ביום שני התכנסה ועדת הכספים לדיון מעמיק בהיערכות הממשלה למתן פיצוי בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", בנוכחות שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. האולם בכנסת היה גדוש, האווירה מתוחה. רועי כהן, נשיא לה"ב (לשכת העצמאים בישראל), שהיה שם באינספור דיונים, קיבל לזמן קצר את רשות הדיבור והספיק לומר שני משפטים, שילוו את המאבק שלו ושל העסקים הקטנים והבינוניים בישראל על הישרדותם: "ראיתי את תוכנית החירום הכלכלית של האוצר ואת תוכנית הסיוע של משרד הכלכלה. אין בהן מילה על 600 אלף איש, העצמאים".
כבר כמעט שבועיים שהמשק מושבת. רוב העסקים הקטנים סגורים, או פתוחים רק שעות ספורות ביום, המחזורים מצטמצמים, וההוצאות נשארות קבועות ומכבידות, חשמל, מים, ארנונה, שילוט, המונה דופק, אבל הכנסות אין. הקבינט החברתי כלכלי התכנס לראשונה בתחילת השבוע ונדמה שהשירות הציבורי כולו, שצריך לתת מענה לציבור שמחזיק את המשק והכלכלה על הגב, עדיין בהלם. כהן, 46, שנמצא בקדנציה השלישית שלו בהתנדבות בתפקיד, למוד מאבקים, יודע שגם המערכה שהוא צריך לנהל למען העצמאים תהיה ארוכה ומתישה.
"אחרי כל מבצע צבאי, והיו לא מעט כאלה במהלך השנים, לחוקק נוהל בלחיצת כפתור שייכנס לתוקף עם תחילתו של מצב מיוחד בעורף", הוא אומר בכעס, ומרגיש כמו סיזיפוס במעלה ההר, כשמשקל האבן הכבדה על גבו מחזיר אותו בכל פעם לנקודת ההתחלה. "כל פעם מתחיל הוויכוח על כמה קילומטרים מהגבול מגיע פיצוי לעסקים וכמה, ומתי הוא יינתן".
"במקום נוהל שבו המדינה קובעת שכל מי שיוצא לחל"ת מקבל תשלום מהממשלה, הארנונה נעצרת, ההלוואות יזכו לגרייס (תקופת המתנה שבה לא נגבה החזר בגין ההלוואה - ל"ר) באופן אוטומטי, ייכנס לתוקף מנגנון פיצוי על הוצאות קבועות, אובדן הכנסה, צ'קים חוזרים, מתחיל הברדק. חמישה ימי דחיית תשלומי מקדמות למס הכנסה וביטוח לאומי, ורק אחרי שבעלי עסקים מודיעים שלא ישלמו אותם, כי אין להם כסף, מתחילים דיונים למתי לדחות ואיך. שוב טלאי על טלאי".
"תעשו ישיבה מסודרת, בסופה יצאו הוראות ברורות לגבי הארנונה, תשלומי עובדים, מלאי, פיצוי ברור. בניגוד לקורונה, אי אפשר לצאת לרחובות כי מדובר בסיכון חיי אדם. צאו מהמחבואים שלכם כבר. אנשים לא עובדים, עוד מעט מגיע הראשון לחודש, ומי יוכל לשלם ארנונה, הלוואות, משכורות, מי?"
"מ־2016 אני מתריע על זה ואף אחד לא עושה שום דבר. בכל מדינה מתוקנת נותנים ודאות לעסקים, בטח בלחימה. אתם רוצים שישלמו מע"מ ומס הכנסה? תנו להם תזרים מזומנים, תזוזו כבר".
