טקס הפרידה מהכלכלנית הראשית, שירה גרינברג, היה יכול להסתיים כמו טקסי פרידה אחרים מעובדים במגזר הציבורי: נאומים בשבחה של העוזבת, דברי תודה, רוגלך ומתנה עם הקדשה סטנדטית: "בהוקרה ממשרד האוצר". אלא שאז עלה מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, רם בלינקוב לבמה, ובין היתר אמר את המשפט הבא: "קולה של הכלכלנית הראשית רועם על רקע שתיקת הכבשים", וכיוון לפקידי האוצר הבכירים ששמרו על שתיקה אחרי צאתה לדרך של הרפורמה המשפטית, וכשפצו את פיהם, זה היה, לפחות לטעמו, מאוחר מדי ומעט מדי.
פרופ' אבי בן בסט, 78, פרופסור אמריטוס בחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית, מכיר היטב את משרד האוצר, הוא היה המנכ"ל בשנים 1999־2001. הוא מכיר היטב את הדילמות שבפניהם עומדים הפקידים בבואם לבקר מדיניות ממשלתית או להזהיר מפניה: "כשאנחנו מדברים על מערכת, אי אפשר לדון בכולם כקבוצה אחת", הוא אומר. "אבל אין ספק שכשמובא מהלך כה גדול ומשמעותי, הם היו צריכים להביע את דעתם. בסופו של דבר הם עשו את זה. מאוחר מעט, אבל מוטב מאשר אף פעם".
הרזומה שלו מפואר וכולל תפקידים בכירים ופרסים, ביניהם אות אביר איכות השלטון. את הדוקטורט שלו כתב בן בסט על "ניהול רזרבות מטבע חוץ: הניסיון הישראלי" והפך למומחה בתחום. בשנת 1971 החל לעבוד ככלכלן במחלקת המחקר של בנק ישראל ואחרי שניים וחצי עשורים מונה להיות האחראי על המדיניות המקרו־כלכלית של הבנק המרכזי בנושאי מדיניות מוניטרית ושער החליפין, ועמד בראש צוות הרפורמות בשוק ההון והשינויים במבנה מערכת הבנקאות.
הוא גם עמד בראש הצוות המו"מ הכלכלי עם הפלסטינים ליישום הסכמי וואי ולגיבוש יחסי הקבע בעקבות שיחות השלום בקמפ דייוויד. בנוסף, כיהן כחבר ויו"ר בלא פחות מ־15 ועדות ציבוריות וממשלתיות. ממרום שנות הניסיון והידע שצבר, שבהן הוא מביט על מה שמתרחש בישראל, נדמה שהוא נקרע מבפנים וכואב את המשבר שאליו נכנסה המדינה.
מה מטריד אותך ברפורמה המשפטית?
"הפגיעה בדמוקרטיה. בכל מדינה דמוקרטית יש שלוש רשויות שחייבות להיות עצמאיות, הכנסת, הממשלה והרשות השופטת. אנחנו מתחילים מנקודת מוצא לא טובה. עצמאות הכנסת בישראל לא מלאה, כי הבחירות הן לא אישיות אלא מפלגתיות, וברוב המפלגות אין פריימריז, והמינויים מתבצעים על ידי ראש הרשימה ולכן לחברי הכנסת אין עצמאות אמיתית".
"גם בתוך הכנסת אין עצמאות, כי יש משמעת סיעתית, שהיא מאוד חמורה ואם ח"כ מפר אותה, יש עליו סנקציות חמורות, מאיסור הצבעה ועד הדחה, ובנוסף אליה יש גם משמעת קואליציונית. החוק הנורווגי הוא עוד בעיה. ח"כ שממונה לשר מתפטר מהכנסת ובמקומו נכנס אליה הבא בתור ברשימה. הח"כ הנורווגי מאוים, שאם לא ינהג כהלכה, השר יחזור, ויש מערכת שלמה של כללים שמקטינה את החופש שלו. כך שאם נחליש גם את המערכת המשפטית, תישאר רשות חזקה אחת, הממשלה, ושתי רשויות מוחלשות, מה שסולל את הדרך לדיקטטורה".
כלכלה ודמוקרטיה
חתמת על מכתב הכלכלנים, שהזהיר מפני ההשלכות הקשות של הרפורמה על הכלכלה.
"ניקח למשל את עילת הסבירות. אני לא משפטן וההמחשות שאני נותן הן עקרוניות. נאמר שהממשלה רוצה לסלול כביש חדש, חיוני, ולכן היא חייבת להפקיע קרקעות, אבל היא מוכנה לתת לבעלים פיצוי נמוך משווי הקרקע. למי הנפגע יוכל לפנות, מי יגן עליו משרירות הלב של השלטון, אם עילת הסבירות לא תגן עליו? ברגע שאין לאזרח הגנה מלאה של מערכת המשפט, הוא חשוף".
