חידה: אונייה סינית גדולה נכנסה לנמל אשדוד ב־5 במאי, כשעל סיפונה 40 אלף טונות גופרית. אחרי 29 ימי המתנה ארוכים, סוף־סוף הגיעה תורה לפריקה. היבואן הזמין מהנמל צוות לכל אחת משלוש המשמרות ביממה, כדי להספיק לפרוק אותה בחמישה ימים. הנמל סיפק צוות למשמרת אחת בלבד - וכך, רק אחרי 17 ימים, הסתיימה הפריקה, פי שלושה מהזמן הצפוי.

לא צריך להיות זוכה פרס נובל במתמטיקה כדי לעשות את החשבון הבלתי ייאמן: 38 ימים שהתה האונייה בישראל, במקום מקסימום שבוע, וזה הרבה אחרי מגיפת הקורונה, שבעקבותיה מחירי ההובלה זינקו בטירוף ונוצרו פקקי ענק בנמלים.

האונייה "חומרנה" לא לבד. האונייה הסינית "שין הי טונג" המתינה בנמל שלושה שבועות, גם "ונטוס" סגרה שם 20 ימים, "נבין רבן" בילתה בנמל חודש וחצי, ו"איקריה" כמעט חודש. למרות הכחשות נמרצות של הנמל, שטוען שאין תורים בכלל, בשבוע שעבר חיכו 12 אוניות בתור. תגידו, מה אכפת לנו אם אונייה נשארת בנמל יום, חודש, למי זה אכפת? אז זהו, שכל אחד ואחת מאיתנו צריך לקחת את הנתונים האלה ברצינות, שלא לומר להיבהל מהם, כי על כל יום של שהייה מיותרת בנמל, משלמים היבואנים הרבה מאוד כסף, שמגולגל לצרכן ועולה למשק כ-400 מיליון שקל בשנה. כל זה מטריד מאוד את נשיא לשכת הספנות, יורם זבה.

מאז עזיבתו של המנכ"ל הקודם, שיקו זנה, מנוהל נמל אשדוד על ידי אלי בר יוסף, סמנכ"ל הלקוחות של הנמל שמונה כממלא מקומו (כברירת מחדל בגלל עזיבה מסיבית של סמנכ"לים) ומצבו של הנמל, שעומד לפני הפרטה, מתדרדר והולך. זבה, שכיהן במשך שנים כמנכ"ל ונשיא צים ויו"ר חברת הלוגיסטיקה UTI, אומר שבמשך שנים הנמל לא היה במיטבו, אבל הצניחה במדדי השירות ב־2022 גובלת בשערורייה. מתוך 350 נמלים בנמלי המכולות של הבנק העולמי וסוכנות הדירוג P&S, הגיע אשדוד למקום ה–297, בעוד נמלי מפרץ חיפה ממוקמים בצמרת, במקום ה־56.

"אונייה שמגיעה לנמל מזמינה מראש צוותים לפריקה, שמונים בין 10 ל־12 עובדים למשמרת, כשיש שלוש משמרות ביום. ככל שיהיו יותר צוותים במשמרת והם יעבדו יותר משמרות ביום, הפריקה תהיה מהירה יותר. אלא שאין בנמל כוח אדם והם מסוגלים לתת צוות אחד למשמרת אחת ביום, כאן מתחילה הבעיה".

פורקים בחיפה
"הדבר הכי חשוב בתחום שלנו, הוא מה שנקרא זמן האונייה. הבעלים של האונייה רוצה להיות בנמל כמה שפחות זמן. אם בטורקיה, אוניית צובר, שמובילה חומר נשפך, נמצאת בנמל שלושה ימים, באשדוד היא נשארת חודש, כשכל יום עולה ליבואן 30 אלף שקל ומישהו צריך לשלם אותם. שתי אפשרויות עומדות מול היבואן, או לא לעבוד עם הנמל, ובאמת הרבה יבואנים שממוקמים בדרום, מעדיפים לפרוק בנמלים בחיפה ולשנע את המטען בכבישים דרומה, או לגלגל את זה הלאה לצרכן, כי אין לו ברירה".

לפי הנתונים של איגוד הספנות, 40% מהסוורים בנמל אשדוד נמצאים בחופשת מחלה של חודשים וככל הנראה, ההנהלה לא מצליחה להתמודד עם ההדבקה ההמונית... בשנה שעברה עבדו שם 55 צוותים ביממה ואילו השנה הצטמצם מספרם לבין 35 ל־40 צוותים ביום. כך ישנן הפרות חוזרות ונשנות של הסכמים תפעוליים מול לקוחות, שמצביעים, כאמור, ברגליים, ונמלטים לנמלים הצפוניים. שינוע הסחורות בכבישים, מגביר את העומס, הגדול גם ככה.

