אלי כהן, נשוי ואב לארבעה, נכנס לחיים הפוליטיים בעקבות הבחירות במרץ 2015, ובשל החוקים שקידם זכה לכינוי "הרפורמטור". בתקופה הקצרה יחסית שהוא נמצא בחיים הפוליטיים הוא הספיק לעמוד בראש המאבק במערכת הבנקאית הריכוזית ולהילחם בתאגידי המים המנופחים.
באותה תקופה, וכיו"ר ועדת הרפורמה של הכנסת, העביר חוקים מרכזיים, בהם הרפורמה בבנקים - הרפורמה הכלכלית המהותית שנחקקה בכנסת ה־20 - הרפורמה במכון התקנים, הקמת רשות הון עצמאית, הקמת הרשות להתחדשות עירונית, תיקון חוק התכנון והבנייה (שבס־כחלון), חוק קרנות הריט למתן תמריצים להקמת קרנות נדל"ן ועוד. נוסף לכך קידם שורה של הצעות חוק פרטיות, בהן הצעת חוק להנהגת פנסיה לעצמאים, שעברה בקריאה טרומית ונהפכה להצעה ממשלתית כחלק מחוק ההסדרים, הצעת חוק להגדלת ההנחה לזכאי דיור הציבורי, הצעת חוק לבניית דירות קטנות בנות שלושה חדרים, הצעת חוק לפיצול דירות ועוד.
משרד הכלכלה אמון על קידום המשק בתחומי התעשייה, המסחר והשירותים. "כמשרד כלכלי מוביל", אמר שר הכלכלה ל"מעריב", "נפעל במגוון צעדים שמטרתם להביא לצמיחה ולשגשוג כלכלי של המשק הישראלי, הן בזירה המקומית והן בשווקים הבינלאומיים. עם כניסתי לתפקיד שמתי דגש על קידום המשק הישראלי לעבר נתיב חדשנות וצמיחה, תוך חיזוק כושר התחרות בתעשייה ובסקטור העסקי, פיתוח כלכלי־חברתי, הפחתת יוקר המחיה, שיפור הסביבה העסקית וכן מיקום ישראל בין 15 הכלכלות המפותחות בעולם. זאת, במטרה להביא לקידום הצמיחה של המשק הישראלי, לשיפור הפריון, להפחתת יוקר המחיה ולהגברת התחרות, למשיכת השקעות, ליצירת מקומות עבודה איכותיים, לחיזוק העסקים הקטנים והבינוניים ועוד".
על קבלת תפקיד השר כבר בקדנציה הראשונה שלו בכנסת מספר כהן כי "בהתחלה הוצע לי להיות סגן שר או יו"ר ועדת הרפורמות בכנסת. ויתרתי על תפקיד סגן שר מפני שחששתי שלא יהיה בו מספיק תוכן, ובחרתי להיות יו"ר ועדת הרפורמות, שהייתה ועדה חדשה שהוקמה רק בכנסת הנוכחית. לפי ההתמודדות על ראשות הוועדה היום, אני מבין לשמחתי שהיא הפכה להיות ועדה נחשקת".
באחת מההתבטאויות הראשונות שלך כשר הכלכלה אמרת ש”יש אווירה אנטי־עסקית בישראל”. למה התכוונת ומה תעשה בנדון?
“כלכלה זו גם אווירה. אנחנו רוצים שחברות בינלאומיות יפתחו מפעלים בישראל ושחברות ישראליות ירחיבו את פעילותן. בפעילותי בכנסת ראיתי שאם אתה עסק מצליח, אתה הופך להיות אויב העם. זה לא נכון לראות את זה כך – אנחנו רוצים שעסקים ירוויחו, אנחנו רוצים שחברות בינלאומיות שמתלבטות איפה לפתוח קו ייצור יבחרו בישראל”.
כהן מוסיף כי “פעלנו במסגרת התקציב האחרון לטובת העסקים בכך שהפחתנו את מס החברות באופן מדורג מ־26.5% ל־23%. הפחתנו את המע”מ, את נטל המס על השכירים, הפחתנו את המס על חברות ההייטק ל־6% ואת המס בפריפריה ל־7.5%. כל זה נועד כדי לתמרץ את החברות לפתוח פעילות בישראל, לבוא ולבצע השקעות הוניות בישראל. כלומר, אנחנו עושים צעדים ברורים שמפחיתים ביותר מ־10 מיליארד שקלים את נטל המס על הגופים העסקיים, ובד בבד אנחנו פועלים לשינוי האווירה”.
כפוליטיקאי ממפלגה חברתית וכשר חברתי, איך תשלב את האג’נדה שלך, בין היתר במלחמה ביוקר המחיה, במשרד הכלכלה והתעשייה?