"כלכלנים עוסקים ב־30 השנים האחרונות בהשפעות של מוסדות המדינה על המערכת הכלכלית, באמצעות מדידה של עצמאות המוסדות, מידת החופש ואי־התלות של המערכת הכלכלית. חוקרים בדקו מה השפעת מידת הדמוקרטיה על הצמיחה הכלכלית והמחקר האחרון שהתבצע על ידי מומחים מהאוניברסיטאות המובילות בארה"ב, שהתפרסם ב־ 2019, בדק את הקשר בין דמוקרטיה לצמיחה ב־179 מדינות על פני 50 שנים, קובץ אדיר של מדידות על פני תקופה ארוכה".
"הממצאים הדרמטיים מראים שבמדינות פחות דמוקרטיות, אובדן התוצר לנפש הוא כמעט של 1% בשנה, ו־20% של פגיעה בתוצר על פני 25 שנים. ההשפעה החמורה הזאת כבר באה לידי ביטוי במוטיבציה של משקיעים זרים וישראלים להשקיע בארץ. אם משקיע רואה שזכויותיו מוגנות פחות, ואנחנו רואים את זה בהייטק, הוא לא יהיה כאן. האזנתי בהתרגשות לדיון שנערך בוועדת החוקה, חוק ומשפט, כשהופיע בה יזם הייטק שפיתח סוכר חלבוני שמיועד לחולי סכרת, וסיפר שמשקיעים אומרים לו שישקיעו בו, רק אם יעביר את המיזם שלו לארה"ב. הוא דיבר בדמעות על אובדן החלום שלו".
"הכי בולט עכשיו, בתקופה של חוסר הוודאות, אם המהפכה המשפטית תחוקק או לא, שאנשים נעים משקלים למטבע חוץ לכן רואים פיחות בשער השקל, 9% מדצמבר בשנה שעברה. צריך לזכור שבישראל מרכיב היבוא הוא גדול, גם מייבאים ציוד ומכונות, אבל גם חומרי גלם - וכשהם מתייקרים האינפלציה עולה".
"נכון שעליית המחירים הגלובלית התחילה אחרי שפרצה המלחמה באוקראינה, אבל אצלנו הסבל גדול יותר. תראי את הבורסה, היא פועלת הפוך למה שקורה בעולם. אז באים בטענות לבנק ישראל, למה הנגיד מעלה את הריבית. אם הנגיד לא היה מעלה את הריבית, המחירים היו עולים הרבה יותר ולכן הטענות נגד הנגיד הן טענות סרק. עצמאות הבנק המרכזי מאוד חשובה. אצלנו היא הגיעה מאוחר יחסית, לפני 20 שנים ופגיעה בה תביא לאינפלציה ולחוסר יציבות במשק הישראלי".
הנגיד לא יכול לסתום את החור בסכר עם האצבע שלו. הוא חייב שתהיה לו פעילות ממשלתית תומכת בבלימת האינפלציה.
"הממשלה לא רק שלא תומכת, היא מקשה. ההפיכה המשטרית מייצרת אי־ודאות מאוד גדולה, הדולר מתחזק והמחירים עולים. אם לא הייתה מהפכה משטרית, שער החליפין לא היה עולה כל כך. כמו כן, צריך לעשות הפרדה בין עליית המחירים ליוקר המחיה. יוקר המחיה מלווה אותנו שנים. מוצרים רבים עולים אצלנו יותר מאשר במדינות מערביות מפותחות בגלל היעדר תחרות, ולצערי ממשלות ישראל בעשורים האחרונים לא עשו מספיק כדי להגביר אותה. צריך לפתוח את המשק ליבוא ולהוריד מכסים. נעשו כמה מהלכים בתחום, אבל לא מספיק ולא בצד המבני. יש כמה מנגנונים שמנציחים את המצב, כמו רישיונות היבוא הבלעדיים. למה אנחנו מסכימים לזה? חברה זרה שרוצה לפעול בישראל לא יכולה לפעול רק באמצעות יבואן אחד. ויש דברים חמורים יותר, כמו, למשל, בענף הרכב. ליבואן אחד יש ארבעה רישיונות בלעדיים ליבוא. אם אחד מיצרני הפסטה הוא גם יבואן של פסטה, זה דבר בלתי נתפס. צריך לעשות רפורמה מבנית".
שר הכלכלה ניסה להכניס חוק להגבלת הריכוזיות, ושר האוצר הוציא אותו מחוק ההסדרים. עכשיו מוגשת הצעת חוק ממשלתית בעניין.
"יש תוכנית סדורה באגף תקציבים שאפשר להסתמך עליה ולהתחיל לעבוד. אנחנו לא עושים מספיק. בחוק הישראלי יש הגנה על זכויות קניין, אבל יש בו פסקה, שמותר לפגוע בזכויות הקניין, אם המטרה ראויה ולא עולה על הנדרש. ב־2005 חייבו את הבנקים למכור את קופות הגמל וקרנות ההשתלמות כדי להגביר את התחרות. נצטרך לעשות מהלכים דומים בתחומים נוספים, כי התחרות היא מטרה ראויה וזה לא עולה על הנדרש, כי יש כאן מעט שחקנים".
