - כיצד יראו חיים ללא מוות?

היחס לזקנה, במובן הסמנטי של המילה, משתנה כל העת, עם העלייה בתוחלת החיים: ה-70 של היום הוא ה-60 של שנות השמונים, כמו שה-30 הוא ה-20 החדש. אבל נראה שהשינויים הללו הם רק קצה הקרחון. אם לשפוט על פי התחזיות הטכנולוגיות, ברכת יום ההולדת הידועה "עד 120" תהפוך בקרוב לסוג של עלבון. הפיתוחים הרפואיים והטכנולוגיים מכוונים ליעד שאפתני למדי - תוחלת חיים של 150 שנה לפחות. נשמע מופרך? ובכן, לפני 100 שנה גם גיל המוות הממוצע כיום, שלפי הסטטיסטיקה העולמית עומד על 80, נשמע לבטח כמו נתון הזוי. מדענים ועתידנים משוכנעים, שתוחלת חיים של 150 שנה היא לא עניין של מדע בדיוני, אלא פשוט של מדע.

הפרויקט המלא מופיע במגזין אוקטובר של פורבס ישראל

כבר היום חוקרים הצליחו להאריך את חייהן של חיות מעבדה ביותר מפי עשרה, על ידי שינוי מבנה ה-DNA שלהן. למעלה מטריליון דולר הוצאו על מחקר ביו-רפואי ב-20 השנים האחרונות, כשמדע חקר הזקנה נחשב לאחרונה לאחת המניות החזקות בתחום הרפואה. אפילו גוגל השקיעה בשנה שעברה כ-400 מיליון דולר במנוע בינה מלאכותית, שצפוי להיות הקרוב ביותר במבנה שלו למוח האנושי. התחזיות האופטימיות למגה-חיים שכאלה מדברות על העשור הנוכחי, כך שמי שנולד היום יוכל כבר להגיע לגיל 150. הזהירים יותר מדברים על 60 שנה מהיום.

אך על אף שכל זאת הוא פונקציה של מדע, התארכות תוחלת החיים היא תופעה שמעלה שאלות אתיות רבות וקשות - למשל, השאלה האם המונח "אופטימיות" מתאים בכלל לשיח הזה; למטרה הנכספת של הארכת חיינו כמה שרק ניתן יש השלכות מרחיקות לכת על האנושות. כלל לא בטוח שכולן נלקחות בחשבון במעבדות המחקר, שעובדות ללא הרף על כך. האם מישהו שואל את השאלה הבסיסית - "האם חיים ארוכים כל כך הם בכלל רצויים?"

"כשמדברים על הארכת תוחלת החיים, מדברים בהכרח על התפתחות טכנולוגית, שתוביל להארכת חיים רדיקלית, כך שכולנו נחיה 150 ואפילו 200 שנה", אומר ד"ר רועי צזנה, עתידן ומומחה לננו-טכנולוגיה, שחיבר את הספר "המדריך לעתיד". "זה נשמע כמו פנטזיה לרוב האנשים, בעיקר משום שאנחנו לא מצליחים להבין את גודל השינויים הטכנולוגיים. הרפואה המתקדמת מתבססת על טכנולוגיית מידע, ובזכותה, היכולות הרפואיות גדלות פי שניים מדי שנה-שנתיים. אנחנו מכירים את זה בתחום המחשבים: בתחילת המאה הקודמת המחשבים היו עשויים ברונזה והופעלו עם גלגל אופניים. מאז הם התקדמו בקצב מסחרר, שהוכפל מדי שנה וחצי".

ההתפתחות הטכנולוגית המואצת הביאה אלינו בשנים האחרונות את אפשרות מיפוי הגנום האנושי: תמורת 1,000 דולר כל אחד יכול היום לפצח את הקוד הגנטי שלו. בעוד מספר שנים, סבור ד"ר צזנה, המחיר יירד משמעותית, והטכנולוגיה תהיה זמינה לרבים יותר. המשמעות: הבנת המתרחש בתוך גופנו והיכולת לאתר את מקורן של מחלות שונות, וכך לתקן גנים פגומים. כך למשל, כיום נדרש תהליך ארוך ומורכב כדי לנסות להבין מהו מקור הגן הגורם למחלה מסוימת, ולאילו מחלות נוספות הוא עלול לגרום. לכן הרפואה עוסקת בדרך כלל בטיפול במחלה ולא בזיהוי הגנטי שלה. זו גם הסיבה שמחלות מסוימות חוזרת לעיתים קרובות אצל קרובי משפחתו של החולה. פיצוח הקוד הגנטי האישי יאפשר, למעשה, טיפול מנע על ידי זיהוי המחלות שבהן עלול אדם לחלות. חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים כבר פיתחו השנה כלי אינטרנטי חדשני, שיאפשר לרופאים לזהות מוטציות גנטיות אצל מטופליהם, להעריך את סיכוייהם לחלות במחלות תורשתיות שונות, ולהתאים את הטיפול התרופתי הטוב ביותר עבורם.

