ועדת הכספים של הכנסת דנה אתמול (שני) בהערכות הממשלה לקביעת מתווה הפיצויים בעקבות המלחמה ברצועת עזה. למרות הפגיעה הכלכלית הקשה בתושבי העוטף והדרום, ח"כ ולדימיר בליאק טען כי הוועדה צפויה להעלות לאישור בקשות להעברת מיליוני שקלים למשרדים שונים, שאינם מטפלים בבעיות המפונים והנפגעים. בשיחה עם 'מעריב', מסבירה פרופ' טליה מירון שץ, מומחית לכלכלה התנהגותית מהקריה האקדמית אונו, על המחדל הכלכלי החמור של אוקטובר 2023.
הקרב על הכסף הקואליציוני: סערה בוועדת הכספים שדנה במתווה הפיצויים
נגיד בנק ישראל: "יש לשקול סגירת משרדי ממשלה מיותרים"
"אני רוצה לדבר לא על המחדל הביטחוני שקורה כאן אלא על המחדל הכלכלי שקורה כאן במדינה", פתחה ואמרה. "מדינת ישראל לא באירוע הכלכלי הזה. הלוחמים בשטח מבקשים ציציות? אין מספיק משרדי ממשלה שעוסקים בנושא דת אז עכשיו פונים לציבור ורוצים לתת ציציות לעוד 23 אלף חיילים. מנהל מערכת החינוך באשקלון מבקש מחשבים למפונים ולאנשים שיושבים בבית. אנשים ב"אברהם הוסטל" קלטו מפונים ואומרים אין לנו מספיק אוכל וגם חסרות הפעלות לילדים".
"קורים כאן למעשה שני דברים", הסבירה. "האחד הוא שממשלת ישראל למעשה לא קיימת. אנחנו מתנהלים כאילו אנחנו ניצולים בספינה טרופה, אין כאן שום מערכת תמיכה, אין משרד חינוך, אין מורות חיילות, אין כלום, אין שום דבר שיכנס. אנחנו ביום ה-17, ה-18 לדבר הזה למלחמה, מה קורה פה?"
"ההתנדבות היא מעולה אך מבחינה תקציבית מערכתית הפעלתית הממשלה לא באירוע", המשיכה. "אני רוצה להדגיש את הסיבה למה הממשלה לא באירוע והאזרחים כן באירוע. אנחנו בכלכלה התנהגותית מדברים המון על שנאת הפסד. אנחנו מאוד מאוד מאוד לא רוצים להפסיד. אז מבחינת האזרחים, הם לא רוצים להפסיד שפיות, הם לא רוצים להפסיד את המדינה, את האחים שלהם, וכולנו אחים. וזה לא משנה אם יש מישהו מפונה מכפר עזה שבחיים לא פגשתי. זה לא משנה אם שרפו תינוק בבארי שבחיים לא ראיתי. זה כואב לכולנו זה מזעזע את כולנו ואנחנו שונאים את ההפסד הזה ורוצים לעזור".
"בתוך הדבר הזה נכנס עוד מושג והוא ערכים מקודשים. ערך מקודש הוא משהו שאתה לא סופר אותו בכסף. חיי הילד שלי למשל קדושים יותר מכל דבר. אז האזרחים שונאים להפסיד את הביטחון והבריאות והשפיות של כולם. מבחינתנו כאזרחים, ערכים מקודשים הם לדאוג אחד לשני ולעשות הכול ולתת הכול, ואנחנו נותנים מהזמן ומכסף ותורמים אוכל ופותחים את הבתים ויש חמ"לים, ושלחנו דברים לחזית והכל באהבה".
"ועכשיו נסתכל על הממשלה. מה הערכים המקודשים שלה? להיות בשלטון זה ערך מקודש, לשמור על הקואליציה. זה מטורף, זה ביזיון. מה עושים הכספים הקואליציוניים? משמרים את השלטון. זה בכלל לא ערך מקודש. איפה האנשים האלה? איך הם לא מתביישים לשבת בממשלה ולקבל משכורת, על מה? על זה שהם הביאו למחדל המזעזע הזה? ולא לעשות כלום? ושנאת ההפסד שלהם היא לא לחשוב על איך אנחנו יכולים לשנות בלילה כשמפונים צריכים אוכל, שאין להם פעילויות לילדים, שצריך לנסוע למלונות בים המלח לילדים בבארי כדי שההורים שלהם יוכלו לשבת שבעה בשקט. הממשלה לא שומעת, לא רואה ולא אכפת לה בכלל".
"אנחנו למעשה פועלים כאן בשתי מערכות ממש שונות ומהמובן הזה כלכלה התנהגותית מאוד עוזרת לי להבין מה קורה כאן, כי אם הערך המקודש שלי ושלך הם אחרים זה לא נורמלי", הדגישה שץ. "שלחתי היום לוועדת הכספים את המייל הזה מאשקלון שמבקשים תרומה של טאבלטים. איפה תקציב המדינה? אנחנו לא בשטייטל ולא בגולה. איפה תקציב המדינה? זה בכל הארץ וזה פשע, זה בעיניי לא פחות מפשע".
"אני רוצה להוסיף גם מושג מפסיכולוגיה חברתית: INGROUP. הקבוצה שלי זה אנשים שבשבילם אעשה הכל, ולנו כישראלים זה העם שלי, זה חברים שלי שהלכו לשבעות של אנשים שלא מכירים. יושבת למשל אימא אתיופית לבד, אני רוצה לשמור עליה ולהגן עליה, זו הקבוצה שלי. זה לעשות לה טוב ולעשות לעצמי טוב במובן מסוים".
"אני שואלת את עצמי מי הקבוצה של הקואליציה. למה השרים לא באים לשבעות? לא רואים אותם. מילא, העיקר שיטפלו היטב באירוע. אני חושבת שצריך היה לרכז את הטיפול ולפשט את הטיפול - ככל שהתהליך יותר פשוט ככה יותר ישתמשו בו. המדינה לא מתנהגת בהתאם להבנה של אנשים תמיד ובשעת חירום בכלל. במקום לתת מספר אחד, במקום שיהיה ריכוז הדברים באופן אפקטיבי, הטיפול באנשים האלה שאפשר לקרוא להם ניצולים פשוט מתפזר" כמו ספינה בלי קברניט".
ומה לגבי האדם הפרטי?
"פשוט לחשוב מה אתה הכי יכול לעזור בו ולעשות אותו כי זה הדבר שאתה יכול לעשות גם לעצמך וגם עבור אחרים. אל תעמידו את זה מול כלל הצרכים העצומים ותחשבו שזה משהו קטן. מה שאתם יכולים לעשות זה יותר טוב מכלום. לעומת הפחד, הזעם והשיתוק שאנחנו מרגישים, להתנדב ולתרום יעזור להם ויעזור לך".