15 דקות של תהילה: למה העלתה נדין טרכטנברג את הריבית דווקא עכשיו?

הגירעון המסחרי בעשרת החודשים הראשונים של השנה נסק ל־80.8 מיליארד שקל, לעומת 48.8 מיליארד שקל בעשרת החודשים הראשונים של 2017, עלייה של שני שלישים (!).

בשנים האחרונות נסגרים מאות מפעלים, קטנים וגדולים, לאחר שההנהלות שלהם לא הצליחו לצלוח את שלב המיכון, להפעיל רובוטים ולהכשיר את העובדים לעידן הדיגיטלי. עובדי מלט בית שמש סגרו את הכניסה לירושלים השבוע על רקע יבוא המלט מחו"ל, הנוגס בפרנסתם. גם המפעל שלהם עלול להיסגר - מפני שאינו יעיל, משום שהשקל חזק מדי או בגלל שתי הסיבות גם יחד.

במונחים ריאליים - כלומר, בניכוי שיעור האינפלציה בין ישראל לארצות הסחר שלה - השקל התחזק מול סל המטבעות האפקטיבי בשלוש השנים האחרונות, לעומת ממוצע של שלוש שנים קודם לכן, בשיעור חד של 5.1%. המשמעות היא שרבים מהעסקים מתקשים לעמוד בפני הייסוף האדיר, שנוגס בכושר התחרות של המשק הישראלי.

תוצרת ישראל מתייקרת בשל מרכיב העבודה הגבוה במונחי מטבע חוץ, בעוד הסחורות והשירותים בחו"ל מוזלים מנקודת ראותו של הצרכן הישראלי, שמוסיף לסל הקניות שלו רכישות מקוונות (השנה אולי נגיע ל־70־80 מיליון חבילות). המחירים בחו"ל נראים לישראלים מגוחכים במונחי השקל החזק.

ייסוף השקל בשנים האחרונות, בעיקר בשל העודף בחשבון השוטף, מאלץ את המשק הישראלי - 21,000 מפעלי חרושת, נותני שירותים ומייצאי שירותים - להתייעל. אחרת, הם נעלמים מהשוק ונסגרים. לכן, ייסוף קל הוא חיוני, כדי לאלץ את המשק הישראלי להתייעל. אין בכך רע, אולם הייסוף של השקל מול סל המטבעות הריאלי האפקטיבי הוא כה חזק, עד שברור שהמשק הישראלי אינו יכול להתייעל בקצב זה, כלומר להגדיל את פריון העבודה.

לכן, אם פריון העבודה הממוצע בשלוש השנים האחרונות היה עולה בשיעור של 5.1% לעומת פריון העבודה הממוצע בשלוש השנים קודם לכן, אזי המשק הישראלי היה נשאר באותו מקום מבחינת כושר התחרות. אלא שלפי נתוני הבנק המרכזי, הפריון הכולל במשק היה בממוצע בשלוש השנים עד לשנת 2017 ( הנתון הידוע האחרון) 0.4% לשנה, לעומת עלייה בפריון של 0.5% בממוצע של שלוש שנים קודם לכן.

המשמעות המיידית היא כי המשק הישראלי מתקשה להתמודד עם הייסוף הגס שנגזר עליו. במשך חמש שנים עד 2017 פריון העבודה עלה בכל הענפים בסך הכל ב־4.4%, בעוד ייסוף השקל הריאלי במשך אותה תקופה היה 12.4%. ברור שבתנאים כאלה התעשייה המסורתית, שמאופיינת בפריון נמוך, הולכת ונעלמת, בעוד השגשוג נשאר בתעשיית העילית, תעשיית ההייטק.

ביתר פירוט, פריון העבודה ירד בתעשייה בסך הכל במשך חמש שנים בשיעור כולל של 0.7%, פריון החקלאות ירד ב־11.5%, פריון ענף הבנייה ירד ב־16.8% ופריון השירותים והמסחר עלה ב־3.7%. התחומים שהובילו לממוצע של עלייה ב־4.4% לאורך חמש שנים הם החשמל והמים (עלייה של 46.8%) והתחבורה והתקשורת (עלייה של 16.5%).

