"כבר שלוש שנים אני מנסה לשנות את המתווה והתפיסות המסורתיות והשמרניות של החינוך ביישוב", מספר רפיק חלבי, ראש המועצה המקומית של דלית אל־כרמל. “פרויקט בית הספר הסינגולרי פשוט מרעיד את המערכת המיושנת, ואני כל כך שמח שמפעל הפיס מסייע לנו לעשות זאת". חטיבת הביניים קופטאן חלבי בדלית אל־כרמל נמצאת כעת בעיצומן של ההכנות האחרונות לפני כניסת פרויקט “בית הספר הסינגולרי", שאמור לצאת לדרך בתחילת 2020. מה זה סינגולרי? שאלה טובה.
בית הספר הסינגולרי הוא תוכנית חינוכית שייסד ויזם ארז לבנה, מדען בהכשרתו, בוגר מכון ויצמן, שגדל במשפחה בעלת רקע פדגוגי עשיר. לפני כעשר שנים לבנה, בן ה־42, הוזמן להשתתף בפרויקט האוניברסיטה הסינגולרית שהתקיים בבסיס מחקר של נאס"א בקליפורניה. “זו תוכנית מאוד לא שגרתית, חדשנית ונועזת, שמקבצת מדענים ויזמים מכל העולם", לבנה מספר. “במחזור שלי השתתפו נציגים מ־35 מדינות כדי לדון באתגרים הגדולים שעומדים בפני האנושות בעשורים הקרובים. לא רק לדבר עליהם, אלא גם לנסות למצוא פתרונות ישימים לשאלות בקנה מידה של תיקון עולם. תרופות לסרטן, יישוב החלל, דאגה למים ומזון. התוכנית הזו נמשכת שלושה חודשים, וקמות ממנה כל שנה 10־15 חברות חדשות שמבקשות לתת פתרונות לבעיות האלה. התרשמתי ממה שראיתי וחוויתי, ואמרתי שאת הפלא הזה אסור להשאיר רק אי־שם בארצות הברית".
לבנה עמל כבר זמן מה על בניית תוכנית לימודית צנועה יותר, שתארך כשלושה שבועות, לתלמידי בתי ספר מכיתות ד' ועד תלמידי תיכון. תוכנית שלא רק תעסוק בחינוך אלא גם תשלב בתוכה את הקהילה המקומית. “עוצרים את תוכנית הלימודים הרגילה במשך שלושה שבועות", מספר לבנה על הפרויקט. “שלושה שבועות רצופים שבהם לא לומדים שום דבר מהתוכנית הרגילה - לא חשבון ולא אנגלית - ולמרחב שהתפנה מכניסים למידה מסוג אחר.
באוניברסיטה הסינגולרית, שממנה הגעתי, היה חודש שלם של הרצאות שהועבר על ידי אסטרונאוטים מסגל נאס"א, מנכ"לים של חברות, מדענים בכירים. בבית הספר זה שבוע שלם ואינטנסיבי של כ־30 הרצאות שונות, וכאלה שמשתנות מבית ספר לבית ספר, כי מי שמעביר אותן הם מתנדבים מהקהילה, בעיקר ההורים. מגיעים הורים שהם וטרינרים, עובדים בתעשייה או כאלה שיש להם מוסך ומדברים על נושאים שהם מתמחים בהם. אין כמעט בן אדם מבוגר שלא מסוגל לדבר שעה על משהו שהוא מבין בו. עבודה, תחביב, אג'נדה חברתית. התוכנית יוצרת קשר בין בית הספר לקהילה".
השבוע השני בפרויקט לא פחות אינטנסיבי ויוצא מתחומי בית הספר. התלמידים עולים לאוטובוסים ויוצאים לסיורים. כל יום מבקרים בין שניים לארבעה אתרים שאין משהו שממש מקשר ביניהם. זה יכול להיות ביקור בכוורת, במפעל ובבסיס של חיל האוויר. “זו תוכנית אינטנסיבית, מאוד מגוונת ובעיקר מביאה את התלמידים לשטח - כלומר הערך המרכזי והמוטיבציה הם הרלוונטיות לעולם שלנו", לבנה מסביר. “התלמידים צריכים לראות את העולם האמיתי ולא רק לשמוע עליו. לראות איך נראה דבוראי, לפגוש את האנשים, ליצור מודלים לחיקוי. להבין מה הבעיות של העולם ועם מה אנשים מבוגרים מתעסקים".
