זוכרים את השיח הכלכלי מ־2014 על האפשרות לקריסת גוש היורו לאחר שכלכלת הטברנות היוונית נקלעה לפשיטת רגל? זוכרים כיצד דובר על כך שאם יוון לא תסדיר את חובותיה ניתן לומר שלום לכלכלה האירופית שתזדקק באופן דחוף לסדר חדש?
 
אז נכון שקשה לומר שלא נשקפה סכנה אמיתית לגורל הגוש באותה העת, אלא שמאז התרחשו מספר אירועים שבלמו את הנפילה. אלכסיס ציפראס נבחר לראש ממשלת יוון וכפה על האירופים הסדר נוח יותר. הבנק האירופי המרכזי דאג ליישומן של מספר תוכניות חילוץ אפקטיביות יותר וקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, דאגה שחבילת החילוץ תצא אל הפועל בדיוק כמו שרק הגרמנים יודעים. שלא במקרה נבחרה מרקל בימים אלה לאשת השנה של המגזין "טיים". היא ומריו דראגי, נשיא הבנק המרכזי האירופי (ECB), עסוקים עדיין בניסיונות לאישוש הכלכלה המקרטעת באמצעות מדיניות מוניטרית מרחיבה. הם בדרך הנכונה. אם לא די למשבר הפיננסי הקיים, לאירופים נוספו במהלך 2015 שתי בעיות נוספות: בעיית הפליטים מסוריה ומאפריקה והאירועים הביטחוניים הנוגעים לדאע"ש, ששיאם במתקפת הטרור בפריז.

ראש ממשלת יוון ציפראס עם נשיא צרפת פרנסואה הולנד בכינוס ראשי גוש היורו. צילום: רויטרס
ראש ממשלת יוון ציפראס עם נשיא צרפת פרנסואה הולנד בכינוס ראשי גוש היורו. צילום: רויטרס

 
סדר עולמי חדש?

אבל עם כל הכבוד לסופלקי היווני ולכלכלה האירופית המסורתית, האתגר הכלכלי האמיתי של 2015 הוא הכלכלה הסינית. הקשיים בכלכלה השנייה בגודלה בעולם מבחינת היקף הצריכה השפיעו לא רק על אירופה אלא על העולם המערבי כולו. בועת הנדל”ן הסינית התנפצה והביאה איתה את הבורסות שקרסו, את הצמיחה שהואטה ואת החשש הממשי לפיטורי מיליוני סינים. ראשי הממשל הסיני עשו הכל כדי לשפר את מאזן התשלומים, כולל פיחות נמשך של המטבע הסיני, היואן. בינתיים זה לא עזר. הקשיים בסין הביאו לירידה בביקוש בשוק הסחורות העולמי. מחירי המתכות צנחו. מחירי הנפט צללו למחירים שלא נראו כמותם שנים. הנפט יורד לא רק מסיבות כלכליות נטו, אלא גם משיקולים של היחסים המדיניים בין המעצמות.
 
הנפט הוא גורם משמעותי ב־2015. ארצות הברית לוחצת את רוסיה, שכמחצית מהכנסותיה נשענות על הנפט, והכלכלה הרוסית אכן נחנקת. הסעודים, מפיקי הנפט הגדולים בעולם, לוחצים את האיראנים, שחוזרים בהדרגה לשוק הנפט לאחר הסרת הסנקציות הכלכליות בעקבות הסכם הגרעין. תעשיית פצלי השמן בארצות הברית פורחת ומאפשרת פיתוח מקורות נפט חלופיים במחירים של לא יותר מ־70 דולר לחבית. קרטל הנפט אופ”ק נכשל בניסיונותיו להגיע בחודש שעבר להסכמות על צמצום תפוקת הנפט. אחת הסיבות היא הסכסוכים העקובים מדם במדינות ערב, יצרניות הדלק הגדולות.
 
בעקבות כישלון המגעים, מחירי הנפט המשיכו את צלילתם לעבר 35 דולר לחבית ואף למטה מכך. מקורות הנפט הזולים הם בשורה מצוינת, שכן הם אמורים לסייע להתאוששות הכלכלה העולמית. אלא שבינתיים מחירי הרצפה מצליחים רק לדכא את האינפלציה ולא לעודד את התפוקה התעשייתית.

