"בנק ישראל לא צריך להתערב במסחר במט"ח". כך סבור הנגיד לשעבר של בנק ישראל דוד קליין, לנוכח שערו הנמוך של הדולר (3.42) והדרישות של יצואנים לפעול להעלאתו. "בנק ישראל החל לקנות דולרים בשנת 2008. עד אז השער הנייד של הדולר נקבע בשוק", מזכיר קליין, "הנימוק היה אז שההתערבות נועדה להביא את היתרות לרמה מסוימת ושבנק ישראל צריך עוד 10 מיליארד דולר".
עם זאת, לדברי קליין, בנק ישראל לא קבע באותה תקופה את כמות היתרות והמשיך להתערב בשוק המט"ח באמצעות רכישות מאסיביות של דולרים, כדי למנוע את המשך התחזקות השקל. "מאז, בנק ישראל קנה בלי הפסקה כדי למנוע את המשך התחזקות השקל", הוא אומר, "יתרות המט"ח שעמדו בשנת 2018 על כ־30 מיליארד דולר, עומדות כיום על כ־130 מיליארד דולר".
בנק ישראל הצליח להביא לשינוי במגמה?
"המטרה של חיזוק השקל לא הושגה. ההתערבות הביאה לשינוי לכמה שעות או ימים ולא יותר. השוק כל כך גדול, שבנק ישראל לא יכול להביא לשינוי המגמה".
יש פתרון לשקל החזק?
"הפתרון הוא לא בידי בנק ישראל והוא לא יכול לסייע וגם לא יכול להחליש את השקל".
היצואנים זועקים על הפסדים גבוהים בשל השער החזק של השקל...
"אם ליצואנים יש בעיה, הממשלה היא הכתובת ולא בנק ישראל. בזמנו הממשלה סייעה ליצואנים, אבל היא כבר הפסיקה לסבסד לפני שנים ארוכות. ליצואנים אין ברירה, אלא להתמודד באמצעים העומדים לרשותם. הם יכולים לרכוש הגנה נגד שינויים בשער החליפין ולקבוע עד איזה גבול. יש לזה פתרון".
אז בנק ישראל הרוויח מהמהלך של הרכישות המסאיביות של הדולרים?
"בנק ישראל הפסיד. הפעולה שהגדילה את היתרות מאוד יקרה. כאשר קונים דולרים משלמים בשקלים. לבנק ישראל אין שקלים, ולצורך הרכישה הוא היה צריך למכור אגרות חוב ומק"מ (מלווה קצר מועד) ולשלם ריביות. עד 2008 הוצאות הריביות עמדו על כ־10 מיליארד שקל, ומאז הן זינקו עד סוף 2019 לכ־60 מיליארד שקל".
מהי הסיבה להתחזקות המתמשכת של השקל?
"השקל מתחזק, כי יש עודף במאזן השוטף. יותר דולרים נכנסים למדינה בשל היצוא והשקעות נכנסות, לעומת הדולרים שיוצאים בשל היבוא, ונוצר עודף במאזן התשלומים".