בתוך פחות מ־15 שנה החוב הציבורי של עיריית פריז עבר מאפס יורו, תחת ראשות העיר של ברטראן דלנואה, ליותר מ־7.7 מיליארד יורו היום, תחת ראשת העיר אן הידלגו. לאחרונה ביקשה הידלגו לנקוט צעד משפטי נדיר הנקרא Tutelle ומקביל לאפוטרופסות כלכלית, בטענה שהיא אינה יכולה להגן עוד על פריז.
הידלגו היא האישה הראשונה שנבחרה לעמוד בראשות עיריית פריז, היא בת 63, נולדה בספרד למשפחת מהגרים ועומדת בראשות העיר היפה ביותר בעולם, לאחר שנבחרה באפריל 2014.
אף על פי שהשקפת עולמה כראשת עיר דוגלת ב"ז'נוריסטה", כלומר נדיבות עירונית ארכיטקטונית, אקולוגית ובלתי מזהמת, ניכר שהשינויים המבניים שעשתה הידלגו בעיר פגעו בעיקר בה. היא השקיעה מיליוני יורו בשיפוץ כיכר הרפובליקה, והפכה אותה מכיכר עתירת עצים לגוש בטון חלקלק שמסכן את הולכי הרגל. את העצים שנותרו גידרה בבטון במקום ברשת הברזל המרוקעת, המסוגננת והמקובלת עד שהגיעה.
הונאת פירמידה?
הידלגו גילחה את העצים מהרחובות, העלימה את הטרסות של בית הקפה, שעליהן אפשר היה לשבת ולשתות תוך כדי מבט איטי על הרחוב, והיא עומדת כיום בראש עיר שאינה נקייה, בלשון המעטה.
לא מפתיע, אם כן, שתנועות מחאה קמו נגדה - החל מברשת החברתית תחת ההאשטג SaccageParis# (משתוללת בפריז) ועד הפגנות שכללו אנשים שהגיעו גם מחוץ לבירה הצרפתית כדי למחות על מה שעושה ראשת העיר למתחם העירוני.
בשבוע שעבר ביקרתי בפריז, שבה התגוררתי כסטודנטית וכעיתונאית במשך עשור. אין ספק שהידלגו לא הצליחה לפגום לחלוטין ביופייה של העיר, אבל השפעתה ניכרת בה. בעודי מתענגת על העיר האהובה, הגישה הידלגו תלונה נגד גבריאל אטאל, שר חשבונות הציבור, שהאשים בשידור חי ברדיו את גישתה של הידלגו כמי שפועלת לפי "שיטה הזויה לחלוטין" ומנהלת את העיר לפי שיטת פירמידה, מעין "הונאת פונזי", פלטפורמה שהקימה ב־2015 תחת נשיאותו של פרנסואה הולנד.
לפי אטאל, הידלגו מכניסה את פריז לחובות עתק, כשהיא לא מקפידה לגבות שכירויות בזמן וכך יוצרת בור פיננסי ללא תחתית. "המציאות היא שיש לפריז חובות שכירות של יותר ממיליארד יורו למרות החובות הגדולים שלה גם כך". הפוליטיקאים החלו להשתולל. חלקם הגנו על הידלגו בטענה שאי אפשר להשוות ראשת עיר שפועלת לפי תקציב מאושר למי שדוגלת בפעילות כלכלית שאינה חוקית. הידלגו, כאמור, לא נשארה חייבת והגישה תלונה על השמצה תוך בקשה לחדול מהטרדתה.
אין ספק שהיחסים בין הממשלה לעיריית פריז הידרדרו, מאז הכריזה הידלגו על עלייה דרמטית של מס המגורים בעיר. העירייה הגנה על עלייה זו עקב דיאטה תקציבית שעושה המדינה לפריז וכדי לשמר את היכולת להיאבק בהתחממות הגלובלית. אבל הצרפתים ברחובות, ובהם גם חבריי שמתגוררים בעיר, לא מרוצים. הם רוצים את פריז של פעם, זו הנקייה, העתיקה והמסורתית שאפשר להתרפק עליה.
המרוויח היחידי הוא אורח לרגע - זה שאינו תושב משלם מסים. ועבור התייר הישראלי, גם זאת לא הודות להידלגו, אלא בשל שער היורו הנמוך, שהפך את פריז לנגישה, בתנאי כמובן שיודעים לאן ללכת.
לכבוד רבבת נוטשים
פריזאים רבים מאסו בחיים שהפכו יקרים עבורם בפריז. 10,000 פריזאים בממוצע עוזבים את פריז בכל שנה, והיתר מתחפשים לתיירים בעירם: הם לרוב מבקשים פינות חמד שלא נפגעו מהמהפך של הידלגו.
פינת חמד שכזאת אפשר למצוא באזור סן ז'רמן דה פרה, מעוזם של האינטלקטואלים, הסופרים והפילוסופים, לדוגמת ז'אן פול סארטר, סימון דה בובואר וחבריהם שנהגו לפקוד את בתי קפה באזור.
ניכר שהידלגו לא מעיזה לפגוע בנקודה הספציפית הזאת על מפת פריז. אם היא נכנסה לשיפוץ של עשור במרכז הקניות פורום לה האל ברובע הראשון, אין סיכוי שתעז לגעת במעוז הפריזאיות הבורגנות והאולטימטיבית של הרובע השביעי.
