כלכלה מחוסנת: כיצד אנו יכולים לחסוך עשרות אלפי שקלים גם בקורונה?

בחירות מצטיירות כמשהו רע לכלכלה. אבל הבחירות הללו, בהנחה סבירה, יסמנו את תחילת היציאה של המשק ממשבר הקורונה וחזרתו לצמיחה. תחילת החיסונים מוקדם מהצפוי היא החדשה הכלכלית הטובה ביותר, בלי כל קשר לבחירות. אבל כיוון שאלו יתקיימו בסוף מרץ, המשמעות היא שאז המשק כבר יהיה בתחילת ההתאוששות ממשבר הקורונה, וכשתוקם הממשלה ההתאוששות כבר תהיה בעיצומה.

ומה עם התקציב, שהפך לכאורה לסוגיה כה רבת־משמעות בשיח בתקשורת? ובכן, מדינת ישראל הסתדרה בלי תקציב זמן רב והיא תסתדר בלעדיו גם ב־2021, עד הרכבת הממשלה החדשה וגיבושו. האם זו קטסטרופה כפי שנוטים להציג זאת? לא, יש לכך חסרונות אבל יש גם יתרונות. מסגרת תקציבית אכן נחוצה לתפעול המשרדים, אבל כל עוד פנים התקציב הוא בלוף אחד גדול שעובר אין־ספור שינויים מרגע שאושר בכנסת, אין לתקציב המאושר שום משמעות.

מה שכרגע חשוב יותר הם המספרים של המשק ותמונת המצב המשקית, ולטעמי, יש כמה נתונים חשובים הרבה יותר מכל תרחישי האימה על היעדר התקציב. הראשון: התוכנית הכלכלית לטיפול במשבר הקורונה. מתוך כ־140 מיליארד שקל המתוכננים ל־2020, בסיוע ישיר (מענקים וכדומה) או עקיף (הלוואות), כבר הוצאו 73% מהיקף התוכנית, נכון לחודש נובמבר. זוכרים את הקולות המוצדקים בתחילת הדרך, שמחו על כך שהכסף לא מגיע לסקטור הפרטי? ובכן, הוא הגיע. ועוד איך הגיע, גם לעצמאים.

ח"כ ד"ר שלמה קרעי הוביל בשבוע שעבר לרפורמה נכונה ומוצדקת במשכנתאות, בעת שהפיקוח על הבנקים הודיע כי בכוונתו לבטל את המגבלה, שלפיה אפשר לקחת משכנתה בריבית פריים בהיקף של עד שליש מהיקפה. המשמעות היא שנותרה רק מגבלה שלפיה על המשכנתה לכלול לפחות שליש בריבית קבועה, כך שאפשר לקחת משכנתה בהיקף של שני שלישים בריבית פריים. זה חשוב מאוד משום שמשכנתה בריבית פריים נחשבת לזולה ביותר, ולכן הצעד עשוי לחסוך למשק בית עד מאות שקלים בממוצע לחודש.

ההנחיה של הפיקוח על הבנקים עשויה להיכנס לתוקף בקרוב, והשאלה הטריוויאלית היא מה זוג צעיר אמור לעשות ומה זוגות שכבר לקחו משכנתה אמורים לעשות (למשל, מחזור משכנתאות). התשובה שלי לכל המתעניינים היא: תנשמו עמוק ולכו ליועצים, במקרה הזה יועצים למשכנתאות. ובכלל, כדאי לכל משק בית לשים לב: החלק הגדול ביותר בעוגת ההוצאות הביתית הוא המשכנתאות פלוס פנסיה פלוס ביטוחים - שלושה תחומים מורכבים מאוד שדורשים מומחיות וייעוץ. כולנו חוסכים לפנסיה, וסביר להניח שלמרבית משקי הבית יש כמה צורות של חיסכון לטווח ארוך. כל משק בית גם משלם אלפי שקלים בחודש למגוון ביטוחים: הבביטוחי בריאות (ייתכן גם כפל של ביטוחי בריאות) וכלה בביטוחי משכנתה וביטוחי דירה, ביטוחי רכב, ביטוחי חיים, אובדן כושר עבודה ועוד ועוד.

יעילות בסקטור הציבורי איננה עוברת דרך רפורמות גרנדיוזיות, אלא במאות ובאלפי צעדים קטנים, סיזיפיים, שיכולים לחסוך במצטבר מיליארדי שקלים. את זה אני חוזר ומדגיש בכל פעם שמדברים על "רפורמות" גדולות כדי להעביר את השמן (הסקטור הציבורי) דיאטה חריפה. נכון, הכל מתחיל בדיאטת שכר ובפנסיה תקציבית, המספרים הגדולים, אבל יש עוד הרבה חגורות שומן מסביב.

