איוואלד ברונה הוא מנהל יחידת תמורות באנרגיה (Energy transition) בענקית ההולנדית "של". היחידה עוסקת בתחזיות ארוכות הטווח של משק האנרגיה, ותפקידה לצפות את השינויים הטכנולוגיים והכלכליים בענף כדי שהחברה הבינלאומית תדע להיערך לקראתן מבעוד מועד. אופק התכנון של היחידה הוא בערך אמצע המאה ה־21.
ברונה השתתף לצד בכירי הענף בישראל ובעולם בוועידת אנרגיה לעסקים שהתקיימה השבוע בתל אביב, וגם נשא הרצאה סגורה בפני ראשי משרד האנרגיה. יש לו חדשות שאולי לא ינעמו למי שצופים את קצם הקרוב של מקורות האנרגיה המאובנים (נפט, פחם וגז טבעי). אלה, הוא אומר, יישארו איתנו במשך עוד כמה עשרות שנים. אבל למי שיש סבלנות להמתין עד שלהי המאה הנוכחית, צפוי עולם ירוק ומעניין יותר, לפחות בכל מה שקשור לאנרגיה ממקורות מתחדשים.
לכמה שנים יספיקו המקורות המאובנים?
"מקורות האנרגיה הקונבנציונליים - פחם, נפט וגז - יתקיימו הרבה מעבר לשנת 2050. במהלך 40 השנים הבאות הביקוש לאנרגיה צפוי לגדול בשיעור הקרוב ל־80%. הגידול בתחום האנרגיות המתחדשות יהיה אומנם דו־ספרתי, אבל יש עדיין הרבה ביומסה ((biomass מסורתית, כמו למשל הסקה בעץ, שיש להחליף אותה במקורות אנרגיה מודרניים יותר שבהם ישתמשו במשקים המתפתחים. אנחנו צופים שבשנת 2060 יסופקו לפחות שני שלישים מהאנרגיה העולמית באמצעות פחם, נפט וגז טבעי".
האם אנרגיות מתחדשות יוכלו אי פעם לשמש תחליף מושלם למקורות מאובנים?
"אנרגיה מתחדשת יכולה להחליף אנרגיית מאובנים. אין מחסום טכנולוגי. לשם כך נדרש שילוב מקורות אנרגיה כמו שמש, רוח, ביומסה, מקורות הידרו־אלקטריים, מים וגיאותרמיקה, וכן מערכות לאחסון אנרגיה במקום שבו יש צורך בכך. נדרשת מחשבה רבה. הרחבת השימוש בחשמל תהיה חלק מהעניין: תחשוב על מכוניות חשמליות, למשל. אחסון אנרגיה והפצתה יכולים להיעשות גם באמצעות מימן ולאו דווקא באמצעות חשמל. השינוי בצורת האנרגיה הוא תהליך ארוך טווח, שצפוי להימשך עד לעשורים האחרונים של המאה הנוכחית".
מה אם כן יהיו מקורות האנרגיה בעתיד?
"אני סבור שבסופו של דבר, השמש תהיה מקור האנרגיה העיקרי. אבל יהיו הבדלים מקומיים. הרוח תהיה למשל מקור אנרגיה מרכזי במדינות הים הצפוני. אנרגיה הידרו־אלקטרית תהיה מקור האנרגיה של מדינות הרריות ועשירות במים כמו למשל באלפים. וישנו כמובן 'הקלף המשוגע' של הכוח הגרעיני, שמקורו בהיתוך, ולא בביקוע האטום. אנרגיה לא חשמלית, כמו חימום או קירור, משאבות חום ומקורות גיאותרמיים צופנים בחובם פוטנציאל רב. מקורות טבעיים יהיו חלק מהמעבר הממושך לשימוש בלעדי באנרגיה מתחדשת, שכן הם מקורות אנרגיה גמישים מאוד הנמצאים ברחבי העולם. הם נקיים ופולטים כמות מזערית של פחמן".
מחירי האנרגיה ממקורות מאובנים תנודתיים מאוד. האם המחירים הנוכחיים יישארו בעינם או שאתה צופה התייקרות?
"הכל תלוי בהיצע ובביקוש בשוקי האנרגיה. הכלכלנים מסתכלים על העלות השולית של חבית הנפט כדי לקבוע את מחיר האנרגיה. מלאים, קצב הפקה משתנה ופוזיציות בשוק עשויים לגרום לתנודות במחירים ולהחרפת התנודתיות. מי זוכר היום שבסוף שנות ה־80 היה מחירה של חבית נפט 10 דולר? הזיכרון שלנו קצר, אבל במהלך העשורים האחרונים ראינו שינויים עצומים במחירי הנפט שנגרמו כתוצאה משינויים קטנים בביקוש או בהיצע.
"האנרגיה של העתיד עשויה להיות אפילו יקרה יותר אם לא נפתח טכנולוגיות חדשות ונישען על הטכנולוגיה הקיימת. מחיר האנרגיה עשוי לרדת באמצעות חדשנות ופריצות דרך טכנולוגיות בכל חלקיה של שרשרת האנרגיה".
איזה תפקיד ימלאו חברות האנרגיה בחיפוש אחר מקורות אנרגיה נקיים יותר?
