בשנים האחרונות מעסיקים רבים מעדיפים להעסיק עובדים באמצעות חשבוניות במקום תלוש שכר בכדי לחסוך את עלות ההוצאות הסוציאליות, החופשות והביטוח הפנסיוני שלהם. עובדים אלו קרויים "נותני שירות" או "פרילנסרים". עם זאת, מסלול זה לא חף מסיכונים ובמקרה בו בתי הדין לעבודה מתרשמים כי העובד, בפועל, הוא למעשה שכיר שמקבל את משכורתו באמצעות חשבונית, הם עשויים להורות על השלמת כל התשלומים הסוציאליים והאחרים בדיעבד.
כך נוצר מצב שבמקום שמעסיק יחסוך באמצעות העסקת עובד בחשבונית, בסופו של דבר יוצא כי הוא לכאורה משלם הרבה יותר מאשר היה מעסיק את העובד כשכיר מלכתחילה. בשנים האחרונות ניתן להבחין במגמה של בתי הדין לעבודה לקבוע כי מתקיימים יחסי עובד מעסיק במקרים רבים בהם ההתקשרות עם העובד הייתה בתשלום כנגד חשבונית, ולא בדרך השכיחה והמוכרת, בתלוש שכר. זאת מתוך נקודת מוצא שהעובד הוא הצד החלש ולכן ראוי להגנת בית הדין לעבודה.
בתי הדין בודקים מספר תנאים בשביל לבחון האם הפרילנסר היה בפועל באמת שכיר, גם אם נחתם בין הצדדים הסכם המגדיר את יחסי העבודה בניהם: מבחן ההשתלבות. האם מבצע העבודה משתלב בעסקו של נותן העבודה, כחלק אינטגרלי מפעילותו הרגילה ומהמערך הארגוני שלו ולא כגורם חיצוני שפעולתו נלווית לפעילות המפעל? האם מבצע העבודה, מנהל עסק עצמאי משלו?
המבחן המעורב בכלל זה אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים לביטוח לאומי. כמו כן נבחנים מבחני משנה נוספים כגון, אופן הקשר, אופן התשלום, על מי מושת הסיכון בהתקשרות, כיצד ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם, מי בחר את סוג ההתקשרות וצורת התשלום וכדומה.
ישנם סממנים נוספים אשר מסייעים לבתי הדין לעבודה להבחין אם מדובר בעובד שכיר או בפרילנסר- האם העובד שותף לפעילות המשרד; האם יש לו מקום ישיבה קבוע אצל המעסיק; האם הוא מחתים כרטיס עובד בכניסה וביציאה; האם יש לו מחשב השייך למעסיק, רכב של המעסיק; האם הוא מקבל שי לחגים; האם הוא מקבל הוראות מהמעסיק, שותף לישיבות וכיו"ב.
נותן שירות רשאי להעדר מעבודתו על פי רצונו, ואילו עובד שכיר המבקש להיעדר ממקום עבודתו חייב לקבל את אישור מעסיקו לכך. עובד שכיר מקבל שכר, ואילו עצמאי זכאי לתשלום עבור השירותים שהוא מספק למזמין השירות והכל בהתאם להסכמות עליהם הגיעו הצדדים.
כאשר התשלום שמקבל נותן השירותים גבוה משמעותית מהשכר המשולם ל"עובד", משמעות הדבר היא שמדובר בנותן שירות עצמאי. דפוס התקשרות בין צדדים - חשבוניות וקבלות שמנפיק נותן השירות, ניכוי הוצאות, קבלת עמלות, כמו גם תשלומים ודווחים לשלטונות המס כעצמאי, יכולת להפעיל שיקולי כדאיות כלכלית וסיכון או סיכוי עסקי להגדיל רווחים, אי עמידה על זכויות, אי פניה בבקשה להיות שכיר וכדומה, עשויים ללמד על היותי של נותן השירות כעצמאי.
משכך יש לערוך הסכם מקיף ויסודי בכתב, בתוספת סעיף גידרון בהתאם. קרי, תניה מוסכמת אשר קובעת את השכר ותנאי העבודה, למקרה בו יקבע בדיעבד, על ידי בית הדין, כי התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים. אם כן, יוצא אפוא כי העסקת עובדים תחת כותרת של "נותני שירות" או "קבלנים עצמאיים", נזקה עלול לגבור על תועלתה.
משכך, כדאי למעסיק, טרם החלטתו לשכור שירותיו של עובד, לשקול להעסיקו כנגד תלוש שכר, ולבצע את מכלול הביטוחים הנדרשים כמתחייב מכוח החוק, מצווי הרחבה ומהסכמים קיבוציים שחלים ושמחייבים את המעסיק, שכן הקלות בהעסקה כנגד חשבונית מס עלולה בסופו שלך דבר לעלות בהרבה יותר.
הכותבת היא עו"ד שירן הורביץ, ראש מחלקת דיני עבודה במשרד עורכי דין ויינברגר ברטנטל ושות'