פיתוחים נוספים, כמו מזעור רובוטיקה לביצוע פעולות כירורגיות, פיתוח טכנולוגי של בינה מלאכותית, הנדסה גנטית והדפסת רקמות בתלת מימד לצורך חילופי איברים, יאפשרו לנו שורת יכולות שבעבר נשמעו כמדע בדיוני, כמו תיקון DNA, שליטה בגופנו מרחוק, בחירת תכונות מועדפות עבורנו ועבור ילדינו, ובעיקר - חיים בלי דד-ליין באופק. בתחום השתלים האורתופדיים למשל זה כבר קורה: רופאים מסין הצליחו להשתיל בעמוד השדרה של ילד בן 12 חוליית צוואר, שהודפסה במדפסת תלת ממד. הילד הנכה חזר ללכת, והרופאים שטיפלו בו ציינו, כי החוליה החדשה חזקה יותר מהחוליה הטבעית שלו. "בסופו של דבר", מסכם ד"ר צזנה, "נוכל להנדס את עצמנו מחדש, כדי לעצור את תהליכי ההזדקנות".

סקירת תוחלת החיים הממוצעת של האדם לאורך ההיסטוריה מצביעה על עלייה מתמדת: ממצאים אנתרופולוגיים קובעים, כי מאז היבדלות האדם מבני מינו הקרובים, לפני כ-150 אלף שנה, עמדה תוחלת חייו על פחות מ-30. ממוצע זה נשמר עד לפני כ-6,000 שנה, ולאחר מכן עלה בהדרגה, עד שבסוף המאה ה-19 עמדה תוחלת החיים הממוצעת על 46 שנה. בתקופה זו רק אחד מתוך 20 אנשים הגיע לגיל 60, ואחד מתוך 50 הגיע לגיל 65. יחד עם זאת, יש לציין, כי המספרים הנמוכים נבעו בעיקר בשל אחוזי התמותה המשמעותיים של ילדים ותינוקות. אותם בוגרים ששרדו, הצליחו לרוב להגיע לגילים שאינם רחוקים מאוד מאלה המוכרים לנו כיום, אך בודדים בלבד הגיעו לגילים מופלגים במיוחד.

על פי האגודה הישראלית לגרונטולוגיה (חקר הזקנה), תוחלת החיים הממוצעת עולה מדי עשור בכשנתיים וחצי. מנתונים שפרסמה לאחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל חיים כיום כ-900 אלף בני 65 ומעלה, שהם 10.8% מכלל האוכלוסייה. מחציתם בני למעלה מ-75, כ-3,000 כבר חגגו 100 שנים ויותר. לשם השוואה, עם הקמת המדינה חלקם של המבוגרים באוכלוסייה עמד על 4% בלבד. עד 2035 צפויה אוכלוסיית גיל הזהב בישראל לעמוד על 14.6%. מדובר בכ-1.7 מיליון איש.

הקפיצה הגדולה בתוחלת החיים בעולם המערבי חלה בתחילת המאה ה-20, ובמיוחד עם המצאת הפניצילין. מאז פחתה התמותה ממחלות מידבקות בגיל צעיר, והחל עידן חדש, שבו אנשים מתים בעיקר ממחלות כרוניות, כמו סרטן, סוכרת ואלצהיימר. כעת לראשונה, נראה כי אנו עומדים בפני עידן חדש, שבו לא רק תוחלת החיים הממוצעת הולכת ומטפסת, אלא גם גבול היכולת של האדם לחיות - הגיל המבוגר ביותר שניתן להגיע אליו.

הבעיה היא שמבחינה פיזיולוגית, המערכת החיסונית שלנו נחלשת כבר מגיל 50, והגוף הופך חשוף ופגיע יותר למחלות כרוניות. "זה קורה משום שמבחינה אבולוציונית, המטרה הביולוגית שלנו היא להעביר את הגנים לדורות הבאים. מרגע שהשלמנו את המטרה הזו, אנחנו צריכים לפנות את הזירה, ואם לא ניחלש, נפריע לתהליך האבולוציוני להמשיך להתממש", מסביר ד"ר יעקב בן שאול, גרונטולוג ועתידן, מחבר הספר "מגה חיים". "מה שצפוי לקרות בעשור הקרוב, הוא שיפור רפואת המנע בעקבות התקדמות הטכנולוגיה, כך שהמחלות הכרוניות והדעיכה יתחילו בגיל מאוחר יותר. תהליך הזקנה פשוט לא יתרחש. אמנם עקב הליכי שחיקה בתאים לעולם לא נוכל לחיות חיי נצח, אך את הגורם העיקרי למוות, שהוא הדעיכה הפיזיולוגית, נוכל למנוע. כבר היום אנו יודעים, שלתאים סרטניים החיים בגוף אין הגבלת חלוקה. אם כך, אין בעיה שגם תאים אחרים יוכלו להתחלק עוד ועוד, עד לכדי קפיצה לגיל 150. לא מדובר על צפי לעתיד הרחוק: ככל הנראה, הילדים הראשונים שיחיו עד גיל 150 ויותר כבר חיים בינינו. עם זאת, יש לכך השלכות דרמטיות על החברה כולה בעולם המערבי, ולא בטוח שנדע להתמודד איתן".