"לחברות האנרגיה פנים רבות ומגוונות. חלק מהן ידבקו בליבה, כגון כריית פחם, חיפושים והפקה של נפט וגז. חברות אחרות ימציאו את עצמן מחדש ויעברו לפתרונות דלי פחמן ובהמשך לאנרגיה ללא פחמן כלל, כולל אגירת פחמן ואחסונו למען מקורות קונבנציונליים. יהיו כמובן גם 'ילדים חדשים ברחוב', חברות ללא עבר, שפשוט ייסדו תעשיות חשמל ואנרגיות מתחדשות, שישמשו למשל בתעשיית הרכב".
האם אנחנו רואים את סופו של ארגון המדינות המפיקות נפט (OPEC)?
"הנפט מהווה כיום כשליש מהביקוש לאנרגיה, ולכן זהו מקור האנרגיה הגדול ביותר שבשימושנו, אבל הביקוש אינו גדל במדינות העולם, למעט המדינות המתפתחות. בהפקת חשמל, חימום ותנועת רכבים קלים הנפט מפנה את מקומו למקורות אנרגיה אחרים. תחבורה כבדה ותעשיות פטרוכימיות המייצרות פלסטיק, עדיין מבוססות על נפט. אבל גם אלה משתנים: גז טבעי נוזלי ישמש לאוניות ומשאיות, וביו־פלסטיק ממקורות מתחדשים יתחרה בפלסטיק המיוצר מנפט. כל זה ישפיע על מאזן הביקוש וההיצע ועל הרלבנטיות של ייצור הנפט מול השווקים".
ברונה. "מקורות האנרגיה הקונבנציונליים יתקיימו הרבה מעבר ל־2050". צילום: מרים אלסטר, פלאש 90,יח"צ
ירוק חיוור
ועדת הכלכלה של הכנסת החלה השבוע בדיונים במסגרת "ההתייעצות" של ראש הממשלה לקראת החתימה על מתווה הגז. רבים רואים בהליך עניין פורמלי בלבד, ובדיוני הוועדה עקרים. הליך ההתייעצות מוכתב על ידי החוק, אבל ראש הממשלה, בתפקידו כשר הכלכלה, אינו חייב לקבל את המלצת הוועדה, שרוב חבריה מתנגדים למתווה הגז. נתניהו הבהיר בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים שהוא אינו מתכוון לסגת מהחלטתו לחתום על המתווה, תהיה המלצת הוועדה אשר תהיה.
נתניהו רוצה לחתום על המתווה, מכיוון שבלעדיו אי אפשר להמשיך לפתח את משק הגז, לא לטובת משק האנרגיה המקומי ולא לטובת הכנסות של מאות מיליוני דולרים מיצוא. אבל גם אחרי שייחתם המתווה, כדאי יהיה לשים לב לפחות לחלק מהביקורת הקשה שהוטחה במתווה. אכן, מדובר בהסכם שנעשה בחופזה ובחובבנות מצד נציגי המדינה.
ועדיין לא מאוחר לתקן: הממשלה אינה צריכה לחייב את חברות הגז להניח צינור נוסף להבטחת הביטחון האנרגטי. זכותן של החברות לטעון שאין סיבה עסקית לכך. אבל המדינה יכולה להניח צינור כזה בעצמה, ולהחזיר לעצמה לפחות חלק מההשקעה על ידי חיוב החברות להשתמש בו.
עדיין לא מאוחר גם להסדיר את בעיית הבטיחות של מערכות ההולכה של הגז והנוזלים ("קונדנסט") מהקידוח. מהדיונים סביב המתווה עולה שהמדינה כלל לא הסדירה את בעיית הבטיחות, ואת נושא ההתמודדות עם אסון אקולוגי רב־היקף העלול להתחולל במקרה של דליפה. מדובר בשערורייה שכל משרדי הממשלה מתנערים ממנה בתירוץ שהחוק הישראלי אינו חל על "המים הכלכליים" שבהם מתנהלים הקידוחים וההפקה.
ובשורה התחתונה, כדאי לזכור שמאגרי הגז הם ככל הנראה תופעה חולפת בהיסטוריה של המדינה. המפתח לעצמאות אנרגטית אמיתית הוא בניצול יעיל של מקורות אנרגיה מתחדשים, ובעיקר אנרגיית שמש.
ישראל היא אחת המדינות המפגרות בעולם בתחום האנרגיה המתחדשת. לפני חודשיים קיבלה הממשלה החלטה מרושלת להאיץ את הפיתוח והטילה על שלושה משרדי ממשלה להגיש לה תוכנית לביצוע ההחלטה, לקראת ועידת האקלים שתתקיים בשבוע הבא בפריז. זה נגמר בפארסה הרגילה: למשרדי האנרגיה, הגנת הסביבה והאוצר אין כוח מקצועי וארגוני להגשת תוכנית כזו בפרק זמן קצר כל כך. לאחר שלוש ישיבות הסתכסכו נציגי המשרדים ביניהם. וכך ייסע בשבוע הבא ראש הממשלה נתניהו לוועידה הבינלאומית, וינאם על החלטת ממשלה שאין כל תוכנית מעשית להוציא אותה אל הפועל.