האם פיצוי שניתן לעובד במסגרת יחסי עבודה בגין הטרדה מינית חייב במס, ומה דין ההוצאה בידי המעביד? סוגיות אלה רלוונטיות במיוחד לאור קמפיין MeToo# והגידול הניכר בתלונות על הטרדות מיניות במקומות עבודה. בעקבות ריבוי המקרים של תשלום פיצויים לנפגעות ההטרדה המינית נדונה סוגיית המיסוי בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בדרך כלל, תשלומי פיצויים או תשלומים חד־פעמיים חייבים בתשלום של 25% או 50%, אם מדובר בפיצוי “הוני” או “פירותי”.
הסוגיה העקרונית הגיעה לפתחו של בית המשפט בעקבות דרישת פקיד השומה לנכות תשלום מס מהפיצוי. השופטת ירדנה סרוסי קבעה שפיצוי הניתן בגין הטרדה מינית במקום העבודה אינו מהווה הכנסה ולכן אינו חייב במס. היא הדגישה שהפיצוי לא יהווה הכנסה אף ששולם בידי המעביד במסגרת יחסי עובד־מעביד. לדבריה, פיצוי בגין הטרדה מינית אינו בגדר השתכרות או רווח מעבודה, אלא נועד לפצות את העובד בגין העוולה שנגרמה לו במקום העבודה.
הדבר תואם את העיקרון העומד בבסיסם של הפיצויים הנזיקיים, דהיינו, השבת המצב לקדמותו (פס״ד משה שחף נגד פקיד שומה גוש דן). עו”ד ורו”ח ג’ק בלנגה, יו”ר ועדת המסים בלשכת רואי החשבון, מסביר שלקביעת בית המשפט השלכות מהותיות על מיסוי פיצויים בגין הטרדה מינית. עם זאת, לדברי בלנגה, כדאי לנקוט משנה זהירות ולהביא זאת לידיעת פקיד השומה בדרך שתצמצם למינימום את חשיפת שם העובד.
“ספק אם המעסיק יהיה רשאי לדרוש ממקום ההעבודה להמציא מפקיד השומה אישור לפטור מניכויי מס במקור כפי שהיה נהוג עד כה”, מסביר בלנגה, “כמו כן, מאחר ונקבע כי פיצוי אינו מהווה הכנסה, אין חובה לדווח עליו לפקיד השומה. אם הוא מגיש דוח, הוא אינו חייב לכלול את הפיצוי במסגרת הדוח”.