“מדינת ישראל צריכה שר כלכלה ותעשייה במשרה מלאה. כלכלה חזקה משמעותה מדינה חזקה. תקציב משרד הכלכלה, להבדיל ממרבית המשרדים האחרים, הוא השקעה ולא הוצאה, כיוון שפעילויות המשרד במסגרת היחידות השונות - מרכז ההשקעות, פיתוח אזורי תעשייה והרשות לחדשנות - מייצרות מקורות תעסוקה ובכך מסייעות להגדיל את הכנסות המדינה.
הדבר המרכזי שאני מתכוון להוביל הוא העלאת שיעורי הצמיחה. העלאת הצמיחה תסייע לשמירה על רמת אבטלה נמוכה ולחיזוק הכלכלה הישראלית. לשם כך אפעל לחזק את התעשייה המקומית, להפחית את נטל הרגולציה, לחזק תעשיות מוטות יצוא וכן לשנות את האווירה האנטי־עסקית. זאת, באמצעות עידוד חברות מקומיות במטרה להרחיב את פעילותן בישראל ומשיכת משקיעים בינלאומיים לבצע השקעות בישראל. במקביל, במסגרת המשרד, נטפל גם בנושא יוקר המחיה”.
מה בכוונתכם לעשות בנושא?
“פשוט מאוד. הצרכן הישראלי יפסיק להיות פראייר. לא אסכים שיגזרו קופון על הצרכנים שלנו. אני בעיקר מתייחס לנושא יבואנים, שמנצלים בלעדיות בייצוג מותגים בינלאומיים לטובת מחירים גבוהים. נדאג לזהות את כשלי השוק שנובעים מכך שיש כמה יבואנים בלעדיים, כמו בתחום הטואלטיקה, שמוכרים בישראל את המוצרים שהם מייבאים במחיר גבוה מזה שהוא נמכר בחו”ל”.
היקף היצוא יורד בשנים האחרונות. היצואנים מודאגים משער השקל הגבוה וזאת לצד רגולציה כבדה והתייקרות בעלויות העבודה. מה אתם עושים בעניין?
“קודם כל, אנחנו מתעדפים בסיוע הכספי של המשרד מפעלים שמייצאים. נוסף לכך, אנחנו מתכוונים להקפיד שבכל המכרזים של מדינת ישראל תהיה התחייבות לרכש גומלין. אנחנו מעדכנים את הסכמי הסחר החופשי שיש לנו עם מדינות בעולם. כרגע אנחנו מעדכנים את הסכם הסחר של ישראל עם קנדה ועם קוריאה הדרומית. אחד היעדים שלנו להגדלת היצוא הוא סין, אנחנו רואים במדינה זו יעד אסטרטגי לשנים הבאות ופועלים לשם כך.
“חלק גדול מהחברות הזרות בישראל פועלות בה במסגרת מרכזי מחקר ופיתוח, יש לנו יותר מ־300 מרכזי פיתוח של חברות בינלאומיות בישראל. אנחנו רוצים לפעול לכך שהחברות לא יעבירו לישראל רק את המו”פ אלא גם את הייצור. נוסף על כך אנחנו רוצים לתת תמריצים לתחום ההייטק, כדי לצמצם את תרבות האקזיט, ולהקים גם את הייצור בישראל. היינו רוצים לראות פה עוד צ’קפוינט, ולא סטארט־אפים שמוכרים את הרעיון שלהם לחו”ל, משאירים פה רק מחקר ופיתוח ומעבירים את כל הייצור לחו”ל. לשם כך, בין היתר, אנחנו פועלים גם עם רשות ניירות ערך, מסייעים למשל בהטבות מס, ומאפשרים לחברות סטארט־אפ להנפיק בנוחות ולהיות חברות ציבוריות שנסחרות בבורסה בישראל. כך הן לא יצטרכו את האקזיט, ויוכלו גם להשאיר את כל הפעילות שלהן כאן”.
נתוני הכלכלה הישראלית כיום הם מהטובים בעולם. עם זאת, הצמיחה אינה נחלת הכלל ואי־השוויון במשק הוא מהגבוהים בעולם. כיצד אתה רואה את תפקיד משרד הכלכלה והתעשייה בצמצום פערים חברתיים וכלכליים אלה?
“כל אלו שתומכים בהגדלת תקציב הרווחה, הבריאות והתרבות, ואני נמנה עמם, חייבים להפנים שההכנסות מגיעות מהמגזר העסקי. לכן חיזוק הכלכלה והעלאת הצמיחה יסייעו לנו להגדיל בעקיפין את התקציבים החברתיים.
במסגרת המשרד אנו ממוקדים בחיזוק התעשייה, בעיקר בפריפריה, באמצעות מרכז ההשקעות. לכן אחד היעדים שלי ברשות לחדשנות הוא להרחיב מוקדי ההייטק מעבר לאזור המרכז, כמו כן אנחנו פועלים בכמה מסלולי תעסוקה לשילוב של אוכלוסיות ייחודיות דוגמת חרדים, מיעוטים, עולים ועוד.