"אונייה משלמת דמי מעבר פעם בחודש ואם עוברים רק יומיים, היא תשלם עבור עוד חודש. יש גם דמי מנגש, דמי עגינה, שמשולמים בפעימות של כל ארבע שעות, סכום של אלפי דולרים. ככל שעובר יותר זמן עגינה, הנמל מרוויח יותר. מצד שני, הנמל עובד עם 'כתב הסמכה' שבו כתוב במפורש, שכשאונייה נכנסת לרציף היא חייבת להיפרק ברציפות. אם היא לא עובדת וגובים דמי מנגש, זו עבירה".
מייבשים אוניות בנמל וגובים מהן כסף?

"כן, מדלגים על משמרת או שתיים וזה המון כסף. משמרת היא שמונה שעות, דמי מנגש משלמים כל ארבע שעות, תעשי את החשבון לבד. אוניות המכולה, שמובילות את כל השוק הקמעונאי, מגיעות לנמל פעם בשבוע. הם עושים הסכם עם הנמל, מתי יגיעו, כמות הפריקה, מספר הצוותים, והנמל לא עומד בזמן ובהסכמים. ישנן אוניות שפורקות את כל הסחורה, אבל לא מטעינות את כל המכולות הריקות ופה מתחיל סיפור חדש.

"יש 2,000 מכולות על האונייה, אבל מוטענות רק 1,500 מכולות ריקות, כי אין מספיק כוח אדם. ככה מודים שם בפה מלא. האונייה יוצאת לנמל הבא, ואת 500 המכולות הריקות שנשארות מאחור צריך לאחסן, אז הנמל מקבל עוד כסף על אחסון המכולות הריקות שהוא לא העמיס בחזרה והיבואן צריך לשלם תוספת נכבדה על השטת המכולות הריקות באונייה אחרת".

ואיפה המדינה או שרת התחבורה שיטפלו בזה?
"המדינה איננה. הספינות והנמלים לא מעניינים את ממשלת ישראל. יכול להיות שיש בעיות יותר גדולות לעסוק בהן, עילת הסבירות או טייסים שלא רוצים לשרת במילואים. סחר החוץ של ישראל מהווה 60% מהתמ"ג של מדינת ישראל, ואין לנו מי יודע מה משאבים, חוץ מגז. אבל יש לנו דבר חיובי ונהדר, התעשייה הישראלית, שהיא מאוד יעילה, עובדת בצורה יוצאת מהכלל. כי"ל מייצרת כמעט 100% לחו"ל. לכן חשוב לעודד, לטפח ולייעל את זה, ומי שבנה את נמל המפרץ והדרום הבין את זה היטב".

אתה אומר בעצם, שבנמלים האחרים המצב טוב יותר מנמל אשדוד.
"אני לא אומר שהכל אידיאלי, אבל חברת נמל חיפה, שעברה הפרטה, כל המדדים שלה טובים, כולל תפוקה וזמן שהיה בנמל. גם באילת המצב טוב יותר ובאשדוד הכי גרוע, עם הסתייגות קטנה. אין לנו עוד מספיק נתונים על הנמלים החדשים ואני מעריך שבעוד כמה חודשים הם יגיעו לתפוקה מלאה".

נגד המינוי
בשבועות האחרונים מנהלת לשכת הספנות קמפיין נגד מינויו של אלי בר יוסף, שמכהן בשנה האחרונה כממלא מקום מנכ"ל הנמל, למנכ"ל קבוע. לטענתה, בר יוסף שניגש למכרז, נפסל בגלל אי־עמידה בתנאי הסף, ערער וזכה, אינו כשיר לתפקיד. בר יוסף טוען מנגד, שבגלל שהוא נותן הנחות ליבואנים ולא לבעלי האוניות, הם מחפשים אותו ומנסים לחבל בהתמודדותו למכרז המנכ"ל הקבוע של הנמל.