כדי למנוע ייסוף של השקל מעבר לנדרש, כדי לעודד עליה בפריון, ד"ר קרנית פלוג, הנגידה היוצאת של בנק ישראל, הפחיתה את הריבית עד לשיעור של 0.1% במרץ 2015. פלוג הייתה מעדיפה להמשיך להפחית הריבית כדי למנוע את הייסוף, אולם התחמושת נגמרה ב־0.1%, אף שהיו מדינות שהפחיתו את הריבית לאפס ולמינוס.

כמו כן, פלוג המשיכה לרכוש מט"ח עד סוף השנה הנוכחית. אם לא הייתה מונהגת מדיניות ריבית נמוכה ורכישת מט"ח, השקל היה מתחזק בשיעור כה חד, עד שעשרות אלפי עובדים, אם לא מאות אלפים, היו נזרקים משוק העבודה בשל צלילה בכושר התחרות של המשק, בשל ייסוף השקל, תוצאה של העודף האדיר של ישראל בחשבון השוטף. אם לא היו מונעים את ייסוף השקל עוד יותר, הציבור היה מפגין וצועק "לחם עבודה".

נכון, הריבית הנמוכה ועמה הירידה בגירעון הממשלה והירידה ביחס החוב לתוצר, הביאו לירידה במחיר הכסף ולירידה במחיר ההון. ירידות אלה הובילו לעלייה חדה במחירי הדירות (24% בחמש שנים) וכתוצאה מכך להתמרמרות בקרב הציבור ולזעקות שבר של הצעירים. זעקות אלו הובילו ל"מע"מ אפס" של יאיר לפיד, שנכשל, ול"מחיר למשתכן" של משה כחלון. בנק ישראל חשב, בצדק מבחינתו, כי מצוקת דיור עדיפה על מצוקת עבודה.

אבל בימים אלה השמיים מתקדרים ועבים אפורים מאיימים להשחיר. עכשיו זה רשמי: המשק העולמי מתקרר, כך אומר ארגון ה־OECD. בארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח קובעים כי על רקע העלאת שיעור הריבית, בעיקר בארה"ב, הברקזיט והמשך הסכסוכים בענייני סחר, בעיקר בין ארה"ב לסין, התוצר העולמי יעלה בשנים 2019 ו־2020 ב־3.5% בלבד, לאחר 3.7% השנה. העלייה בריבית תפגע בעיקר במדינות מתעוררות כרוסיה, טורקיה, ברזיל ודרום אפריקה.

עם זאת, לפי דוח הארגון, אין צפי לנחיתה קשה של הפעילות הכלכלית. הסלמת מלחמת הסחר העולמי יכולה לגרוע 0.8% מהתוצר העולמי עד 2020. על רקע האמור, לאחר שמדינות הפנימו את האיום, בכל העולם (פרט לארה"ב) ישנה האטה בקצב הצמיחה, כולל בגרמניה, הקטר הכלכלי של אירופה.

כעת, כל מדינה מחליטה לעשות לביתה ומנסה למנוע את התחזקות המטבע המקומי כדי לשמור על כושר התחרות שלה. בגוש היורו חשבו להעלות את הריבית באמצע השנה הבאה, אולם עתה, על רקע התחזית הקודרת, הצפי לעלייה בריבית מתרחק. הריבית עומדת על אפס (ובמקרה של הפקדות בבנק המרכזי היא שלילית), והכל כדי לאושש את כלכלת אירופה ולמנוע את התחזקות היורו מול המטבעות העיקריים בעולם.

האינפלציה בגוש היורו עומדת על 2.2%. זוהי ריבית ריאלית שלילית בעליל. ביפן הריבית היא 0.1%, והבנק המרכזי רוכש בטריליוני ין אג"ח ממשלתי כדי לדכא את הריבית בשוק ההון לטווח ארוך ובכך לתמוך בתעשייה. האינפלציה ביפן היא 1.4% - ריבית שלילית באופן מובהק. בבריטניה הריבית 0.75%, בעוד שיעור האינפלציה 2.4%, כלומר, שוב, ריבית שלילית. בקנדה הריבית 1.75% והאינפלציה 2.4% (ריבית ריאלית שלילית, שנועדה להצליח בשווקים מול ארה"ב). בארה"ב הריבית 2.2% והאינפלציה 2.5%.