זו לא תוכנית עמוסה מדי?
“היא משנה סדרי בראשית בבית הספר. דברים נראים במבט ראשון לאנשי חינוך מוזרים, כמו בשביל מה צריך את עומס ההרצאות, או מספר סיורים ביום? הם טוענים שתלמידים באיזה שלב לא מסוגלים להכיל יותר, אבל יש היגיון בשיגעון. הלמידה היא לא שגרתית. הרי הרבה פעמים במערכת הרגילה החינוך נעשה דרך נושא מוביל, פעם זה 70 שנה למדינה ופעם זה איכות הסביבה. בוחרים נושא וחגים סביבו עד שהתלמידים כבר לא מסוגלים לשמוע. אני מאמין בקיצוניות ההפוכה. מאמין במעבר חד מנושא לנושא, בלי שום גורם מארגן. רגע אחד מגיע אלוף בצה"ל שמדבר על הלוגיסטיקה, אחרי זה פרשת ילדי תימן, וכשזה מסתיים דנים על צמחים טורפים. זה שומר את התלמידים רעננים, קשובים, יודעים שבעוד רגע ייפתח להם צוהר לעולם אחר ועוד צוהר, ואין ציונים לאורך התוכנית. אני מתנגד לזה באופן יסודי. התוכנית מיועדת לכל התלמידים. כולם יוצאים למסע וכולם מסיימים אותו".
בשבוע השלישי והמסכם, אחרי שהתלמידים שמעו הרצאות ויצאו לסיורים, הם פוגשים יזמים עסקיים וחברתיים. עוברים הפעלות בתחום היזמות, חשיבה עסקית, התנהלות בצוות ובסוף אומנם האינטנסיביות נגמרת, אבל הפרויקט לא תם: התלמידים מתחלקים לקבוצות של שלושה־שישה בכל אחת, מוצמד להם מנטור, והם אמורים תוך חודשיים להקים סטארט־אפ משלהם.
“החינוך לא השתנה משמעותית במאתיים השנים האחרונות", לבנה מסביר. “מורה מעביר שיעור מול כיתה, הדיבור הוא בהצבעה, מבחנים, ציונים, תעודה וממשיכים לכיתה הבאה. יש רק בעיה קטנה: העולם השתנה בצורה מהותית, ולכן בבית הספר הסינגולרי יש סוג חשיבה לא טריוויאלי. אני מדבר עם התלמידים על חשיבה בגדול. אם תלמיד בא עם רעיון אני אומר לו ‘זה נחמד, אבל עכשיו איך אתה גורם לכך שהוא ישפיע על כל המדינה'. תלמידים לפעמים מופתעים מהגודל שאני שולח אותם לחשוב, אבל זה נובע מהכרה שסוג השאלות שאנחנו שואלים מגדיר את סוג התשובות שנקבל. זה שריר שצריך לאמן, שריר החשיבה בגדול. מעבר לזה יש את עניין החשיבה המיטיבה, כלומר זה נחמד להרוויח מיליארדי דולרים, אבל איך אתם דואגים להפוך את העולם למקום נקי, בריא וטוב יותר?".
הפרויקט של לבנה רץ כבר חמש שנים. בית הספר הראשון שהרים את הכפפה היה גלילות בנשר, ואחריו הבשורה התפשטה כמו אש בשדה קוצים. פתח תקווה, פרדסיה, מועצה אזורית גזר, נהלל. מנהלת אגף החינוך בדלית אל־כרמל, ד"ר חיה ילניק, שבעבר עבדה בנשר, היא שהחליטה שהשיטה הסינגולרית יכולה להתאים גם ליישוב הצפוני, שהוא למעשה היישוב הדרוזי הראשון שמצטרף לתוכנית. “הפתיחות כאן מדהימה", מספרת ד"ר ילניק. “אני נמצאת פה כמעט שלוש שנים, ויש נכונות רבה לנושא החדשנות. כולם נרתמים. זה ממש קסם".
