1 רשות החשמל הודיעה השבוע על הכוונה להעלות את מחירי החשמל בינואר ב־4.9%. לפני שכל הפופוליסטים מתנפלים בכותרות על "גל עליות מחירים" אני מציע לקרוא היטב את ההודעה של רשות החשמל. אגב, זוכרים את "גל עליות המחירים" שבעקבותיו נולדה החקירה המגוחכת של רשות ההגבלים העסקיים? ובכן, לפי המדד האחרון, לפחות בינתיים, לא גל ולא נעליים. שוב מתברר עד כמה הפער בין הכותרות הכלכליות לבין המציאות הולך ומתרחב.
בכל מקרה, רשות החשמל הודיעה כי הגורם המרכזי לעלייה בתעריף הוא מחיר הפחם העולמי, שעלה במהלך השנה האחרונה ביותר מ־100%. כיום, הוסיפה הרשות, כ־23% מסך הייצור המשקי נעשה באמצעות פחם. עם זאת, החל מהשנה הקרובה שיעור הייצור בפחם צפוי לרדת בהדרגה, עד להפסקה מוחלטת של השימוש בו בשגרה בשנת 2026. כמו כן ציינה הרשות כי התעריף לשנת 2022 מגלם כבר הפחתה של כ־20% בכמות הפחם המשמש לייצור חשמל ביחס לצריכת הפחם בשנה החולפת.
אז הפופוליסטים מתבקשים לנשום עמוק ולא להאשים פוליטיקאים או אנשי עסקים בעליית מחירי החשמל. אלה כוחות השוק העולמיים שהעלו את מחיר הפחם וגרמו לעליית מחירי החשמל בישראל. גם כת האנרגיות המתחדשות מתבקשת לנשום עמוק: לא, זה לא משום שאין מספיק אנרגיות מתחדשות בישראל.
ובכלל, אני מציע לכולם לאמץ גישה אחרת לגמרי: למרות עליית מחירי החשמל הצפויה בפברואר, העלייה הזו עלולה הייתה להיות חדה יותר אילו היינו מקבלים את העצות ה"חכמות" של שלי יחימוביץ', מיקי חיימוביץ' ועוד פוליטיקאים לשעבר עם הבנה מינימלית בכלכלה - להשאיר את הגז באדמה.
זה ברור כשמש: למציאת הגז הטבעי בישראל הייתה השפעה דרמטית על ירידת מחירי החשמל בארץ, ובלעדיה רמת המחירים לצרכנים הייתה גבוהה בעשרות אחוזים מהרמה הנוכחית. צריך להבין: פחם וגז טבעי הם חומרי הגלם העיקריים בייצור חשמל בישראל, ואם לא היה גז טבעי היה צריך להשתמש יותר בפחם או בדלקים אחרים או לייבא גז נוזלי במחירים הרבה יותר גבוהים מהנוכחיים. והתוצאה הבלתי נמנעת הייתה עלייה משמעותית במחירי החשמל.
השימוש בגז טבעי מקומי כאנרגיה ראשונית חוסך למשך יבוא של דלקים מזהמים, בעיקר פחם ונפט. כיום יותר מ־80% מהגז משמש בישראל לייצור חשמל חלף פחם ותזקיקי נפט, והיתרה, פחות מ־20%, משמשת את התעשייה כתחליף בעיקר לתזקיקי נפט. כלומר הגז הטבעי מהווה מרכיב משמעותי בביטחון האנרגטי של מדינת ישראל, בפרט בעת משבר אנרגיה עולמי ואי־יציבות של אספקת חשמל מאנרגיות מתחדשות.
הגז הטבעי אפשר הפחתה משמעותית בייצור חשמל מפחם, שיפור משמעותי במדדי איכות הסביבה, הורדת מחירי החשמל כאמור וגם גידול בהכנסות המדינה. ולמרות כל הברכות שנפלו עלינו, הכת של משיחי האנרגיות המתחדשות רק רוטנת ומייבבת על התוצאות שאליהן הגענו.
