"אנחנו מחפשים לגדול": מנכ"ל שופרסל, איציק אברכהן, מסכם רבעון מוצלח

איציק אברכהן, בן 66 מנכ"ל שופרסל

מי אני: אמביציוזי, מת על תחרות, אכפתי לאנשים שלי ודואג להם, מאותגר מרעיונות חדשים ומאמין בהוגנות ובשקיפות.

שורשים: רומניה. סבא וסבתא מהצד של אמא מבוקרשט. אמא הייתה בת שנתיים כשפרצה המלחמה, והם התגלגלו ממקום למקום. סבתא נפטרה במחנות העבודה. אלו היו השנים האבודות של הילדות שלה. בגיל 14 היא עלתה לארץ, וסבא נשאר ברומניה עם המשפחה החדשה שהקים שם. הצד של אבא מהעיר יאש, עבר את המלחמה במחנות עבודה, גם הוא עלה לארץ בגיל 14, נתפס בידי הבריטים ונשלח עם שאר המעפילים לקפריסין לשנה. ההורים שלו הגיעו אחריו.

שניהם נקלטו במסגרות חינוך לנוער, נפגשו, התחתנו והקימו משפחה במגדל העמק כשלאמא מלאו 19. היא הייתה גננת ופעילה בסניף ההסתדרות המקומי והוא הוציא רישיון על משאית וחילק קרח, התפתח, הקים חברת משאיות ואז פשט את הרגל.

פשיטת רגל: הייתי אז בן 12, ואני זוכר תקופה ארוכה ולא פשוטה כלכלית. לא הייתה לנו בעיה של אוכל או ביגוד, אבל הם התחילו לבנות את עצמם שוב מאפס, בכל הכוח. אמא לא נתנה תחושה של מחסור, אבל את המבט העצוב של אבא בעיניים לא אשכח וגם לא את המוטיבציה העצומה שלו לעשות הכל כדי לעמוד שוב על הרגליים. את זה הוא הצליח להעביר אליי.

הילדות שלי: מגדל העמק. עיירת פיתוח, כשלכולם לא היה יותר מדי, עם אווירה של חום אנושי וחברות אמת. זה היה כור היתוך נהדר, ולא ידענו שיש פערים בחוץ. אולי לא היה עושר כלכלי, אבל ההורים דחפו אותנו לחינוך ולשאיפה קדימה. הייתה לי נוכחות חזקה, כריזמה, הייתי חזק בהיסטוריה ובגיאוגרפיה. שיחקתי כדוריד, הייתי פעיל בצופים. לא ידעתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול, אבל היה לי ברור שאהיה קרבי בשירות משמעותי.

מיכל: אשתי. הייתה עתודאית בווינגייט, מורה לספורט, מרכזת שכבה, מנהלת בית ספר במגדל העמק ומפקחת של משרד החינוך באזור הצפון. עם כל היכולת שלי, לא הייתי עושה את מה שעשיתי בחיים בלעדיה. היא אמא מדהימה ושותפה מלאה בעשייה שלי. היא ילידת ניצני עוז, וכשעברה למגדל העמק למדה שלוש שנים מתחתיי והייתה חניכה שלי בצופים. הקשר הפך למשמעותי כשהיא הייתה בסוף התיכון ואני קצין צעיר. אנחנו יחד 55 שנים, יש לנו שלושה ילדים וחמישה נכדים. לפני שנתיים עברנו מהצפון לתל אביב כדי להיות קרובים אליהם.

קריירה צבאית: התגייסתי לצנחנים, משם לבה"ד 1, ובעקבות מלחמת יום כיפור עברתי לגולני. נשאבתי לצה"ל בלי להתכוון, עברתי מתפקיד לתפקיד. הייתי מפקד בסיס טירונים, סגן מפקד החטיבה, הקמתי את החטיבה הדרומית בעזה ב–88', ואז טסתי עם מיכל ושתי הבנות הגדולות לשנת לימודים בפו"מ האמריקאי בקנזס. זו הייתה שנה מדהימה, שבה בפעם הראשונה הן ראו אותי בבית יום־יום.

כשחזרנו לארץ מוניתי למפקד חטיבת יהודה, בין היתר הייתי ממונה על העיר חברון. זו הייתה תקופה פעילה מאוד. בהמשך הייתי סגן מפקד עוצבת הגליל ואז טסתי עם המשפחה לשלוש שנים לשווייץ, כנספח הצבאי וראש משלחת משרד הביטחון, הייתי אחראי על אוסטריה, סלובקיה וסלובניה. בגיל 42 פרשתי מהשירות.

אזרחות: שאלתי את עצמי מה אני יכול לעשות? התלבטתי אם להתמודד על ראשות עיריית מגדל העמק, לנהל משרד ממשלתי או להיכנס לעסקים. אולי כי הקמתי פיצוצייה במגדל העמק ואמא הקימה אחת משלה, החוש העסקי היה שזור גם בי, והחלטתי לנסות את זה. ככה הגעתי לשופרסל. מהרגע שהשתחררתי החלטתי לחתוך בתער את האגו, הכיבודים והמעמד שאליהם הורגלתי בצבא, ולא נתתי שינחיתו אותי ישר בתפקיד בכיר, אלא התחלתי מלמטה. קצבתי לעצמי זמן, שאם במסגרתו זה לא היה מצליח, הייתי עוזב.

שופרסל: התחלתי כמנהל אזור חיפה, ואחרי שנתיים נתנו לי לנהל את כל החנויות השכונתיות של החברה. אחרי שנה נוספת החליטו היו"ר אברהם ביגר והמנכ"ל אפי רוזנהאוז למנות אותי לסמנכ"ל תפעול. העובדה שצמחתי מהשטח נתנה לי את האפשרות להכיר את החברה מלמטה ולא ליפול מקצועית מאחרים, ועשיתי זאת בזמן קצר מאוד. שמונה שנים הייתי בתפקיד, ממונה על כ־10,000 עובדים, ובארבע האחרונות קיבלתי עליי גם את האחריות על שרשרת האספקה ואז הגיעה המחאה החברתית, שהביאה לשינויים בהנהלה שבעקבותיהם מוניתי למנכ"ל.

המחאה החברתית: המינוי הגיע באחת התקופות הכי סוערות שידעה החברה. שאלו: "מאיפה באת לנו" ו"איך תתמודד עם זה בכלל?", קבלת פנים קרה. הבנתי שצריך לעשות שינויים דרמטיים בכל החזיתות - לקוחות, ספקים, עובדים, התדמית הגרועה של עושקי הציבור ואווירת אנטי נוראית. הכל היה על הכתפיים שלי, פרנסה של אלפי עובדים, אחריות גדולה. בעבודה מאומצת ובהתמדה, כולנו התגייסנו, עברנו את התקופה הקשה והצלחנו לפרוץ בכל הכוח.

קורונה: זה משבר שונה. בסגרים לא נתפסנו כמי שעשו סיבוב על הציבור, להפך, קיבלנו המון מחמאות. אנחנו נתפסים כמי שעבדו בשביל הלקוחות. ראו בנו את הרשת של המדינה, שלא רק שלא ניצלה את המצב והעלתה מחירים, אלא הורידה אותם. בסקרים שהתפרסמו בתקופת הקורונה קיבלנו נקודות זכות.