הצמיחה העולמית נחלשת, ואין ספק מי מושך אותה מטה - הענק הסיני. הירידה מצמיחה שנתית דו־ספרתית לקצב של כ־6% בשנת 2019 מהווה כשלעצמה ירידה של כאחוז וחצי בקצב הצמיחה של כלכלת העולם כולו. את ההאטה נוטים לייחס למלחמת הסחר בין בייג'ינג לממשל טראמפ. זו אכן מטלטלת את השווקים, מוסיפה להם אי ודאות ומחריפה את המשבר. אבל לא היא מקור הבעיה, ומכאן - שהרגעתה לא תבשר על פתרונה. הבלמים לצמיחה הסינית מצויים בתוך סין עצמה.
בשלושת העשורים החולפים עברה הכלכלה הסינית שינוי מבני גורף: מייצור של מוצרי בסיס לייצוא סחורות איכותיות יותר, ובכללן טכנולוגיות שעומדות בשורה אחת עם אלה של עמק הסיליקון בארה"ב: מעפרונות ומחקים - עד כלי רכב חשמליים וסמארטפונים. אבל השינוי לא מסתכם בענפי הייצוא. הצריכה הפרטית בסין עלתה לאין שיעור, עם מעמד ביניים שהולך ומתרחב והופך לשחקן מרכזי, לצד הצרכנים במערב, בצריכה הפרטית העולמית.
הריכוזיות הסינית מאפשרת שליטה אפקטיבית יותר במשאבים, תכנון וניהול של המשק ומהלכים כלכליים שאינם בהכרח מבוססים על היצע וביקוש, אלא על אינטרסים אסטרטגיים, פוליטיים וגיאופוליטיים. לכן, מנקודת המבט של הממשל והמשק, השיטה הסינית מהווה יתרון גדול בתחרות מול המערב. ועדיין, בתהליך המעבר לצריכה פרטית, למשק מתוחכם ו"מערבי" יותר, נוצרו גם גירעון בקופה והאטה בצמיחה.
אם בתחילת העשור החולף, ובזה שקדם לו, השקיעה ממשלת סין הון עתק בתשתיות - בנייה של ערים שלמות, כבישים מהירים וגשרים רחבי ידיים - הרי שההתמקדות בשנים האחרונות אינה עוד בהשקעות אלא בצמיחה מוטת צרכן. זהו שינוי משמעותי שמחייב הסתגלות, כפי שמשתקף גם בשוק המניות: שוויו של שוק המניות העולמי זהה בממוצע לתוצר העולמי כולו, כשבממוצע ישנם שני חריגים: ארה"ב, שבה שווי השוק - המבטא גם ענקיות טכנולוגיה בינלאומיות - הוא כ־150% מהתוצר האמריקאי; וסין, ששווי שוק המניות בה הוא רק כ־50% מהתוצר המקומי. ההנחה היא שעם הזמן ייפתחו גם השווקים הסיניים למשקיעים זרים, ישתכללו ויתכנסו אל הממוצע העולמי.
אין זה פלא אפוא שמשק בתקופת מעבר, ובוודאי בסדרי גודל כאלה, חווה האטה. ועד שהצריכה הפרטית בסין תקזז את הירידה בהשקעות הממשלה ומערכת הבנקאות המקומית תלמד לייצב את המטבע והמשק, העולם סופג את הפער.
כמעט בכל נקודה על פני הגלובוס מורגשת הירידה בקצב הצמיחה בסין. ה"נזק האגבי" שלה, שמתבטא בירידה בביקושים, כולל את השוק האירופי (תעשיית הרכב הגרמנית, למשל), את השווקים האסייתיים כאזורי סחר מידיים, את אמריקה הלטינית, אפריקה ותעשיית הסחורות האוסטרלית. למעשה, הכלכלה הגדולה היחידה שכמעט לא מושפעת מהכיוון של המשק הסיני, ועל כן (לכאורה) אין לה תמריץ מיידי לפעול להתאוששותו, היא זו האמריקאית. גם בישראל, ככלכלת שירותים מוטת הייטק, ההשפעה הסינית היא נמוכה יחסית.
ב־2020 ממשיכה מלחמת הסחר - שעיקרה סביב הקניין הרוחני והעתקת פטנטים אמריקאיים על־ידי המתחרה הסינית - למקד את תשומת הלב העולמית. אבל מי שמבקש אינדיקטור אמין לצמיחה העולמית ולכלכלה העולמית, מוטב שיחפש אותו בבורסה של שנחאי ובמעמד הביניים הסיני.
הכותב הוא מנהל השקעות ראשי בקסם קרנות נאמנות בע"מ, מקבוצת אקסלנס. לחברות מקבוצת אקסלנס עשוי להיות עניין במידע המוצג. אין לראות באמור ייעוץ או שיווק השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם