הדלק למכוניות התייקר אמש בחצות ב־23 אגורות לליטר ומחירו של ליטר בנזין עלה ל־6.62 שקלים. במאי 2020 עמד המחיר לליטר על 4.79 שקלים. מאז זינקו המחירים בכ־40%. אגב, מרכיב המסים מהווה 65% ממחיר הדלק, מה שהופך את ישראל לאחת משיאניות העולם.
וזה לא הכל. שרי האוצר, השיכון והפנים הכריזו אתמול על תוכנית לבלימת מחירי הדיור. אחד מסעיפי התוכנית היה ההחלטה להכפיל את מס הרכישה על דירות להשקעה ולהעמידו על 8%, בתקווה שהדרת משקיעי הדיור בשוק תפחית את לחץ הביקוש ותאפשר לזוגות צעירים לקנות דירות.
העלאת המס על הדירות מצטרפת לשורת צעדי מיסוי שהנהיגה ממשלת השינוי בשם הצורך בהשגת יעדים חברתיים. אחד מהם הוא המס על צריכת כלים חד־פעמיים. מהלך נוסף (שהונהג עוד בממשלה הקודמת) היה המס על משקאות ממותקים. לכל אלה מצטרפת ההחלטה על הטלת מס גודש בכניסה למרכזי הערים (שכונתה אתמול בהפגנת העצמאים "מס פקקים") ועוד. לכל אלה תרומה ישירה לגידול ביוקר המחיה.
שר האוצר אביגדור ליברמן הצהיר אומנם שלא יוטלו מסים ישירים ועמד בהבטחתו. מס הכנסה אכן לא עלה וגם לא המע"מ. מאידך, המסים העקיפים, אף שמטרתם המוצהרת אינה גידול בהכנסות המדינה ממסים, מעלים בכל זאת את יוקר המחיה. מתברר שאצבע המסים העקיפים של ממשלת השינוי ופקידיה קלה על ההדק. בעידוד אנשי אגף התקציבים הם יוזמים מהלכי מסים, שלמזלנו חלקם נבלמו עוד בוועדת הכספים.
יצרני המזון, היבואנים וכל הגורמים העסקיים האחרים רואים את המדיניות הממשלתית ומחקים אותה בראש מורם. הבושה נעלמה. תירוצים לא חסרים, אבל כבר בימים הקרובים צפוי גל התייקרויות. מקבלי ההחלטות ובראשם שרי האוצר והכלכלה יושבים בשקט.
בסוף 2018, בדיוק לפני שלוש שנים, עמדה הנהלת אסם לייקר סדרת מוצרי מזון בגלל "גידול בעלויות". שר האוצר דאז משה כחלון זימן את ראשי החברה לישיבה לילית בלשכתו, ובעקבות לחציו הוקפאה ההחלטה. היום רק ניתן לחלום על מהלך כזה.
המיסוי הוא הדרך הקלה אך האכזרית לשינוי הרגלי צריכה. אם רוצים לעודד יוזמה כלשהי או למנוע הרגל אחר, ההסברה היא הדרך היעילה והידידותית ביותר ולא הענישה דרך הכיס.