עוד "ניצול" נמצא מעל המסעדה המיתולוגית ל'אטלייה של השף המנוח ז'ואל רובושון, בדמות מלון Pont Royal, שנקרא על שם הגשר שמחבר את המשך הרחוב עם ארמון הלובר. בניין פריזאי עתיק, שתי פסיעות מחנויות המעצבים של סן ז'רמן דה פרה, מוזיאון אורסיי, קפה דה פלור, ומסעדת Les Antiquaires, שנקראת על שם סוחרי העתיקות שעדיין פועלים באזור.
הידלגו לא נגעה גם בבעלי העסקים הזעירים במקום, כדוגמת סנדלרים, קצבים, חנויות כלי כתיבה ובוטיקים של שוקולד ופירות מסוכרים. השכירות באזור הזה אומנם מרקיעה שחקים, אבל ניכר שאלו הם הסממנים האחרונים של פריז היפה והטובה.
הודות לשער היורו הנמוך בימים אלה, מלון חמשת הכוכבים Pont Royal הופך להיות סביר מבחינה כלכלית, במחיר של כ־370 יורו לחדר ללילה למשפחה, כולל ארוחת בוקר. זאת דרך מצוינת לחוות את חיי האינטלקטואלים של הגדה השמאלית. חובבי הקניות ודאי ימצאו עניין בכלבו Bon marché, שבעבר התפרסם במחיריו השערורייתיים ועתה הפך להיות בהחלט נגיש מבחינה כלכלית, בלי לשכוח את "הצרכנייה" הצמודה אליו. מדובר למעשה בסופרמרקט אדיר ממדים שבו ניתן למצוא סוגי מזון כמעט מכל מקום בעולם.
לשתות עם המינגוויי
מלון Pont Royal נבנה כבית מגורים ב־1750 וגר בו הסופר שאטובריאן. בשנת 1815 הפך לבית מלון. הבר שלו הוא בר הקוקטיילים הראשון שנפתח בפריז בין שתי מלחמות עולם, והוא חוגג השנה 100 שנים. באותה תקופה הרעיון לערבב בין שני סוגי אלכוהול או יותר נחשב מוזר, אבל הפריזאים דווקא התלהבו.
מי שעודד אותם היה סקוט וזלדה פיצג'רלד, כמו ארנסט המינגוויי האמריקאי, המשורר הצרפתי גיום אפולינר, הפסל הצרפתי אדגר דגה וגם הציירים הספרדים פבלו פיקאסו, שכבר היה מוכר, ואומן צעיר ששמו סלבדור דאלי, שרק התחיל את הקריירה שלו בפריז.
ולא רק אומנים, גם תיירים אמריקאים שסבלו מתקופת היובש בארה"ב הגיעו להרוות את צימאונם בבר הקוקטיילים הזה ולשמוע את מוזיקת הג'ז המפורסמת שחגגה באותה תקופה בפריז. לזכר אותן הופעות בכל שבוע מקיימים בבר הקוקטיילים הופעות ג'ז חיות וחוזרים לשנות ה־20 של המאה הקודמת.
המלון החליף כמה ידיים החל משנות ה־90. במסגרת זו הוא שופץ כהלכה, והשנה רכשה אותו קבוצת Champagne Hospitality, שמחזיקה פורטפוליו של מלונות יוקרה בצרפת, בעיקר בשמפיין ובבורגונדי, כמו באיים הקריביים. מלון Pont Royal הוא הראשון בקולקציה וכרגע גם היחיד שממוקם בפריז.
המסעדה הרשמית של המלון היא כאמור ל'אטלייה שהקים רובושון. לא ניתן להיכנס באופן חופשי, מאחר שאין ידיות חיצוניות כדי לפתוח את הדלת. כלומר רק מי שראוי בעיני הקונסיירז' יזכה לראות את הדלת נפתחת לכבודו ולסעוד ארוחת ערב במקום.
ארוחת הבוקר ב־Pont Royal מוגשת מול גן יפני ומרגיע וכוללת את כל הטוב שיש לצרפת להציע על גבינותיה המסריחות יותר או פחות, הנקניקים המיושנים, החמאות, המרמלדות והריבות, המלחים, הלחמים שאפויים במקום, כמו הקרואסונים הנימוחים על טעמיהם השונים, והאומלטים המגוונים שאפשר לבחור.
קבוצת היוקרה Champagne Hospitality מקפידה על הפרטים הקטנים. לכל אורח ממתינים בחדרים בקבוק שמפניה ושוקולד מהבוטיק היוקרתי Maison du Chocolat. מאחר שידעו שאנחנו מגיעים מישראל, השאירו לנו בחדרים יין כשר וקופסת עוגיות מקרון בטעמים שונים ממאפייה כשרה ויוקרתית בפריז. הנוף של גגות פריז בחסות מגדל אייפל, שמנצח על הכל, משגע, ולרגע פריז של הידלגו נשכחת מהזיכרון.
כדי להשלים את חוויית פריז של פעם אפשר לבחור באחת מהחברות הרבות שמציעות סיורי CV2 במכונית סיטרואן של אספנים. גם ב־Airbnb (שגם בהם הידלגו נלחמת ללא הרף, בטענה שאסור להם להשכיר את הדירות ליותר מ־120 ימים בשנה) מציעים את הסיורים האלו, שמאפשרים לעד שלושה אנשים ונהג לגלות את נקודת המבט של הנהגים שנהגו בפריז לפני מאה שנה.
הסיורים האלה מציעים על מגש את פריז הקלאסית או זו שהפריזאים כמהים אליה, פריז של סמטאות צרות, פסז'ים נסתרים מן העין שעליהם יודעים רק מעט אנשים, חצרות פנימיות, בתי קפה בלתי מתוירים, מאפיות נבחרות והרבה מאוד מפריז שידה של ראשת העיר עדיין לא השיגה.