חלקו של התוצר התעשייתי במשק נמצא במגמת ירידה מתמשכת, והפריון במפעלים הקטנים והבינוניים בתעשייה רחוק מלהשביע רצון. יש הסבורים כי לתעשייה המסורתית אין מקום בכלכלה המערבית, ויש הרואים בה נכס לאומי אסטרטגי שיש לתמרץ ולטפח – האם נידונו לקנות שולחנות וספרים בסין ובטורקיה או שיש לשמור על התעשייה הישראלית בכל מחיר?
אני מאמץ את דבריו של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ, שאמר בנאום ההכתרה שלו שהוא מקווה שקווי הייצור של החברות האמריקאיות בחו”ל יחזרו לארה”ב. אם נשיא המעצמה הכלכלית החזקה ביותר בעולם מבין את החשיבות של התעשייה, של הכלכלה, של הצמיחה, של הקטנת האבטלה, את זה שאנחנו נמצאים בעולם גלובלי - אז אנחנו צריכים לפעול על אחת כמה וכמה על חיזוק התעשייה והכלכלה בישראל.
יעדי המשרד הם לפעול להגדלת החלק של התעשייה בתוצר. הממשלה הנוכחית הורידה כאמור את המיסוי לחברות בכלל, ובפריפריה בפרט, כדי לתת להם כלים לבצע השקעות הוניות, כך שיסייעו בהעלאת הפריון. צוות משרד הכלכלה ערוך ומסייע גם באמצעות מענקים לכל מפעל שירצה להרחיב את פעילותו, ובד בבד מקדם הכשרות מקצועיות וחינוך טכנולוגי על רקע המחסור בכוח אדם מקצועי ומיומן. התעשייה כיום משלמת שכר ממוצע של כ־13 אלף שקל בחודש, כ־30% מעל השכר הממוצע, ובהתאם יש לשנות את התדמית לגבי העוסקים בענף ולצייר אותו כמקום שמעניק סביבת עבודה נעימה ושכר ראוי”.
נטל הרגולציה על העסק הקטן הוא נושא כואב ומדובר שנותר ללא מענה שנים רבות. האם בתקופת כהונתך נראה סוף־סוף הקלה לעסק הקטן ונוכל לקבל, כמו במדינות מתוקנות רבות אחרות, One Stop Shop בנושאי רגולציה לעסק?
“הקושי בפתיחת עסקים ובניהולם פוגע בעוסקים ומתגלגל אל הצרכנים. כשר הכלכלה והתעשייה, בכוונתי לוודא שלא תעבור חקיקה שתכביד על הרגולציה, ויותר מכך - אפעל להפחתת נטל הרגולציה הקיימת כיום במטרה להקל על פתיחת העסק ועל ניהולו השוטף”.
הטבות המס בישראל ניתנות כמעט אך ורק לחברות הגדולות, המשלמות בממוצע %6־7% מס חברות, לעומת הקטנות שמשלמות מס חברות מלא. מדוע שלא להחיל מס חברות דיפרנציאלי כמו בארה”ב, בצרפת, ביפן ובעוד מדינות?
“הטבות המס שניתנות לחברות בינלאומיות נועדו כדי לסייע לישראל להיות מדינה תחרותית מול מדינות כמו אירלנד, קפריסין ואחרות. חברות אלו לרוב מייצאות, ותרומתן למשק היא בחיזוק מעמד הביניים באופן שמשפיע לחיוב על המשק בכללותו. בעניין מס חברות דיפרנציאלי, אנו מקיימים דיונים בנושא מול רשויות המס. במקביל, השנה התחיל חוק פנסיה לעצמאים שעלותו למדינה היא כ־380 מיליון שקל בשנה. מגמת הפחתת המסים לכלל העוסקים תימשך”.
כחבר כנסת פעלת מאוד לטובת עסקים קטנים. האם בדעתך להמשיך בקו זה גם כשר?
“נושא פיתוח העסקים הקטנים הוא אבן היסוד בכל כלכלה. בהיותי חבר כנסת קידמתי מגוון חוקים שעניינם הוא סיוע לעסקים הקטנים והבינוניים, בהם פנסיה לעצמאים וחובת תשלומים שוטף פלוס 30 של מוסדות המדינה, אך המפתח החשוב ביותר הוא מתן כלים שיעודדו את צמיחתם, ואני מתכוון לפעול לכך גם במסגרת תפקידי כשר הכלכלה”.
ולסיום, שאלה אישית: קריירה פוליטית מחייבת השקעה של שעות רבות בעשייה. זה לא פוגע לך בחיים הפרטיים, בתא המשפחתי?
“העבודה אכן אינטנסיבית מאוד. אנחנו עושים הרבה, אבל לצד העבודה הקשה, מרגישים סיפוק גדול. ההזדמנות להשפיע ולשנות באמת היא לא עניין של מה בכך, ולכן אני תופס אותה בשתי ידי. בסופי שבוע אני משתדל לנוח ולהקדיש זמן למשפחה ולחברים”.