אסדת קידוח נפט באיראן. צילום: רויטרס
אסדת קידוח נפט באיראן. צילום: רויטרס

 
גם מדיניות הריבית האפסית של הבנקים המרכזיים בעולם לא סייעה בתשע השנים האחרונות להתאוששות הכלכלה העולמית. לעומת זאת, ואולי בניגוד לציפיות, דווקא הבורסות (בעיקר בארצות הברית) המשיכו לפרוח ומדדי המניות זינקו לשיאים חדשים.
 
תמונת המצב הפסימית תשתנה כנראה במהלך 2016. אות הפתיחה לסדר העולמי החדש בתחום הכלכלה שוגר בשבוע שעבר על ידי ג’נט ילן, נגידת הפרדל ריזרב האמריקאי. ילן החליטה להעלות את הריבית הבנקאית ב־0.25% ובישרה רשמית על קץ עידן הריבית האפסית. העלאת הריבית לא נתפסת בארצות הברית כאירוע חד פעמי, אלא כמגמה שתימשך בשנה הבאה. האמריקאים מספיק בטוחים בעצמם ונתוני המקרו הכלכלה האחרונים מחזקים תחושה זו.
 
מדובר גם בנתוני התעסוקה הטובים (המתבטאים בביקוש למשרות חדשות) וגם בנתוני התפוקה התעשייתית. קשה לומר שהעלאת הריבית היא החלטה נטולת סיכון, כי ריבית גבוהה עלולה להשפיע לרעה על נתוני הסחר בארצות הברית. עם זאת, נראה שמדובר בסיכון מחושב, שכן האמריקאים סבורים שהשווקים הגיעו לנקודת שפל שאחריה יתחילו הכלכלות להתאושש. העלאת הריבית בארצות הברית היא מעשה חלוצי לא פחות ממסע של משלחת מחקר לקוטב הדרומי או הטיפוס לאוורסט.
 
ובזמן שהריבית בארצות הברית עולה, האירופים עדיין מתבוססים בתוכניות ההרחבה המוניטריות. התיירות בין מדינות אירופה בירידה מכיוון שהאפשרות לסגירת הגבולות בין מדינות הגוש הפכה בעקבות אירועי הטרור והפליטים לתסריט ריאלי.

יו"ר הבנק המרכזי ג'נט ילן. צילום: רויטרס
יו"ר הבנק המרכזי ג'נט ילן. צילום: רויטרס

 
אם ניתן לסכם בשתי מילים את המתרחש ב־2015 בכלכלה העולמית, אפשר לבחור ב”שיא השפל”: שפל במחירי הסחורות, שפל בריבית, שפל במחירי הנפט, שפל במדדי אמון הצרכנים והפחד. נקודת האור הגיעה ממש בימים האחרונים של השנה, עם העלאת הריבית בארצות הברית. הרי אם האמריקאים אופטימים, כנראה שכולנו נצטרך להיות כאלה ב־2016.
הפשע והדלק למחאה: שני עניינים כלכליים שאולי פספסתם ב–2015

מחירי הנפט בעולם צנחו בשנה האחרונה בכ–60% והגיעו לשפל של 35 דולר לחבית ואף למטה מכך. מחירי הבנזין בארצות הברית הגיבו בהתאם וליטר בנזין עולה כ–2.5 שקל (במונחים ישראליים). ומה רמת המחירים אצלנו? לפני שנתיים עמד מחירו של ליטר בנזין על כ–7.5 שקלים לליטר. מחירו ירד מאז בכ–25%, והוא עומד על קצת פחות מ–6 שקלים לליטר (בשירות עצמי). מדוע הירידה לא משמעותית? כי למעלה ממחצית ממחיר הבנזין מורכב ממסי בלו ומע”מ. אלה, לא רק שאינם יורדים - הם ממשיכים לעלות. רק בישראל.

לאן נעלמה המחאה? זוכרים את גל המחאה שפרץ בארצות הברית לפני ארבע שנים תחת הכותרת אוקיופיי וול–סטריט (כבשו את וול–סטריט)? הגל פרץ כתגובה מאוחרת למשבר הסאב–פריים ולכוחם הגדל של הבנקים והמוסדיים הפיננסיים בארצות הברית. במהלך 2015 לא שמענו על הפגנה יוצאת דופן ודומה כי הענייניים במערכת הפיננסית חזרו לסדר היום הרגיל. אלא שאצלנו המחאה לא רק שלא דעכה, אלא התגברה. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא ההפגנות נגד מתווה הגז. המערכת הפוליטית בישראל ובראשם שר האוצר כחלון עדיין קורצים לאנשי המחאה.