ד"ר ילניק לקחה את צוותי החינוך ביישוב לביקור בבית הספר בנשר שיתרשמו ממראה עיניהם, ולאחר מכן הביאה את לבנה לפגישה עם ראש המועצה רפיק חלבי, שמבחינתו ההצעה נפלה בדיוק בזמן הנכון. “תמיד אמרתי לאנשי החינוך אצלנו ‘אומץ, תעוזה ולא להיבהל'", חלבי מספר. “אנחנו חיים בעידן של טכנולוגיה ורובוטיקה ועולם שטס לחוסר ודאות, אז שנמשיך ללמד אותם רק על העבר? הם צריכים להיות מחוברים לחדשנות ולשינויים. אני רוצה שדלית אל־כרמל תהיה תל אביב של הדרוזים".
הבעיה ביישום המיזם היא התקציב. פרויקט כזה עולה לא מעט כסף, אבל חלבי ידע שבנושא החינוך הוא יוכל להיעזר בתקציבי התוכנית החדשה של מפעל הפיס, “פיס בלב הקהילה", שיזם היו"ר רו"ח אביגדור יצחקי, ועיקריה הפניית משאבים לתוכניות שמותאמות לצורכי כל קהילה. תוכניות המימון האלה מקיפות מגוון אדיר של נושאים - חינוך, רווחה, ספורט, תרבות, העצמה נשית, סיוע לילדים עם צרכים מיוחדים - ומטרותיהן לצמצם פערים ולחזק את הקהילה.
“אי אפשר היום בלי סיועו של מפעל הפיס", חלבי מדגיש. “כמועצה אין לי כסף לדברים האלה, ומפעל הפיס נותן לנו דחיפה אדירה. מגיעה לנו ממנו הקצאה שנתית, אז החלטנו שהשנה נשקיע פחות בבניינים ויותר בחינוך. הפיס הוא שותף בכיר, חשוב ומרכזי בנושא פיתוח החינוך ביישוב. בזכותו יש ראשי רשויות שמנצלים את הכסף כדי לקדם את החברה".
מפעל הפיס מממן את הפרויקט כמעט במלואו, ומדובר בהקצאה של עשרות אלפי שקלים. בינתיים הפרויקט יתקיים בדלית אל־כרמל רק בשכבת כיתות ז', בחטיבת הביניים, בתקווה שבשנת הלימודים הבאה הוא גם יגיע לכיתות ו' בארבעה בתי ספר יסודיים ביישוב.
“הורי התלמידים ממש התלהבו", מספרת אימאן ח'ליפה, מנהלת חטיבת הביניים קופטאן חלבי. “הם ראו תוכנית ייחודית וחדשנית ששוברת את שגרת הלימודים הרגילה. הם כבר הודיעו שהם מעוניינים לתרום מזמנם וליזום. בשיטה הזו אנחנו מרוויחים פעמיים, גם ילדים חוקרים ויוזמים שזוכים לפדגוגיה חדשנית, וגם אנחנו מקרבים את הקהילה לבית הספר. החברה הדרוזית עברה שינוים ותהליכים כבירים מבחינה חברתית ותרבותית. היא מוכנה לתהליכים האלה. ההורים הצעירים יותר מעורים, מעורבים. הם קרקע פורייה להכנסת פרויקטים חדשים".
מה שבטוח הוא שלתלמידים שם תהיה חוויה פוקחת עיניים. “כבר פגשתי בתוכנית הזו סטארט־אפים מרשימים, אבל זו לא המטרה העיקרית", לבנה מדגיש. “אני לא בונה מוצרים, אני בונה אנשים. התלמידים האלה, יום אחרי שהתוכנית מסתיימת, הם ברמת מסוגלות אחרת מזו שהם נכנסו איתה. אני רוצה לתת להם כלים לחיים. איך לדבר מול קהל, לחשוב עסקית, לעבוד בצוות, להתנהל עם תקציב, דברים שחשובים לכל דבר, בין שזה להקים מיזם קהילתי ובין שזה ניהול תאגיד חובק עולם. לכל הדברים האלה צריך בסופו של דבר מיומנויות של לקחת רעיון ולהפוך אותו למציאות - זה מה שאני מלמד. כמו כן, אנחנו שמים דגש על הנאה. אני מאמין בתלמידים שמחים".