דוגמאות אלה של ריבית שלילית די בהן כדי ללמד על כיוון הרוח. כל משק דואג לעצמו, העיקר למנוע את התחזקות המטבע שלו. בארה"ב, הנשיא דונלד טראמפ נוזף בנגיד הבנק המרכזי (הפאד) ג'רום פאוול, בניסיון למנוע את המשך התחזקות הדולר. המטבע הירקרק עלה בשיעור חד של 8.8% מאז מונה פאוול לתפקיד ב־5 בפברואר השנה. סין פיחתה את היואן מול הדולר האמריקאי מאז מינויו ב־9.5%.

ומה עושה ממלאת מקום הנגיד, ד"ר נדין בודו טרכטנברג, בין עזיבתה של פלוג לכניסתו הצפויה של הנגיד החדש פרופ' אמיר ירון? מעלה את הריבית, במחטף, ב־0.15% (ל־0.25%).

צעדה של בודו טרכטנברג פחות מהותי ויותר הצהרתי. הוא נועד להזכיר לכולם את דבר קיומה. היא מאוד רצתה להתמנות לנגידה, אך לא היה לה סיכוי שהממשלה תמנה אותה. היא עשתה קולות בתקשורת לפני מינוי פרופ' ירון ואותתה שהיא מוכנה להיות נגידה לתקופה מסוימת, אפילו כממלאת מקום, אבל זה לא הספיק לה, והיא הייתה חייבת לנקוט צעד דרסטי, אפילו שלא לצורך. וכך, כדי לסמן טריטוריה, היא העלתה את הריבית וקבעה עובדות לנגיד החדש. שלא יספרו לכם שאולי היא התייעצה עם פרופ' ירון (התייעצות כזו אינה חוקית). זו סתם פוליטיקה קטנה במוסד שאמור להיות שמרני.

בודו טרכטנברג מנסה לאותת על המשך העלאות ריבית, שאין בהן צורך. צפי האינפלציה יורד, על רקע ההאטה בקצב העלייה בפעילות הכלכלית. ברבע השלישי של השנה עלה התוצר בשיעור שנתי של 2.3%, לאחר עלייה של 1.2% ברבע השני של השנה ושל 4.6% ברבע הראשון של השנה. התוצר העסקי עלה ב־2.1%, לאחר 0.4% ו־5.6%, בהתאמה. אז זה הזמן להעלות ריבית? לא.

ההשקעות במשק, למעט בנייה למגורים, ירדו ב־8.9% ברבעון השלישי, לאחר ירידה של 4.3% ולאחר עלייה של 17.8% ברבעונים קודמים. זה הזמן להעלות ריבית? ברור שלא. מחירי הנפט קרסו: בחודש האחרון לבדו ירדו מחירי הנפט בים הצפוני ב־22%, נסוגו כמעט שנתיים לאחור, מה שמבטיח ירידה חריפה במחירי האנרגיה וירידה מהותית בקצב האינפלציה (העומדת על 1.2% בלבד), בעיקר על רקע עלייה במחירי הנפט בטרם קריסתם.

במשך 48 חודשים האינפלציה בישראל הייתה מתחת לאחוז, הגבול התחתון ביעד של 1%־3%. למעשה, האינפלציה השנתית בממוצע במשך 48 חודשים הייתה מינוס 0.21%, בעוד הריבית בישראל הייתה 0.1%. כלומר, דווקא בישראל הייתה ריבית ריאלית חיובית בתקופה של ריבית שלילית במרבית מדינות העולם. רק בחמשת החודשים האחרונים, בשל העלייה במחירי האנרגיה, עלתה האינפלציה לכיוון 1.2% ונכנסה לתחום היעד שלה. האם זה הזמן המתאים להעלות ריבית, כשמחירי הנפט ימשכו את האינפלציה מטה? ממש לא.

העודף בחשבון השוטף של ישראל ירד בחצי הראשון של השנה ל־3.13 מיליארד דולר, ובמשך חמש שנים, עד 2017, העודף השנתי היה בממוצע 12.12 מיליארד דולר. כלומר, בחצי הראשון של השנה התחוללה קריסה בשיעור של כ־48% בעודף בחשבון השוטף, במונחים שנתיים, לעומת חמש שנים קודם לכן. בחשבון הסחורות, הרגיש יותר לשער החליפין, הייתה עלייה של 150% בגירעון המסחרי בחצי השנה הראשונה לעומת הממוצע בחמש השנים עד 2017, לשיעור שנתי של 17.6 מיליארד דולר. ברור שעל רקע הקריסה בעודף בחשבון השוטף לא היה מקום להעלות את הריבית.