הנה דוגמה קטנה לייעול: מערכת המשפט מבזבזת, לפי הערכות, מיליוני ועשרות מיליוני שקלים על מושג אנרכוניסטי כמו נציגי הציבור בוועדת הערר, במערכת בתי הדין לעבודה וגם בוועדות השחרורים לקיצור עונשי מאסר. במה מדובר? במערכת בתי משפט השלום, למשל, פועלות 11 ועדות ערר שונות שבהן נידונות השגות על החלטות מנהליות של גופים כגון ביטוח לאומי, משרד הביטחון ועוד. הוועדות הללו דנות בערעורי נכים, משפחות וחיילים, חוק שירות קבע, אבחון לפי חוק הסעד לטיפול במפגרים, נכי רדיפות הנאצים, נכי מלחמה בנאצים, רשויות מקומיות (ביוב), תפיסת מקרקעין בשעת חירום, חוק ההתיישבות החקלאית, ועדת פיצויים לפי חוק כביש ארצי לישראל ועוד.

הרכב הוועדה יהיה בן שלושה חברים: יו"ר הוועדה הוא שופט בית משפט שלום ושני חברי הוועדה האחרים הם פקיד סעד ופסיכיאטר. הוועדות פועלות בכל אחד מהמחוזות של בתי המשפט, כך שמדובר ב־50־60 ועדות ערר. כן פועלות גם ועדות שחרורים לקיצור עונשי מאסר. בכל ועדת שחרורים יושבים ארבעה חברים, בהם שופט, נציגי ציבור וקצין שב"ס, וההרכב הפנימי של החברים בה משתנה לפי סוג הוועדה. נציגי הציבור מתמנים בידי שר המשפטים, ועליהם להיות בעלי ניסיון באחד התחומים המקצועיים הבאים: קרימינולוגיה, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה או חינוך.

מה שצורם במיוחד - ואת זה רואה כל מי שמתגלגל בבתי הדין לעבודה - הם שני נציגי ציבור, מעסיקים ועובדים, שיושבים לצד השופטים בבתי הדין האזוריים לעבודה וגם בבית הדין הארצי לעבודה. נציגי הציבור ממונים, מכוח חוק ישן מ־1969, בידי שר המשפטים ושר התעשייה, המסחר והתעסוקה (היום משרד הכלכלה).

פערים מהותיים

בתחילת נובמבר עדכנה חברת בזק על אי אלו אירועים מוזרים בחברת הבת "בזק בינלאומי" והמשיכה לעדכן על אודותיהם בזו הלשון: "בהמשך לדיווח על יתרות נכסים נטו בלתי מוסברות בספרי החברה של בזק בינלאומי ניתן בזאת דוח משלים: מאז פרסום הדיווח הקודם נמשך תהליך הבדיקה המבוצעת גם בליווי של יועץ חיצוני, רואי חשבון ועורכי דין - בנוגע לרישומים ולתנועות בספרי בזק בינלאומי. במסגרת זו עלו ממצאים ראשוניים הן ביחס לתקופות עבר והן ביחס לשנים האחרונות, שלפיהם קיימים בספרי בזק בינלאומי פערים מהותיים בין יתרות הנכסים שלה (נטו) בספרים לבין יתרות הנכסים שלה (נטו) בפועל, אשר סך השפעתם מוערכת באופן ראשוני בסכום של כ־195 מיליון שקל ברוטו לפני השפעת מס, כאשר מסך זה תופחת השפעת מס בגין השנים הרלוונטיות לפי הפירוט הבאה: הקטנה של יתרות העודפים בסך של כ־110 מיליון שקל בין יתרות עבר מהשנים 2002־2017 כאשר רוב הסכום, כ־80 מיליון שקל, מקורו בשנים 2002־2003; כמו כן הקטנה של רווחי בזק בינלאומי בסך מצטבר של כ־85 מיליון שקל בגין יתרות מהשנים 2018־2020... הפערים נובעים בעיקר מכך שלא בוצעה על ידי בזק בינלאומי באופן שוטף זקיפה מלאה של רישום הוצאות...".

אני מניח שרוב הקוראים לא ממש מבינים את הג'יבריש שנכתב וקיבלו סחרחורת, אלא אם כן הם מתחום ראיית החשבון. נפשט לכם, בלי "יתרות נכסים נטו", כלומר, הסינית הזו. הדוחות הקודמים של בזק בינלאומי היו שקריים ולא שיקפו את המציאות לאשורה, בהיקף של כ־200 מיליון שקל.

איך זה אירע ולמה בזק צריכה פתאום ייעוץ חיצוני בשביל להבין מה קרה? מה, אין לה אנשי פיננסים בתוך הבית, אין לה רואי חשבון שמבקרים את הדוחות? בטח שיש לה, וזו בדיוק הבעיה. חברה גדולה ורצינית כמו בזק לא יכולה לקום בוקר אחד בהיר ולומר לציבור בעלי מניותיה: פוף, יש "פער מהותי" של כ־200 מיליון שקל בדוחות של החברה־הבת בשנים עברו, חלקן, אגב, תחת ההנהלה החדשה של החברה.

נער הייתי וזקנתי, ולאורך כל השנים ראיתי איך החשבונאות היא חומר ביד היוצר של אנשי הפיננסים; לעתים מייצרים רווחים יש מאין ומגישים דוחות שלא משקפים את המציאות. זה מצער, אבל מה שמצער עוד יותר הוא שרשות ני"ע לא נדרשה עד כה לעניין התמוה הזה של בזק. עדיין לא מאוחר בשביל להתעניין, לתשומת לבה של ענת גואטה, יו"ר רשות ני"ע.