זאת ואף זאת, במבט קדימה הביקוש לגז טבעי צפוי להמשיך לצמוח כי הביקוש לחשמל יגדל, רמת החיים תעלה, השימוש בתחבורה חשמלית יגבר, תימשך סגירת תחנות כוח פחמיות, ובסופו של תהליך שוק החשמל בישראל יתבסס על תמהיל של גז טבעי בשילוב אנרגיות מתחדשות. שילוב מנצח, אבל יש שחולמים רק על 100% אנרגיות מתחדשות. שימשיכו לחלום, זה לא יקרה - היעד ל־2030 הוא 70% ייצור חשמל מגז טבעי ו־30% מאנרגיות מתחדשות (ואני בספק אם נגיע לזה באנרגיות מתחדשות - יש לנו רק שמש ובקושי רוח).
ולדואגי איכות הסביבה: הירידה ההדרגתית בשימוש בפחם לייצור חשמל לטובת ייצור גובר בגז טבעי הורידה במקביל את פליטות המזהמים בעשור האחרון, כיוון שחלק משמעותי מפליטות גזי החממה מקורו בתחנות הכוח הפחמיות. מאז שנת 2012 - שנת שיא בשימוש בדלקים מזהמים כמו פחם ומזוט - שאחריה החלה הפקת הגז ממאגר תמר - נרשמה ירידה יפה בפליטות של תחמוצות גופרית ותחמוצות חנקן. לטובת אבירי איכות הסביבה, הנה מה שפורסם על ידי המשרד להגנת הסביבה בדוח מפל"ס (מרשם פליטות לסביבה) מספטמבר השנה: "למרות עלייה של 8% בייצור החשמל ממקורות לא מתחדשים משנת 2012, פחתה פליטת פחמן דו־חמצני מתחנות הכוח ב־24% עקב צמצום השימוש בפחם לייצור חשמל".
וזה גם מתורגם לכסף (מתוך הדוח שכתבו ג'ינה כהן ומיקי קורנר): על פי הערכת רשות הגז הטבעי, החיסכון המשקי בשנים 2004־2020 הנובע ממעבר לגז טבעי הוא כ־78.6 מיליארד שקל (!). הערכה זו מתייחסת לחיסכון כלכלי בלבד ואינה מגלמת את התועלות הסביבתיות במעבר לגז טבעי, שהוא דלק נקי יותר. עיקר החיסכון הוא בסקטור החשמל ומסתכם בקרוב ל־60 מיליארד שקל והיתרה מקורה בחיסכון בסקטור התעשייה.
חישוב החיסכון בעלות הסביבתית לפי הפרמטרים שקבע המשרד לאיכות הסביבה מראה כי בשנת 2021 יחסוך השימוש בגז טבעי למשק כ־5.8 מיליארד שקל. ההערכה היא שהחיסכון השנתי יעלה בשנים הקרובות - בעיקר עם הצמצום בשימוש בפחם - ויעמוד על כ־7 מיליארד שקל בשנה.
אז הנתונים, המספרים והעובדות מדברים בעד עצמם: כל עליית מחירים היא לא נעימה ובוודאי שאיננה רצויה. אבל כשמדברים על עלייה של כ־5% במחירי החשמל לצרכנים בתחילת השנה הבאה צריך לספר את הסיפור במלואו. והסיפור הוא שזה יכול היה להיות גרוע הרבה יותר לצרכנים, ממש הרבה יותר גרוע, לא עלייה של אחוזים בודדים - אם לא היו מוצאים גז בישראל. בסוף כל ההסברים על גז טבעי, פחם ואנרגיות מתחדשות מגיע חשבון החשמל לצרכנים. וזו המסקנה: אם לא היו מוצאים גז טבעי, כל משק בית היה משלם אלפי שקלים יותר בשנה בממוצע על חשבון החשמל.
2 יום אחד בבוקר בשבוע שעבר קמה שרת האנרגיה קארין אלהרר והחליטה ש"הגז הטבעי יחכה", חתיכת כותרת שאין לה הרבה משמעות, אבל בימינו זה מספיק לתפוס את הכותרות הכלכליות.
"קידום מסיבי של אנרגיות מתחדשות לייצור חשמל במשק הישראלי", אמרה אלהרר בפאתוס האופייני למשיחי האנרגיות המתחדשות, "זו המטרה שאני מקדמת בכל יום בחצי השנה האחרונה מאז כניסתי לתפקיד - מרמת המדיניות ועד הפרטים הכי קטנים. ביססתי ישיבות דו־שבועיות עם כל גורמי המקצוע הרלוונטיים, שבהן אנו מגרדים קילווואט לקילווואט של חיבורי מתקנים לייצור אנרגיות מתחדשות. בדיונים הללו הצלחנו לרתום את כולם למשימה ולהביא את המשק להכפלת החיבורים של אנרגיות מתחדשות לרשת, מאז כניסתי לתפקיד בחודש יוני. אבל דיונים לא יספיקו כדי לעשות את השינוי האדיר הזה. כדי להבטיח ששנת 2022 תהיה שנת האנרגיות המתחדשות, הגז הטבעי יחכה".