מניות הטכנולוגיה בארה"ב קרסו מאז תחילת אוקטובר ב־12%. לכאורה, אין לזה קשר לישראל. בבנק ישראל שכחו את העובדה שחלק גדול מהכנסות המט"ח של ישראל הוא מאקזיטים של חברות טכנולוגיה ישראליות, שאותן בדרך כלל רוכשות חברות טכנולוגיה אמריקאיות. ברור כי לאחר הנפילות בשערי המניות בארה"ב תבוא תקופת יובש למימוש של סטארטאפים ומניות עילית ישראליות. הסימנים לחידוש ייסוף השקל עקב העלאת הריבית בישראל והכוונה להעלות ריבית בהמשך עלולה להדיר את רגליהם של משקיעים בטכנולוגיה בעולם.

שוק הדיור בקיפאון, וחלה ירידה במחירים. ברבע השלישי של השנה היקף הבנייה למגורים היה נמוך בכ־9% לעומת הרבע המקביל אשתקד. מחירי הדירות החדשות ירדו ב־11 החודשים האחרונים בשיעור מצטבר של 3.8%, וכשליש מהמכירות של דירות חדשות היו במסגרת מחיר למשתכן. מחירי כלל הדירות, כולל יד שנייה, ירדו בשנה האחרונה ב־1.9%, וקצב הירידה מתגבר. עדיין לא מורגשת מלוא ההשפעה של הירידה בשוק הדיור על כלל המשק, אך ההשפעה השלילית בוא תבוא, וזה הזמן הגרוע ביותר להעלות ריבית, אלא אם מישהו רוצה לעשות רושם על הבוס החדש.

בשנה האחרונה, טרם העלאת הריבית המגוחכת השבוע, השקל נחלש מול הדולר בשיעור של 6.1%. לרגע הייתה עדנה לעסקים בישראל, שמעט מכושר התחרות שנגזל מהם בשנים האחרונות תיקן את עצמו, ואז באה ממלאת מקום הנגיד ובאבחת סכין קטלה את תקוותם.

בכלל, נראה כי בודו טרכטנברג סימנה תחילה מטרה - להעלות את הריבית, ורק אחר כך הוציא בנק ישראל הודעה רצופת סתירות פנימיות שאינן מתאימות לכלכלנים המשתכרים סכומי עתק על חשבון משלם המסים. בהודעה של הוועדה המוניטרית נאמר: ציפיות האינפלציה לשנה - 1%, לטווחים בינוניים בתוך תחום היעד; הסיכון שהאינפלציה לא תהיה ביעד היא בייסוף השקל; מלחמת הסחר מעיבה על "המומנטום"; קרן המטבע עדכנה את הצמיחה כלפי מטה במרבית הגושים; נמשכת ההתמתנות בסחר העולמי; למרות תהליך הנורמליזציה בריבית, במרבית השווקים המדיניות המוניטרית מרחיבה; בשווקים הפיננסיים נרשמו ירידות ניכרות.

בקיצור, בנק ישראל מונה בעצמו את כל הסיבות מדוע לא להעלות את הריבית. ברור שהכלכלנים חייבים לכתוב אמת, אבל כאשר זה מגיע להכרעה, החתימה היא של זאת שמנסה לעשות רושם, יחד עם חברי ועדת הריבית. יושבים בעלי שכר העתק במגדל השן בירושלים, ומקבלים החלטות בשביל הרושם. למי באמת אכפת שם מהעסקים בפריפריה, שאינם מחזיקים מעמד בשל חוזקו של השקל? למי אכפת מהפיטורים שבוא יבואו? למי אכפת שם מרמת ההשתכרות הנמוכה של החלשים בחברה?

טוב יעשה הנגיד החדש, לאחר היעדרות של רבע מאה מישראל, שעם כניסתו לתפקיד ילמד סוגיות בחברה הישראלית - העוני, החלשים, התחום המוניטרי והמט"ח, הכספים והמשק הריאלי. אחר כך הוא צריך לדאוג לעצמו לצוות מקצועי צנוע, שמתמקד בעבודה ולא מבקש את 15 דקות התהילה שלו. הבחירות יתקיימו בשנה הקרובה. האם נדין בודו טרכטנברג מבקשת להכשיל את הממשלה הנוכחית, את העומד בראשה ואת שר האוצר בשנה קריטית זו? פוליטיקה קטנה כבר אמרנו?