ימים ספורים לאחר קטסטרופת 7 באוקטובר נוצרה התחושה שמה שהיה - לא יהיה עוד. הידרדרנו לקו פרשת המים, וכולם היו בטוחים שהבחירות לכנסת יוקדמו לשנת 2024, שכן אחרי מהלומה שכזאת חייבים לקבל מחדש את אמון הבוחר. ח"כ גלית דיסטל אטבריאן, הלומת הקרב, הכתה על חטא על תרומתה הייחודית למכונת הרעל. שרים מש"ס כמו שר העבודה יואב בן צור אמרו לי מפורשות שהבחירות בפתח.
אלא שכתרופת פלא למהלומה נזרקו לאוויר סיסמאות מומצאות כמו כולנו "עם אחד", "אחים אנחנו", "יחד ננצח" ואחרות, סיסמאות שעמדו בסתירה מוחלטת לפירוד שזרע נתניהו. הם נועדו להציג מראית עין של אחדות מזויפת. ראינו השבוע כיצד נראית ומתפקדת הסיסמה "עם אחד" בעת הסתערות הפורעים על מחנה שדה תימן ועל בית הדין הצבאי בבית ליד. לו עשירית בלבד מסיסמאות האחדות היו נאמרות בממשלת בנט־לפיד, סביר להניח שהממשלה הייתה עדיין עומדת על תלה.
"יד ימינו של נסראללה": רמטכ"ל חיזבאללה חוסל בתקיפה ממוקדת בביירות
החולשה של ישראל נחשפה? "חיזבאללה ואיראן לומדות את מערכות ההגנה"
אלא שמכונת רעל משוכללת כמו מירי רגב, לא סבלה מכאבי בטן בבואה להפיל ממשלה מכהנת ולא חזרה בה. גם דודי אמסלם לא סגר אז את פיו, שפלט דברי בלע והשמצות, ורק העצים את מכונת השפד"ן. אז מה היה לנו ב־300 ימי המלחמה האחרונים? נתחיל מהסוף. עוד לפני פיזור הכנסת השבוע לפגרה שערורייתית קודמו הצעות חוק, המחזירות בסיפוח זוחל את המהפכה המשפטית.
דודי אמסלם שואף לספח את רשות החברות הממשלתיות בחוק שישנה את הרכב ועדת המינויים, כדי להפוך את הרשות לליכודיאדה. עד שזה יקרה, כמה מינויי מפתח במשק תקועים, כי שומרי הסף בולמים בגופם את תעשיית הג'ובים העוינת. לכן אין לנו עדיין מפכ"ל, בית המשפט העליון מתפקד ללא נשיא מאז פרישת אסתר חיות, זה חצי שנה אין מנהל רשות החברות הממשלתיות (שיחליף את הקודמת שהודחה). ויש את הסאגה הבלתי נגמרת של המוסד לביטוח לאומי ללא מנכ"ל זה שנתיים. בקרוב גם נישאר ללא נציב שירות המדינה.
במסגרת מפעל ההישרדות יזמו בכנסת הצעות מופרכות נוספות: העברת האחריות לרשות המקרקעין לאיתמר בן גביר, העברת האחריות לבחירה של נציב תלונות השופטים - לכנסת, העדפות סקטוריאליות לערוץ 14 והעדפה מתקנת למגזר החרדי במינויים בשירות הציבורי.
בשם הישרדות הקואליציה גם תקציב המדינה חווה התעללות פיננסית. הכספים הקואליציוניים שהובטח שלא יועברו אם אינם תורמים למאמץ המלחמתי - המשיכו לזרום כמו כטב"מים מחיזבאללה. הגירעון בתקציב, שהובטח שלא יחצה את קו ה־6.6%, המריא מזמן, מה שמייצר סכנה בהורדת דירוג האשראי והנצחת הריבית הגבוהה. כלכלת ישראל נכון להיום אינה מנוהלת אלא פועלת בפול גז בניוטרל. צעדים הכרחיים כמו ביטול משרדי ממשלה מיותרים, לא נעשו.
תקציב 2024 עובר תמ"א 38, ומשרדי ממשלה נאלצים לבצע קיצוצים המכונים "קיצוץ טיפשי". ומה עם תקציב 2025? בניגוד להבטחות הוא עדיין לא הגיע לאישור הממשלה. המכתב הרשום ששוגר השבוע על ידי הממונה על התקציבים יוגב גרדוס לשר האוצר, ובו ההשלכות החמורות של אי־אישור התקציב, חזר לשולח. נתניהו עושה כל שביכולתו כדי לנטרל גזירות פוטנציאליות בתקציב. לו היה בידו, הוא היה מעביר חקיקה המאפשרת לממשלה להמשיך להתקיים, גם אם התקציב לא יאושר בכנסת.
ואז נזכרתי בערגה בהבטחות למלחמה ביוקר המחיה שהושמעו על ידי נתניהו, שהגיע לתחנת דלק עם פיית תדלוק בצד הלא נכון של המכונית. זה לא רק הבנזין אלא גם מחירי הדיור שחזרו לעלות, בין השאר בגלל מדיניות נתניהו למנוע הגעת עובדי בנייה מהשטחים.
מחירי המזון שהבטיח נתניהו להורידם בביקורו בסניף רמי לוי בירושלים, מתייקרים מדי חודש. ונזכרתי בביקור שלו לפני שלוש שנים בחנות פלאפל באור עקיבא. בביקור קרה נס פך השמן, וביבי שלף כקוסם מכיסו שטר כדי לשלם. אם התנהלות ממשלת נתניהו בנושאי כלכלה וחברה מדאיגה, הרי בנושאי ביטחון, היא מפחידה ממש. המדובר בגורל החטופים, כמה חודשים נוספים תימשך המלחמה, ומתי יחזרו המפונים לצפון. כל אלה ישפיעו על תקציב הביטחון. בחסות ממשלת נתניהו הוכבד נטל השירות על חיילי המילואים והסדיר.
על עשירית מכל אחד מסעיפים אלה ביבי חייב היה ללכת לבחירות אחרי 100 יום מפרוץ המלחמה ולא 300 יום. אם הכנסת יצאה לפגרה של שלושה חודשים, והשמיים לא נפלו - אזי אין שום סיבה שלא לקיים גם בחירות בעיתוי זה. אבל היי. יש לנו ראש הממשלה הנואם מעולה בקונגרס, ובתום נאומו אף הצטערתי שאני לא אזרח אמריקאי, הזוכה למטריית ההגנה של ישראל. וחוץ מזה, מילים כמו חול ואין מה לאכול. המאמר המלא יתפרסם מחר במדור "שוטף פלוס" ב"מעריב־סופהשבוע"