אתמול החליטה טורקיה לאסור על יצוא של 54 מוצרים לישראל. מה המשמעות ואיך זה ישפיע עלינו? לדברי אהוד גונן, חוקר במרכז למדיניות ואסטרטגיה ימית בחיפה, "היחסים הכלכליים עם טורקיה ענפים ומורכבים. מלבד יבוא מטורקיה לישראל של מוצרים תעשייתיים רבים, טורקיה היא ארץ מעבר לנפט מהקווקז לישראל באמצעות צינורות העוברים בשטחה, ארץ מעבר לכל היצוא מהים השחור לישראל הכולל סחורות אסטרטגיות כגון דגנים ונפט העוברים בהפלגה דרך מיצרי הבוספורוס והדרדנלים ואף ארץ מעבר לטיסות אל על מישראל למזרח אסיה. היחסים ידעו עליות ומורדות, ומאז תחילת שנות האלפיים עם עלייתה בטורקיה של מפלגת הצדק והפיתוח - בעיקר מורדות".
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
גונן מציין כי "בשנות ה-90 טורקיה הייתה יעד מסחרי משמעותי עבור ישראל. התעשיות הביטחוניות הישראליות מכרו ושידרגו ציוד צבאי טורקי ובטורקיה שידרגו ציוד צבאי ישראלי, חברה טורקית בנתה את טרמינל 3 בנתב"ג, חברות ישראליות השתלבו בפרויקט GAP הטורקי במזרח המדינה, מאות אלפי תיירים ישראלים ביקרו בטורקיה מדי שנה, פועלים טורקים רבים בתחומי הבניין והחקלאות התפרנסו בישראל וקו התעופה של טורקיש איירליינס לתל-אביב וממנה היה הרווחי ביותר. אלא שהיחסים הכלכליים הענפים הללו הלכו ודעכו מאירועי אוניית המרמרה ובעיקר מפרוץ המלחמה הנוכחית".
לפי גונן, "טורקיה היא מעצמה תעשייתית המייצרת מוצרים רבים. סיבוב בקניונים בערי טורקיה מדגים זאת היטב. אחוז המותגים הבינלאומיים קטן, ומנגד מותגים מקומיים שולטים בקמעונאות. זאת עדות לחוזק התעשייה המקומית גם אל מול יבוא זול מאסיה בתחומים רבים: ממזון וטקסטיל ועד כלי רכב. היכולות התעשייתיות הטורקיות באות לידי ביטוי גם בחומרי גלם ומוצרים לתעשייה".
לדברי גונן, "האיסור הטורקי ליצוא מוצרים מסוימים לישראל הוא ציון דרך נוסף במדרון אליו מידרדרים היחסים בין המדינות. מבחינה מסחרית קדמה לו הכרזה של משרד החוץ הטורקי בסוף ינואר 2024 על הוצאת ישראל מרשימת המדינות המועדפות ליצוא הטורקי. בעבר, כאמור, היחסים לא היו תמיד כה שליליים. בין ישראל וטורקיה הייתה תשתית מסחרית מקיפה הכוללת הסכמי שיתוף פעולה כלכלי, הסכם סחר חופשי משנת 1996 שהוא ההסכם הכלכלי המרכזי בין המדינות, הסכם הגנה על השקעות הסכם מניעת כפל מס והסכם שיתוף פעולה במחקר ופיתוח. הסחר בין ישראל וטורקיה עמד בשנת 2023 על כ-6.17 מיליארד דולר. 1.57 מיליארד דולר יצוא ישראלי לטורקיה ו-4.6 מיליארד דולר ביבוא מטורקיה. טורקיה היא אחת מחמש מדינות המקור החשובות ביותר ליבוא לישראל (לאחר סין, ארה"ב, גרמניה ושוויץ) והיבוא ממנה מהווה כ-5% מכלל היבוא לישראל".
גונן מציין כי "מרבית המוצרים הנכללים ברשימת 54 המוצרים עליהם הטילה טורקיה איסור יצוא לישראל הם בתחום התשומות לבניין ובתחום המתכות. לפי ארגון הסחר העולמי, היבוא לישראל מטורקיה של מוצרים אלו עמד בשנת 2022 על 2.34 מיליארד דולר, מעט פחות ממחצית הסחר בין המדינות באותה השנה. יבוא זה היווה באותה השנה כ- 26% מכלל היבוא של ישראל של מוצרים אלו שעמד על כ-9 מיליארד דולר, ו-5% בלבד של יצוא מוצרים אלו מטורקיה לכל העולם שעמד על מעל ל-42.5 מיליארד דולר. לישראל יש תלות משמעותית במוצרים אלו ביבוא מטורקיה בעוד שעבור הטורקים מדובר באובדן שוק של כ-5% בלבד (במונחי 2022). בנוסף ליבוא מטורקיה, טורקיה היא ארץ יעד ליצוא הישראלי, אם כי יצוא זה עבר שינוי מבני עמוק בעשורים האחרונים וכיום הוא מבוסס בעיקר על יצוא סחורות קומודיטי כגון יצוא דשנים ותזקיקי דלק".
גונו מוסיף כי "מעבר למסחר, טורקיה היא ארץ מעבר לסחורות אסטרטגיות המיועדות לישראל. אוניות המובילות דגנים מרוסיה ואוקראינה וכן נפט ממדינות הקווקז עוברות במיצרי הבוספורוס והדרדנלים הנשלטים על ידי טורקיה. לכאורה השיט במיצרים אלו מוסדר באמנה בינלאומית המבטיחה מעבר חופשי של כלי שיט אזרחיים ומסחריים 'בימי שלום'. עם זאת, לטורקים יש אפשרות לסגירה חלקית של המיצרים עקב נושאי בטיחות, מזג אוויר ועוד. טורקיה אינה קבוצת מורדים רדיקלים כמו החות'ים. היא חלק מהקהילה הבינלאומית, חברה בנאט"ו ובעלת יחסים ענפים הן עם אירופה והן עם ארה"ב. סגירת מיצרים בינלאומיים היא פעולה חריפה מאוד ביחסים הבין לאומיים ומהווה אף עילה למלחמה, אולם במציאות שאחרי 7 באוקטובר על ישראל להתכונן לגרוע מכל, כולל לתסריט סגירת המיצרים לסחורה ישראלית".
גונן מציין כי "נפט לישראל עובר דרך טורקיה גם בצנרת. מעבר של נפט לישראל בצנרת על אדמה טורקית יהיה קל יותר לטורקיה לעצור, אם כי הדבר יכול לפגוע באמינותה כמדינת מעבר לשוקי אירופה הגדולים הרבה יותר מהשוק הישראלי. בעולם של כלכלה גלובלית יש עבור ישראל מקורות נוספים למוצרים הטורקיים וכמובן יש להיערך גם לייצור מקומי בעיקר בתחומים שהם אסטרטגיים עבור המדינה כמלט וברזל לבנייה. עם זאת, המשמעות של החלפת ספקים, כמו גם הובלה ארוכה יותר, היא עליית מחירים, הן מסיבות אובייקטיביות והן כניצול הזדמנות מצד היבואנים.
"שני תחומים אסטרטגיים שחובה על מקבלי ההחלטות בישראל לתת עליהם את הדעת הם יבוא דגנים באוניות ממדינות הים השחור (אוקראינה ורוסיה), ויבוא נפט מהקווקז הן באמצעות צינור BTC החוצה את טורקיה והן באמצעות מכליות נפט. טוב יהיה אם ישראל תעודד את הקהילה הבינלאומית להעביר מסר דיפלומטי שקט לטורקיה בדבר חופש המעבר במיצרים".