ואלהרר המשיכה לומר את הדברים שכת הירוקים אוהבת יותר מכל: "בשנה הקרובה נתמקד בעתיד, בחשמל הירוק, בהתייעלות האנרגטית ובאנרגיות המתחדשות, ובזמן שנעשה את זה נשים בצד את העיסוק בהרחבת פיתוח הגז הטבעי, שהוא כידוע דלק מעבר. בשנה הקרובה משרד האנרגיה לא יאמץ את מסקנות דוח בחינת מדיניות הגז הטבעי ולא יצא להליך הרביעי למתן רישיונות לחיפושי גז טבעי".
ועוד סיסמאות וקלישאות: "את השנה הקרובה ננצל לשורה של מהלכים שיקדמו את המעבר לאנרגיות מתחדשות. נקים אגף אנרגיות מתחדשות במשרד שיקבל את מרב הקשב והמשאבים, נקדם את התוכנית הלאומית להתייעלות באנרגיה שאושרה בממשלה לאחרונה בעלות של כמיליארד שקל, נשקיע במחקר ופיתוח, נקצה מענקים לקידום אנרגיה נקייה ופיתוחים טכנולוגיים משמעותיים ונסיר חסמים העומדים בפני יזמים".
אני מניח שנאומה של אלהרר סחט מחיאות כפיים סוערות ממשיחי האנרגיות המתחדשות, אבל לאמירה שלה ש"הגז הטבעי יחכה" אין כרגע שום משמעות. גם אם חיפושי הגז יופסקו לשנה, הגז הטבעי ימשיך לזרום ממאגרי תמר ולווייתן וימשיך להיות חלק משמעותי בייצור חשמל בפרט ובכלכלת ישראל בכלל. וחוץ מזה, אפשר להמשיך לחפש גז ואפשר להמשיך לפתח במקביל אנרגיות חדשות (זה לא סותר האחד את השני!), ואם מישהו חוסם את שניהם זה רק הבירוקרטיה הישראלית.
אלא שהאמירה זו, המשקפת גחמה תקשורתית של שרה שנמצאת חצי שנה בלבד בתפקידה, משלבת את כל הבעיות של הרגולציה והבירוקרטיה הישראלית: ראשית, רגולציה צריכה יציבות ולא שינוי סטטוס בכל פעם שפוליטיקאי מחליט להפציץ בכותרת פופוליסטית באיזשהו כנס שאליו הוזמן. אי אפשר ללחוץ על כפתור "הולד" בכל פעם שלפוליטיקאי כזה או אחר מתחשק לכבוש כותרת שעוטפים איתה את הדגים;
שנית, מי בדיוק שם את קארין אלהרר להחליט על מדיניות חיפושי הגז הטבעי בישראל? האם זה לא דורש החלטת ממשלה סדורה אחרי עבודה מקצועית? בוודאי שכן; שלישית, הפזילה לתקשורת, הכמיהה לסיקור מלטף ואוהד, למחיאות כפיים של הברנז'ה - ממשיכה למרבה הצער להדריך את פעולתם של פוליטיקאים. יותר משהם חיים בשביל לשרת את הציבור, הם חיים בשביל לרצות את התקשורת - וזו הבעיה הכי גדולה.
נותר לי רק לקוות שאלהרר לא תחליט בשלב הבא לעצור את המשך פיתוח שדה הגז לווייתן, מהגדולים מסוגו בעולם. ההצהרה האחרונה שלה לא תשנה בהרבה את משק הגז הטבעי בישראל, אבל הצהרה על עצירת פיתוח לווייתן כבר יכולה לגרום נזק עצום למשק. למרבה הצער, ההיסטוריה הכלכלית הוכיחה שפוליטיקאים מנותקים מהמציאות אבל מחוברים לתקשורת גרמו כבר נזק של עשרות מיליארדי שקלים למשק, למשל במתווה הגז, במתווה הסיבים האופטיים ועוד.
