נושא החיסכון הפנסיוני לא יורד מהכותרות הכלכליות. אנו שומעים על שלל הצעות, רפורמות, תקנות וחוקים בתחום. הנושא הפוליטי-כלכלי הלוהט התורן שעומד לפתחה של ממשלת ישראל בשנת 2016 הוא העלאת גיל הפרישה לנשים, מגיל 62 לגיל 64 ומתייחס לנשים שנולדו בשנת 1955 ואילך. במקביל עולה האופציה להעלות את גיל הפרישה לגברים העומד כיום על 67, לגיל 70. מעל כל אלה מסתתרת שאיפה עתידית מהפכנית - לבטל לחלוטין את גיל הפנסיה הקבוע בחוק ולהפוך את הפרישה לתלוית נוסחה שתקשור אותה באופן רציף לעליית תוחלת החיים.
מרצה בכיר ומנהל תחום ניהול הון ואופציות במכללת פסגות ללימודי שוק ההון, נדל"ן ויזמות עסקית, ליאור ברק, טוען כי יש לבצע שינויים בגיל הפרישה. "תוחלת החיים המתארכת של האוכלוסייה ובפרט של הנשים, גורמת לשחיקת הקצבה החודשית בפנסיה ומביאה לכך שרבים מאתנו עלולים לחיות חיי עוני בזקנתנו. ההערכות הן שכל שנה של עלייה בתוחלת החיים, תקטין את קצבת הפרישה בחמישה אחוזים. בהתחשב בנתונים אלו, ההערכות המעודכנות מדברות על יחס-תחלופה של 35 עד 40 אחוזים. כלומר, כל עובד במשק צריך להיות מודע לכך שגודל הקצבה החודשית המוערכת, הצפויה לו בגיל הפנסיה, תעמוד רק על כ-40 אחוזים מהמשכורת הממוצעת שלו".
לדברי ברק, לא קיימת הצדקה להבדל בין גיל הפרישה של נשים, לזה של דברים. "באופן תאורטי, בעולם השוויון המגדרי אליו אנו שואפים, מרבית הכלכלנים סבורים שאין סיבה לאפליה ביחס לגיל הפרישה לטובת אוכלוסיית הנשים. בפועל, מדובר בשאלה שהיא פוליטית מיסודה ומלווה בבעיות מבניות קשות בשוק העבודה בישראל. כגון, מה יקרה לנשים שיפלטו ממעגל העבודה לפני גיל הפרישה וימצאו את עצמן ללא הכנסה וללא קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי? האם יוכלו נשים וגברים העובדים בעבודה פיזית להמשיך בעבודה מסוג זה גם בגילאים מבוגרים? מה לגבי עובד הייטק שימצא עצמו מחוסר עבודה בגיל 55 – האם הוא יוכל להתמודד מול בוגרים של מדעי המחשב והנדסה שצעירים ממנו בעשרות שנים? עד שהממשלה לא תשכיל ליצור מציאות בה יש תשובות ראויות ומספקות לבעיות אלו - כל ניסיון להעלות את גיל הפרישה לנשים ולגברים שקול לרתימת העגלה לפני הסוסים", אמר ברק.
הפתרון - חיסכון
לטענת ברק בעולם ישנו רצון להעלות את גיל הפרישה: "ממוצע גיל הפרישה לגברים במדינות ה-OECD עומד כיום על 64.5 ולנשים על 63, אם כי גם במדינות אלו יש רצון להעלות את גיל הפרישה לנשים. עם זאת, יש לזכור שאיכות הפתרון הפנסיוני לא נגזר רק מגיל הפרישה, ולכן לא נכון להשוות את גיל הפרישה במדינות שונות מבלי להשוות מדדים רלוונטיים נוספים כגון השכר הממוצע, יוקר המחיה ורמת השירותים שהמדינה מעניקה. מדובר במדדים שמשפיעים על גובה ההכנסה הפנויה שיש לחוסכים. לפי מרכז אדווה, גובה קצבאות הזקנה והקצבאות משלימות ההכנסה – נדיבות משמעותית במדינות אירופה ביחס לישראל, ומאפשרות חיים בכבוד גם למי שנפלט משוק העבודה בגיל מבוגר ולבעלי שכר נמוך. לעומת זאת, במדדי דמי-ניהול אותן גובים קרנות הפנסיה והתשואה הראלית השנתית הממוצעת שלהן - המצב בישראל טוב יותר ביחס למדינות ה-OECD".
ברק מדגיש כי העלאת גיל הפרישה יטיב עם קרנות פנסיה, אך במציאות של האבטלה כיום היא תגביר את המצוקה בשוק התעסוקה. "גם אם נשלים עם העובדה כי העלאת גיל הפרישה הכרחית, במצב הנוכחי היא תיטיב בעיקר עם הביטוח הלאומי ש-'ייהנה' מדחיית תשלומי קצבת הזקנה. החשש הוא מגירעון אקטוארי בביטוח הלאומי, בו המוסד יקרוס מעומס תשלומי קצבאות הזקנה. מקבלי ההחלטות חייבים להבין כי ללא יישום של מדיניות משלימה, שתכיל שינויים מבנים מהותיים בשוק העבודה, טרם העלאת גיל הפרישה, המצוקה בשוק התעסוקה תחמיר ותקשה על התנהלות הציבור. מדיניות שכזו חייבת לכלול סל פתרונות מקיף לנושא כגון הארכת תקופת דמי האבטלה לעובדים מבוגרים, עידוד העסקת עובדים מבוגרים, איסור אפליה על רקע גיל והקצאת משאבים להכשרה מקצועית של נשים וגברים מבוגרים. יש לא מעט כללי 'עשה' ו'אל-תעשה' ביחס לחסכונות ארוכי הטווח שלנו, טוב יעשו חוסכים, נשים וגברים כאחד, אם ישקיעו זמן ומחשבה בתכנון פיננסי ארוך טווח נכון, כדי שיגיעו לפרישה בכבוד", הסביר ברק.