ולהלן צעדי החירום המיידיים שכהן מציע, והם פשוטים וברורים: הקדמת תשלומים לספקים של הממשלה, המגזר הציבורי והרשויות המקומיות, הרשאה למעסיקים להוציא עובדים לחופשה תוך ניכוי ימי חופשה, ביטול הגבלת חשבון בעקבות שיק שחזר בשל נסיבות שעת החירום, הקפאה ופריסת תשלומי ארנונה לאחר תום המלחמה וללא ריבית. תשלום מקדמות מהביטוח הלאומי לעובדים עצמאים שגויסו בצו שמונה, בלי לחכות לסיום תקופת המילואים, מקדמות על תשלומי נזק ישיר ועקיף מקרן הפיצויים, מסלולי הלוואות בערבות מדינה לעסקים בסיכון ושיפור התנאים ללקיחתן, כל היתר ורישיון רגולטורי יוארך אוטומטית בשלושה חודשים.
אדי דלק
חזרה אחורה, לימים שלפני התופת. באחת מישיבות ועדת הכספים ביוני האחרון, שדנה בחיוב בעלי עסקים קטנים להתקין דלקן ברכבי החברה כדי להילחם בהון השחור, היה נדמה שכהן, שמשמש גם מ"מ יו"ר נשיאות המגזר העסקי, עמד להתפוצץ כשמירי סביון, המשנה למנהל רשות המסים, הציגה את התוכנית הממשלתית להתקנת דלקנים ברכבי עסקים קטנים, כדי להילחם בהון השחור.
"אתם מכריחים למעלה ממיליון עצמאים, עוסקים פטורים וזעירים להתקין דלקן, כדי להילחם בהון השחור?", הוא צעק, "מטילים עליהם עוד רגולציה ומונעים מהם לקבל הנחה על תשלום במזומן, במקום להילחם ב־60 תחנות דלק פיראטיות? אתם השתגעתם?", פניו האדימו מכעס והוא לא הרפה עד שהנושא ירד מסדר היום.
בשלהי הקורונה, העצמאים היו הדבר הכי חם והפכו את אביר קרא, אביר השולמנים, ומי שהיה אמור להיות הקול שלהם בכנסת, ללשון המאזניים של ממשלת השינוי. קרא, שהצביע נגד דמי אבטלה לעצמאים, והעביר את החוק הצולע של רשת ביטחון לעצמאים, שיש בו יותר חורים מרשת, אכזב ונעלם מהמפה הפוליטית. בעקבותיו ירד גם הדגל שאיחד מאות אלפי בעלי עסקים והפך לסמרטוט: העסקים הקטנים לא עניינו אף אחד כשהרפורמה המשפטית ומלחמת הדת העסיקו את המדינה.
כשאמרתי לכהן שהעצמאים נמחקו מסדר היום הציבורי עוד לפני המלחמה, הוא העלה והוסיף, "לא רק שנמחקנו, אני חושב שהמשבר שבו נמצאים היום בעלי העסקים הקטנים והבינוניים גרוע מזה שהיה בקורונה. אנחנו לא שם בכלל. תשעה חודשים מאז כינון הממשלה, לא היה דיון מקצועי אחד עם האוצר והממשלה על המצב במגזר העסקי. ובפרק הזמן הזה חווינו עליית ריבית דרמטית, שהשפיעה על יכולת ההישרדות שלהם, אינפלציה וחוסר ודאות, שכולם הרסניים למי שעושה עסקים בישראל".
עוד לפני המלחמה
והרי נתוני הפתיחה הגרועים טרום הלחימה: מינואר עד יוני, יש עלייה של 31% בעסקים שנקלעו לקשיים, ביניהם: רום כנרת, אניס, מסה, גמבו סטוק, האופה מבגדד, עד העצם אקספרס וטחינת הנסיך. מאות עסקים שקרסו בגלל שהם לא יכולים לעמוד בהחזרי ריבית של פריים, 6.75% ותוספת של בין 6% ל־7%, ריבית דו־ספרתית.
בימים שבהם דיברו על השפעות הרפורמה המשפטית על הכלכלה והעסקים, הוא אמר לי כי "נראה שמקבלי ההחלטות עוצמים עיניים. אני מרגיש כמו האיש עם האצבע בסכר, מנסה להעלות את הנושא לסדר היום ובגלל שזה לא מעניין אף אחד, אני נאלץ לפנות לבג"ץ בנושאים כמו רישוי עסקים, כי למעלה מחמש שנים לא התקינו תקנות לשימוש חורג, ורק אחרי שעתרנו זה נפתר, או על אי־פיצוי לבעלי עסקים על תוואי הרכבת הקלה. רק אחרי שאני יושב בוועדות וצועק את נשמתי, דברים נעצרים".