3 כשאני קורא מדי חודש את סקירת משרד האוצר על שוק הנדל"ן אני נדהם בכל פעם מהעוצמה ומהסחרור של השוק הזה. שיא של עסקאות, שיא של עליות מחירים בשנה אחת (יותר מ־10%), ומצד שני התגובה הציבורית לעלייה הזאת כמעט לא קיימת. שימו לב: המחירים היום הרבה יותר גבוהים ריאלית מהמחירים שהניעו את המחאה החברתית, אבל נראה שזה כבר מתקבל בשוויון נפש.
יש לכך כמה הסברים אפשריים; הראשון, שהציבור השלים עם רוע הגזירה ורואה בעליית מחירי הדיור כמציאות שלא ניתן להתגבר עליה; השני, שהציבור (לא האמיד) ממשיך לרכוש דירות בזכות עזרה מההורים וגם בעזרת משכנתאות זולות בעקבות הריבית האפסית, כשהוא לא לוקח בחשבון שתנאי המימון עלולים להשתנות; וההסבר השלישי - שהתקשורת לא מתווכת נכון את המציאות העגומה וממעטת לדווח על הסחרור במחירי הדירות.
אני חושב שזה תמהיל של כל ההסברים שמוביל לשוויון הנפש היחסי בעקבות פרסום הנתונים. הווה אומר זה מה שיש, כולם מצפים שמחירי הדירות ימשיכו לעלות, זו הציפייה שעליה הכריזו שרי האוצר ושרי השיכון - ואיתה צריכים להתמודד.
הכלכלה תמיד עובדת, וההחלטה של שר האוצר להעלות את מס הרכישה בסוף נובמבר עשתה את שלה בחודש אוקטובר, נשוא הדוח האחרון. כצפוי, המשקיעים התנפלו על דירות לקראת העלאת מס - עם גידול של 235% ברכישות דירות על ידם, ומנתונים לא רשמיים עולה כי המגמה הזאת נמשכה גם בנובמבר עד להעלאת המס הרשמית.
בהשוואה היסטורית זהו האוקטובר הגבוה ביותר במספר העסקאות לפחות ב־20 השנים האחרונות. מספר העסקאות בדירות יד שנייה בלבד בחודש אוקטובר האחרון גבוה יותר מסך העסקאות (יד שנייה + חדשות) בחודשי אוקטובר הקודמים, למעט אלה של 2013 ו־2010.
מה שיפה בכוחות השוק הוא לראות איך יש נדידה של רכישות משקיעים לאזורים יותר זולים כמו באר שבע, חיפה ובת ים. תל אביב אומנם ממשיכה להוביל את רכישות המשקיעים, אבל את הגידול המרשים רשמו ערים אחרות. לגבי בת ים, מציינים באוצר, הרכישות המוגברות יחסית של משקיעים בעיר זו הושפעו בין היתר ממבצע מכירות למועדון צרכנות גדול באחד הפרויקטים בעיר.
מה ההסבר לזה על פי האוצר? באופן טבעי, רמת המחירים. העובדה שלפיה שיעורי הגידול ברכישות המשקיעים בערים המאופיינות ברמות מחירים זולות יחסית גבוהים מאלה שנרשמו במרבית הערים היקרות, יש בה כדי לרמז שהתמריץ להקדים רכישות טרם הכבדת מס הרכישה היה גבוה יותר בערים אלה, אף שבמונחים כספיים כל נקודת אחוז מס בערים היקרות משמעותית יותר.
ולמה? ייתכן שמשקיעים בפריפריה, הנהנים מתשואה גבוהה יותר משכר דירה בהשוואה לתשואה זו מדירות במרכז, תופסים את הכבדת המיסוי כמשמעותית יותר מבחינת התשואה נטו, בעוד שלגבי המשקיעים במרכז ייתכן שהם צופים כי עליית ערך הדירה בטווח הארוך תפצה אותם במידה גבוהה יותר מאשר בדירות הנרכשות בפריפריה.
מובן שבדצמבר רמת הפעילות תרד לאחר הבום של עסקאות טרום העלאת מס הרכישה, אבל זה ממש לא אומר שעליית המחירים תיבלם. אפילו הפוליטיקאים מודים ששנת 2022 תהיה עוד שנת עליית מחירי הדירות, אם כי "מתונה" יותר מ־2021. מודה ועוזב ירוחם.