כולם מבינים שהיעדר תחרות הוא הכשל המרכזי, ובמשך שנים לא מטפלים בזה.
"וזה רע מאוד. רמת המחירים אצלנו גבוהה מדי יחסית ל־OECD. הייתי חבר בוועדת שטרום שהחליטה על פיצול חברות האשראי מהבנקים. שתיים פוצלו והשנה יפצלו עוד אחת. אלא שעכשיו מחליטים שאפשר למכור אותן גם למוסדיים, זאת אומרת להעביר אותם מהבנקים הגדולים למוסדות הגדולים בתחום הפנסיה. גם שטרום וגם אני פנינו לאוצר והתרענו, שאסור למכור את חברות האשראי לגופים שכבר משחקים במגרש האשראי ומלווים כסף".
שר האוצר טען שהוא מתכוון להטיל מס על רווחי הבנקים. זה אבסורד, כי מי שמחזיק במניות הבנקים זה הציבור, המשמעות היא הטלת מס נוסף על האזרחים.
"זה נושא שאני עוסק בו שנים. אין תחרות בין הבנקים, טפלו בזה. אני מעדיף יצירת תחרות בין הבנקים על מיסוי רווחים. מס החברות צריך להיות אחיד ולא לתת העדפה לחברות יצוא והייטק. כל ראשי הממשלה ב־ 40 השנים האחרונות מקדשים תחרות, אבל איפה התחרות כשחברה אחת משלמת 26% והשנייה 7%? למי שמשלם פחות קל להשיג את העובדים הטובים יותר, כי אפשר לשלם להם יותר. זאת אפליה איומה".
"עוד עיוות בלתי מתקבל על הדעת, הוא העדפת יצוא על פני יבוא. יש עודף יצוא מתמשך כבר 20 שנים וההתערבות המלאכותית של בנק ישראל בשוק המט"ח מביאה לסבסוד היצוא. בשביל מה אנחנו צריכים יתרות מטבע חוץ כל כך גדולות?".
טעות קרן הארנונה
אחד מתחומי ההתמחות של בן בסט, הוא כלכלת רשויות מקומיות, ולתפיסתו הקמת "קרן הארנונה" היא טעות, כיוון שיש בישראל מנגנון קיים לשיפוי רשויות גירעוניות. "המגמה בעולם היא להעביר סמכויות מהשלטון המרכזי למקומי", הוא אומר. "ההתערבות הממשלתית באמצעות קרן הארנונה היא פגיעה בתחרות ויצירת עיוות. במקום לתגמל הצטיינות, פוגעים בה".
"הרי יש לנו מנגנון עתיק יומין שמטפל בפערים בין הרשויות - מענקי האיזון. נקבעה רמה נורמטיבית של שירותים, שכל אזרח חייב לקבל ורשות שלא מצליחה לתת אותם, מקבל כסף מהמדינה. הרבה שנים לא פעלו לפי הנוסחה הזאת ולפני שנתיים טיפלו בזה. בואו נגדיל את מענקי האיזון בדרך נקייה יותר מזו של קרן הארנונה, מהמסים שממשלה גובה. מי שמרוויח יותר משלם יותר מס ולכן זו דרך הרבה יותר צודקת ונכונה".
אפרופו חוסר צדק, גם חלוקת הכספים הקואליציוניים בעייתית.
"כי רוב הכספים מתוך 14 מיליארד השקלים של הכספים הקואליציוניים הולכים לחרדים ולמתנחלים. זה נכון שחלוקת כספים קואליציוניים נעשית תמיד בראייה מפלגתית, אבל הפעם הם התרכזו בשתי קבוצות אוכלוסייה, כשיש בעיות נוספות במדינה. נגיד שאנחנו רוצים לתמוך במוסדות תורניים, אין בעיה, אבל תחייבו אותם בלימודי ליב"ה".
גם כך שיעור ההשתתפות של החרדים בשוק העבודה נמוך, וכשאנחנו מגדילים את התמיכה במי שאינו נותן חינוך מתקדם, מה יהיה פה עוד 18 שנים, כשהעולם יהיה הרבה יותר טכנולוגי? שיעור הגידול באוכלוסייה החרדים גדול, איך נצליח לפרנס אותם כשיהיו 30% מהאוכלוסייה?
"אני רואה את זה סביבי, בירושלים. לפני 30 שנים העיר הייתה באשכול סוציואקונומי 6, והיום היא באשכול 2. זה קרה בגלל קצב ריבוי האוכלוסייה החרדית והגירה של אוכלוסייה חזקה החוצה. אני חושש שבעוד 30־40 שנים זה יקרה גם ברמה הארצית, ומעבר לחוסר יכולת לפרנס אותם, תהיה הגירת ישראלים חזקים לחו"ל. אני לא נגד הקצאת כספים לחרדים, אבל זה צריך להיעשות תוך הסתכלות אסטרטגית קדימה".