"אם בן אדם נמצא בפוזיציה של ניהול, יש לו סמכויות להוסיף כוח אדם ולשכנע את הדירקטוריון שלו שצריך יותר צוותים ולהפנות יותר תשומות לבתי המלאכה, כדי שהציוד יהיה תקין והמנופים התקולים כל הזמן יקבלו את התחזוקה המתאימה, ולא רק שהוא לא עושה את זה, אלא טוען את ההפך, זאת בעיה. אם הוא היה קשוב יותר לטענות שלנו ומקבל אותן ולא מתנצח עם כל מיני מספרים, יכולנו לעבוד ביחד".

מי יהיה המנכ"ל הבא של נמל אשדוד?

"אני לא בוועדת האיתור ואני לא יודע. אני מקווה שזה יהיה מישהו שמבין בלוגיסטיקה".

ולא בניהול לקוחות כמו בר יוסף.
"לא אמרתי את זה. אם בר יוסף ימשיך להכחיש את מה שצריך לעשות, הוא לא יוכל לנהל. את חייבת להבין שאוי ואבוי לנו אם הנמלים הקיימים לא יתחרו בחדשים, כי החדשים יהיו יקרים. מאוד חשוב לנו לשמור את הנמלים הקיימים במצב הכי טוב שאפשר, גם בגלל שיש להם ניסיון עשיר וגם בגלל שאנחנו רוצים שייתנו פייט. זה לא יקרה אם לא יבינו במה הם צריכים להשתפר ויתקנו את הכשלים".

בנמל טוענים שבר יוסף נותן הטבות ליבואנים ולא לכם, ולכן אתם מחפשים אותו ונוקמים בו.
"רק לאחרונה הוא הודיע שיתגמל רק יבואנים, אבל יבואני התבואה, שמקבלים את ההטבות שלו, חתמו על מכתב הטענות שלנו נגד התנהלותו. העניין כאן הוא לא ויכוח על כסף, אלא על עניין הרבה יותר חשוב מכסף. כשהייתי בצים פרסמתי מודעה שאני מוכן לשלם יותר לסוורים, אם יקצרו את שעות העבודה. אם הנמל היה בא ואומר לנו, הוספת כוח אדם היא הוצאה גדולה, צריך להעלות מחיר, יש בשביל זה את ועדת התעריפים באוצר ואפשר היה להגיע לסיכום שמקובל על כולם, כדי להפוך את העבודה ליותר יעילה".

כל הענפים במשק סובלים מבעיית כוח אדם אחרי הקורונה, נמל אשדוד לא לבד.
"אין לזה קשר. אנחנו הרבה אחרי הקורונה. המדדים של הבנק העולמי, מרכז המחקר של הכנסת, והכלכלנים לא קשורים לקורונה".

איך זה, שמחירי ההובלה ירדו לרמה של 2019, ומחירי המוצרים המיובאים לא הוזלו.
"מחירי ההובלה עלו בצורה מטורפת במשך שמונה חודשים. כמה את חושבת עולה היום להעביר טלוויזיה 52 אינץ' מהנמל בהונג קונג לארץ?"

עשרה שקלים.
"ונגיד שאת צודקת, זה רלוונטי למוצרים הקמעונאיים שמשתחררים מהר יחסית. הבעיה היא עם מלט, ברזל, לא עם טלוויזיות. ואגב, העלות של הובלת טלוויזיה מסין לכאן היא 20 סנט. לא יותר".

אני לא מאמינה.
"כשנגמרה הקורונה אנשים בזבזו כספים בצורה מטורפת, כמו רהיטי גן למשל. הם הבינו שאפשר לקנות בית מחוץ לעיר עם גינה ולחיות שם, זה נגמר".

ואחרי תקופת הגאות המטורפת של הספנות בקורונה, עכשיו המצב התהפך.
"אנחנו נמצאים בתקופה של שפל עמוק בספנות. המחירים צונחים ויש יותר מדי אוניות. בארה"ב הבינו שאפשר לחיות עם מלאי קטן יותר, כשבעבר עבדו עם מלאים ענקיים".

רואים את הירידה התלולה בדוחות של צים.
"ברור. צים חילקה מיליארדים דיווידנדים בתקופת הקורונה ואחריה, והודיעה שתפסיק לחלוטין. כל חברות הספנות אמרו באופן כן, תתכוננו. אמנם יש לנו רזרבות, אבל לא טוב לנו".

גם הנמלים נפגעים?
"הם לא נפגעים. נכון שכשיש פחות כמויות הם צריכים להיפגע, אבל בארץ אנחנו לא שם. הנמלים הקיימים יצטרכו להיות פחות מפונקים ואני מקווה שנגיע למצב שבו רציף יחכה לאונייה ולא אונייה לרציף".