אחד הנושאים המדוברים בשבועות האחרונים בעולם הפיננסי בישראל הוא רפורמת מסלולי ההשקעה שמובילה רשות שוק ההון. בהתאם לרפורמה, משקיעים וחוסכים רבים קיבלו לאחרונה מכתב מחברת הביטוח או בית ההשקעות שלהם, על שינויים שיחולו בראשון ביולי במסלול החיסכון הפנסיוני שבו הם נמצאים. 

מדובר ברפורמה, שהינה המשך למסקנות וועדת יפה, שהוקמה בפברואר 2020,  שנועדה, בין השאר, לעשות סטנדרטיזציה במסלולי ההשקעה המוצעים לציבור. שתי ההמלצות העיקריות ברפורמה נוגעות לחובה למסלולי השקעה אחידים בגופים המוסדיים ובבתי ההשקעות ולתקרה של ההוצאות הישירות – הוצאות שבית ההשקעות מעביר לצד ג בניהול ההשקעות (קרנות השקעה, נכסים לא סחירים וכד'). או במילים אחרות, על גופי החיסכון הוטלה החובה להציע ללקוחותיהם שני מסלולי חיסכון חדשים: מסלול פסיבי שעוקב אחר מדדים, כלומר בלי בחירת מניות ספציפית; ומסלול סחיר, שכולל ניירות ערך סחירים בלבד — ללא קרנות השקעה פרטיות וללא גביית דמי ניהול חיצוניים.

רבים מהחוסכים נמצאים בדילמה לא פשוטה, ותוהים כיצד עליהם לנהוג בנדון. כל מי שמשקיע במסלול אשר "מתבטל" כתוצאה מהרפורמה, מקבל עדכון על כך שהוא מועבר למסלול עם מדיניות ההשקעה הדומה ביותר לאותו מסלול. חוסכים אשר מושקעים במסלולים בהם אין שינוי, דוגמת מסלול "כללי" או מסלול "מניות" אינם מקבלים הודעה בנושא, ולא חל שום שינוי לגביהם.

על פניו, כוונות הרגולטור הן טובות ונכונות: יצירת מסלולים אחידים יקלו על החוסכים להשוות את התשואות והביצועים, ופירוט בהוצאות ניהול ההשקעות יתרמו לשקיפות וליכולת להשוות.

בפועל, יש לא מעט בעייתיות עם הרפורמה. בכל מה שקשור להוצאות ניהול ההשקעות, נניח שגוף מוסדי מנהל במסלול מסוים 10 מיליון ₪ והוא קבע הוצאות ניהול השקעות של 0.25%, קרי, 25 אלף ₪. במידה ואותו גוף יעשה עבודה טובה, וההון המנוהל במסלול יעלה ל-30 מיליון ₪, הרגולטור עדיין מגביל את הוצאות הניהול ל-25 אלף ₪, כך שכל הפרופורציה עשויה להתעוות. הפתרון של הגופים המוסדיים, איפוא, הוא הגדרה של תקרת ניהול השקעות גבוהה משמעותית מהסכום המנוהל, כמעין מקדם ביטחון, כך שבפועל הוצאות הניהול נמוכות בהרבה מהמספרים עליהם מצהירים הגופים.

אגב, זה פועל גם לכיוון השני – אם גוף מנהל 10 מיליון ₪ במסלול, ונקבעו הוצאות ניהול השקעות של 0.25%, קרי 25 אלף ₪, ואותו גוף סבל מפדיונות, והגיע לסכום של 5 מיליון ₪, הוא בפועל יוכל להמשיך ולשלם 25 אלף ₪ עבור הוצאות הניהול, כך שהוצאות הניהול בפועל יוכלו להגיע גם ל-0.5%.

במה שקשור לאחידות המסלולים, פוליסות חיסכון מהוות חלופה עדיפה משמעותית על פני האלטרנטיבה השנייה שהיא השקעה באמצעות תיקים מנוהלים, על כך אין עוררין. 

אני סבור, כי הרפורמה פוגעת במובן מסוים ביכולת של הגופים המוסדיים להציע חלופות יצירתיות עם פתרונות מחוץ לקופסא – בסוף, חשוב לזכור כי עולם ההשקעות מתנהל כשוק חופשי: אם מסלול יקום והוא יהיה פחות מוצלח – השוק יצביע ברגליים והוא ייסגר, אך אינני רואה סיבה למנוע מהגופים המוסדיים את האפשרות לייצר מסלולים מעניינים שעשויים ליצור ביקוש בקרב המשקיעים.

מסלולים עוקבי מדד – באמצעות הרפורמה, הרגולטור מאפשר ליצור מסלול מחקה מדד רק למדד ה-S&P, כשמדדים נוספים יכולים להיות יחד עם לפחות שני מדדים נוספים, כשהפרופורציה של כל מדד צריכה להיות בין 10 ל-50 אחוז. מאחר שחלק ניכר מהמשקיעים הישראלים מתנהלים כעדר, מדד אחר עשוי לפרוץ בשנים הקרובות (מדד ת"א 35?) ונשאלת השאלה האם יש איזושהי סיבה למנוע השקעה במסלול שמחקה מדדים אחרים.

בשורה התחתונה, מדובר ברפורמה ראויה, אך לוקה במספר אספקטים שניתן לשפר תוך כדי  תנועה. ראוי כי בטרם יקבל ההחלטה בנדון, יפנה כל חוסך לאיש המקצוע המלווה אותו, לבחון האם בוצע שינוי כלשהו במדיניות ההשקעה והאם יש צורך לבצע איזשהוא שינוי למסלול שונה.

הכותב הוא מתכנן פיננסי בינלאומי ויו"ר פוריה פיננסים