ביום חמישי האחרון פרסם בנק ישראל את נתון יתרות המטבע, ומסתבר כי במהלך חודש ינואר רכש הבנק לא פחות מ-3 מיליארד דולר, זאת בהמשך ל-4 מיליארד שאותם רכש בנובמבר ודצמבר 2019. גורם בכיר בבנק טרח להדגיש כי הבנק מקווה שהשוק הפנים את העובדה שאין לבנק תקרות והוא יכול להתערב כל אימת שיחפוץ. השוק אכן "הפנים" היטב, ותוך שעה השקל התחזק בעוד חצי אחוז. הפגנת הזלזול בבנק המרכזי הייתה מהבוטות בשנים האחרונות. חוסר התגובה מצד הבנק הביא להמשך ההתדרדרות והדולר כבר שבר את מחסום 3.4 השקלים בטרם, כך נראה, התערב הבנק פעם נוספת. 

אין חולק על העובדה כי גם היום הנתונים הכלכליים של מדינת ישראל מושכים אליה הון. אולם מתוך חמישה גורמים שהפכו את השקל למטבע החזק בעולם, רק אחד הוא כלכלי ממש - העודף בחשבון השוטף. ארבעת הנוספים הם יצוא הגז, כניסת ישראל למדד אג"ח בי"ל בחודש מרץ הקרוב, הגופים המוסדיים והספקולנטים. 

יצוא הגז והכניסה למדד האג"ח רק מבליטים את עוצמת הספקולציה. כבר שמונה שנים מספרים לנו שאחד מגורמי התחזקות השקל הינו הגז וזאת עוד בטרם נכנס לכאן דולר אחד כתוצאה מהיצוא. היצוא החל רק ב־2019 וחלק גדול מהתקבולים כלל אינם מומרים לשקלים. כנ"ל הכניסה למדד האג"ח. כבר חודשים שגופים מוכרים דולרים על בסיס זה כאשר אין אחד שיכול להצביע כמה דולרים יכנסו לישראל כתוצאה מכך, אם בכלל, וגם אם יכנסו מי אמר שהגופים הרוכשים לא יעשו הגנת מטבע (מה שינטרל את אפקט הרכישה על שוק המט"ח). 

הגופים המוסדיים מוכרים דולרים על מנת להגן על תיקי ההשקעות בחו"ל. האם הם פועלים בשיטה נכונה? ראו מה קרה כשהשווקים ירדו בסוף 2018. תשואות של שנה שלמה נמחקו ולא בגלל השווקים, אלא בגלל הריצה המבוהלת של המוסדיים לדולר. נקודה למחשבה.

מי שרוכב על הגל לאורך כל הדרך הם הספקולנטים - קרנות גידור, בנקים זרים, ואליהם הצטרפו גם גופים מקומיים כולל מוסדיים (כהימור) ואפילו בנקים. ומה הפלא? אם זה כל כך קל אזי כולם רוצים להרוויח.

כולם מבינים שבהיעדר ממשלה, משרד אוצר בקיפאון ושבוי בתפיסה ששקל חזק טוב לכלכלה, היחיד שנותר להתמודד במערכה הינו בנק ישראל. הנגיד פרופ' אמיר ירון באומץ רב הוא הראשון להודות שיש ספקולנטים בשוק, בלי ללכת סחור סחור ומבלי למצמץ. 

כלכלת ישראל שנשענת על יצוא ותעשייה מקומית לא יכולה להרשות לעצמה "מחלה הולנדית" (התחזקות המטבע המקומי יתר על המידה). התעשייה מדממת ועוברת לחו"ל. גם ההייטק שנחשב חסין מתקשה להתמודד מול עלויות כה גבוהות. הנגיד לא יכול לשנות את המגמה לגמרי, אולם מספיק שיתמודד בהצלחה מול הספקולנטים ויבהיר להם שעדיף לחפש מגרש משחקים אחר, על מנת שהשקל יחזור לרמות שווי המשקל הסבירות סביב 3.6.

אולם צריך להיות ברור לנגיד שאם אחרי רכישת 7 מיליארד דולר ברבעון השקל ממשיך להתחזק, משהו בהתמודדות לקוי לחלוטין ויש צורך לשנות את הטקטיקה ואולי אף את האסטרטגיה. השקל אינו פרנק שוויצרי ולא לירה שטרלינג. אף ספקולנט לא יוכל לנצח בנק מרכזי נחוש שפועל נכון.

ומילה אחרונה לגבי גובה היתרות. מקטרגים רבים קמו לעניין הרכישות וגובה היתרות. האחרון שבהם הוא אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, שהביע התנגדותו לרכישות תוך שהוא מצביע על הפסדים רבים כתוצאה מהרכישות. מה ששמחון שכח לספר היה שבנק ישראל יפרסם בקרוב את נתוני 2019, ולפיהם הרוויח כ־7 מיליארד דולר! על היתרות. בתנאים הנוכחיים בנק ישראל יכול להרשות לעצמו גם 250 מיליארד דולר יתרות. הוא נמצא במצב של WIN־WIN: על השקלים הוא לא משלם ריבית, ועל הדולרים - מקבל קרוב ל־2% לשנה. 

ולגבי המניות: אם שוקי המניות ימשיכו לעלות, הבנק ירוויח הון על השקעתו כפי שקרה ב־2019 ואם המניות ירדו הדולר יזנק והבנק ירוויח בצד הזה. 

* החומר הכלול בסקירה זו ואפשרויות הפעולה המתוארות בה מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ.

הכותב הוא מנכ"ל אנרג'י פייננס לניהול סיכונים