"כמה ניתוק יש בין הציבור למקבלי ההחלטות. אין להם מושג מה קורה בשטח. בראשון לחודש המשכורת שלהם דופקת, לא מעניינים אותם הארנונה, החשמל והמים, השכירות. אין מילה אחרת לקרוא לזה, אלא הפקרות פושעת. אין קשב לנושא של העצמאים, כי כל דיון בנושא, מתנהל על הקצה של דיונים ברפורמה המשפטית, וזה הופך לקרב בין תומכים למתנגדים. איפה תור הזהב של אלי כהן כשר הכלכלה, או של רועי פולקמן ואיתן כבל בין 2015־2019, בתקופת השר כחלון. איפה שר הכלכלה?".
פנית לניר ברקת לעזרה?
"לא רק שפניתי. אנחנו בקשר טוב, אבל הוא הופך להיות שלוחה של משרד האוצר. אם הוא מסכים לדלקן ולחשבונית הירוקה, שהם קטסטרופות לעצמאים, ובחוק ההסדרים לא נכנס פחת מואץ, קיצוץ הפסדים לאחור ואין בו אפילו בשורה אחת לציבור שנושא את המשק על הכתפיים, אז הוא לא באמת במשחק, הוא מקבל הנחתות מהאוצר. ברמה האישית הוא השר המקצועי היחיד בממשלה, אבל נסיבות טרגיות הביאו לזה שהיכולות שלו לא יכולות לבוא לידי ביטוי. זה הרבה יותר גרוע, כי שר האוצר הוא יותר שר במשרד הביטחון משר אוצר. הוא הגיע למשרד האוצר כדי לרצות את הבוחרים שלו. הוא לא רואה את הקטסטרופה שבו נמצא המגזר העסקי. בפגישות איתו מגיעה הפקידות מהאוצר, שמנפחת אותו בנתונים ואחרי שאנחנו הולכים, הם אומרים לו: הכלבים נובחים והשיירה עוברת".
מלחמה בעצמאים
ועכשיו הוא עומד בפני מציאות חדשה של הישרדות ביטחונית, כשהקשב לצרכים היומיומיים כמעט ואיננו. "על מנת לייצר סביבה עסקית תומכת עבור ציבור העצמאים ובעלי העסקים בישראל, אני פונה בעת הזאת ליישם מנגנון של פחת מואץ מהיר והכרת הוצאות רכב עבודה, להוביל להפחתת מס החברות ולייצר מע"מ דיפרנציאלי על מוצרי יסוד. צריך לכנס שולחן עגול עם המגזר העסקי ולקיים פגישות מעקב עם שר האוצר ולפעול כדי לענות על המצוקות שעולות מהשטח.
"לרגולטורים יש תפקיד חשוב. המפקח על הבנקים צריך להנחות לעצירת הגבלת חשבונות, עצירה מוחלטת של מסגרות אשראי, והלוואות ומשכנתאות ומתן תקופת גרייס ללא עלות ל־60 יום. המפקח על שוק ההון צריך לאפשר משיכת כספי קרנות השתלמות ופנסיות, או לקיחת הלוואות תוך מספר ימים ללא בירוקרטיה, על חשבון הקופות. בגלל המצב הכלכלי עוד טרום המלחמה, חלק מחברות הביטוח הורידו את האפשרות לתת הלוואות לבעלי קופות, או שהורידו את סף האחוזים מסך ערך הקרן. על החשב הכללי להזרים כספי קרנות בערבות מדינה לתהליך מזורז לעסקים שסובלים מירידה בהכנסות, כאלה שסגורים או שאינם חיוניים. וביטוח לאומי צריך לקבוע מנגנון תשלומי חל"ת באמצעות המעסיקים".
